נבי סמואל

נביא שמואל
מהמצפה בגג (908מ') ניתן להבחין בכיוון צפון מזרח גבעה קרחת, עם שני אנטנות שידועה בשם "גבעה" ומוכרת מסיפור הפילגש בגבעה. מצפון ניתן לראות בבירור את גבעת גבעון ומערבית לה את עמק איילון

(וַיּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן (יהושע י:12 "
בעמק קרקע משובח לחקלאות, ומהווה פקפוק וסירוב בכריעת הברית בין הגבעונים ליהושע. על המדרון הצפוני של הכפר, בור מים עצום, עם מדרגות מעגליות. כביש 443 הוא ציר עתיק ימין שחיבר את קו החוף עם ירושלים, מתקופת המקרא ואף הרומאים בנו בו כביש. בין מלחמת השחרור וששת הימים, טילים ערוכי טווח שהוצבו על הר השמחה והר גילה, יצרו את "פרוזדור ירושלים" שהצטמצם ונהיה צר ככל שקרבו לעיר
בית אכסא מדרום להר השמחה ככל הנראה ירש את שמו מהלגיון הרומי (ה-10) שהתאכלס במקום. בקרחת לצד רמות 06, "גילו כפר צלבני בעל רחוב מרכזי ומשקיות שדומים לכפר שנמצא ב"קוביבה

ב-1192 הצלבנים בונים מבצר בראש ההר שהם מכנים הר השמחה. במהלך מסע הצלב ה-3 ריצ'ארד לב הארי שואף לכבוש את ירושלים ונכשל, ומתואר כשהוא מכסה את פניו מבושה
במקור המבנה שרואים היה כנסיה. הכניסה הייתה מכיוון המקום שבימינו המסגד והחלל הריק היה הטרנספט, שנראה כאילו היה יכול להיות האפסיס, והמדרגות לצריח שנתווסף מאוחר יותר, היה האפסיס
(וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה"(שמואל א' כה:1
עד החפירות של ד"ר יצחק מגן מתייחסים לרמה "תל א-נצבה" ליד רמאללה למקום קבורתו של שמואל. ד"ר יצחק מגן מוצא שרידים רבים מהתקופה הצלבנית: אולמות צלבנים, מערכת גשרים בחזית הכניסה שמדרום מזרח לכנסיה, יחד עם משטחי סלע ענקיים, אורוות אבוסים, ואבנים גדולות לאפשר לאבירים לעלות על סוסיהם. כלומר האתר תפקד למצודה של כפרים צלבניים ששכנו סביב לה. בנוסף לגילויים מתקופה הצלבנית מתגלה שריד מבנה הגדול והקדום ביותר מתקופת החשמונאים, שגורמים לו לקבוע כי זהו אותו "מצפה", אותו ההר שאליו קרא מתתיהו למאמינים להתאגד למלחמה נגד היוונים בקריאה: "מי לה' אלי" התחולל על הר השמחה. בבסיס הבניין החשמונאי שרידים מתקופת בית ראשון שמעלים לדיון שוב את האפשרות שאכן שמואל הנביא קבור בתל, עירו של שמואל "מצפה". המסורת עם שמואל הנביא הביאה לכך שהמקום נתקדש לנצרות, ליהדות ובמידה פחותה גם לאסלאם ; ובמקום ניצב אחד הבניינים היחידים בארץ, ששימשו במהלך הדורות מקום תפילה לשלוש הדתות. מתחת לקבר של שמואל הנביא במסגד, בית כנסת ובו הקבר של שמואל הנביא לפי המסורת שהושרשה עוד מבנימין מטודלה, בתקופת הצלבנים. מטודלה היה הראשון שמספר על מסורת קבר שמואל הנביא, בחשיפה מעניינת הוא מתעד כי משנת 1173 היהודים חגגו בכ"ח באייר את חג שמואל הנביא (משנת 1967 בכ"ח באייר חוגגים בימינו את יום ירושלים). בעקבות הרמב"ן שעולה לארץ, יהודים נוספים וחסידים עולים והמקום נמצא בשליטה יהודית, שחיים בשרידי המבצר הצלבני, שעמדה איתנה עוד בתקופת הממלוכים עד לכיבוש סלח א-דין. עד המאה ה-18 יהודים מופעל בידי יהודים, למרות שב-1219 אל מוע'טם עיסא הורס את חומות ירושלים ואת הביצורים הצלבניים בקו החוף, כמו החומה שצפונית מיפו. במאה-18 מוחמד אל חלילי (חליל = חבר, חברון = חבר קטן = אברהם חברו הקטן של ה') מגרש את היהודים ובונה בו את המסגד, ועל הגג את הצריח. במלחמת העולם הראשונה התורכים מתבצרים במבנה. ב-9 לדצמבר 1917, הבריטים כובשים את האתר לאחר קרבות מרים והופכים אותו לסמל כיבוש. במהלך המלחמה הצריח נפגע, ובתקופת המנדט משפצים אותו. בליל הסדר ה-23 באפריל 1948, גדוד הפורצים מחטיבת הראל בקריית ענבים, כובשים את בית איכסא, ומנסים לכבוש את קבר שמואל. הפעולה נכשלה מאחר והפעולה בבית איכסא אפשרה לערבים להתבצר ולהתכונן לקרב. הכישלון גורף עימו 30 חיילים (ו-17 בקסטל), וקיים עבורם אתר הנצחה בהר אדר. במלחמת ששת הימים ישראל כובשת את ההר

בית הקברות האנגלי

בית הקברות האנגלי

לאחר תבוסה בנפילת גליפולי ב-25 לאפריל 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה, בישראל הבריטים חוו ניצחונות. בין מרץ 1917 ל-24 לספטמבר 1918 בריטניה כובשת את ירושלים מידי התורכים. הכיבוש במהלך המלחמה התרחש מדרום לצפון: רצועת עזה, באר שבע, רמלה, ירושלים, חיפה ונצרת. החיילים לרוב היו פרשים שהגיעו מאוסטרליה וניו זילנד. הוכרע כי החיילים שנפלו במהלך הקרבות יקברו בשדות המערכה. ב-1927 נחנך בית הקברות האנגלי שעוצב על ידי ברנט, ברח' צ'רצ'יל בהר הצופים. השטח לבית הקברות ניתן לבריטים בידי העם הפלסטיני, שמופיע בשלט הכניסה. בנוסף לבית קברות זה עקב חוק הקבורה ישנם בתי קברות גם בבאר שבע, רמלה, וחיפה. למרות שהבית קברות בירושלים הוא המרשים ביותר מביניהם ומכיל כ-2500 קברים, בית העלמין ברמלה גדול ממנו ותומן כ-5000 קברים. המתחם מוקף גדר אבן , שבה מגולפים סמלי החילות שחלליהן קבורים במקום.

בית הקברות הוא מתחם מרשים ומטופח ואף בו עץ קטלב מבין היפים בארץ, שמניב פירות אכילים (אביב קיץ גזעו ירוק, סתיו חורף מתקלף ומביע צבע בורדו

המתחם מעוצב בצורה סימטרית של צלב
ובמרכזו פסל צלב גדול

מול שער הכניסה בציר ישר כנסייה קטנה ומפוארת לזכרם. מימין לכניסה פסל
ברונזה גדול של סנט ג'ורג' – פטרון אנגליה – והדרקון

המצבה שעל הרחבה המעוגלת הוקמה לזכר חיילי אוסטרליה שנפלו במלחמה. בכניסה לכנסייה מזבח פולחן, המסמלת את קורבנות הקרב, אך באותה מידה הכרזה על היותם של הבריטים באזור. המצבות מסורטטות לפי עמים ודתות. ראש מעוגל המלווה בסמל הוא אנגלי, ראש מעוגל עם מגן דוד הוא יהודי, ראש פרבולה מלווה בערבית הוא תורכי, ואף ראש מחודד עם צלב מרובע הוא גרמני. בית הקברות משתרע על המדרון המערבי של ההר ופונה לעיר העתיקה, ויש חובה מהשלטונות למנוע בניה לגובה שתחסום את התצפית, שאושרה בידי עירית ירושלים ב-1976 ביוזמתו של סגן ראש העיר דאז מירון בנבנישתי.הקונסוליה הבריטית אחראית לטקס הנצחה כל שנה באתר ב-11 לנובמבר (11) בשעה 11:00 בבוקר לחיילים שנפלו במערות הכיבוש של ירושלים. ברמלה הטקס מתקיים בימי ראשון שאחרי ה-11\11, וניתן לתאם מראש הגעה בטלפון - 089221220

אוגוסטה ויקטוריה

אגוסטֶה ויקטוריה

(!רח' מרטין בובר 02-6287704 (אריקה המזכירה, אוריקה (נזירה
במאה התשע עשרה התחילה התפוררות של האימפריה העותומאנית בארץ ישראל ומצב זה גרם למעצמות הגדולות (גרמניה, צרפת, אנגליה ורוסיה למעורבות ותמיכה בשלטון העותומאני כנגד השלטון המצרי. הן נאבקו בניהם על ההשפעה בירושלים מבחינה פוליטית-כלכלית-חברתית ולהתפתחות הארכיטקטונית שהתפתחה במאה התשע עשרה יש תפקיד חשוב. הסיבה לכך היא משום שהתחרות אינה מתבטאת רק בגודל, במסה ובגובה, אלא גם בדמיון למבנים האופייניים בארצות מוצאם. למעשה, האדריכלים עצמם היו מארצות המוצא ולבניינים שהקימו הייתה זהות לאומית חזקה במיוחד, משום שתוכננו ונבנו במתכונת שאליה היו רגילים. הייתה התפשטות ותחרות של שליטה קולוניאלית ויחד עם הקונסוליות השונות הגיעו אנשי הכנסייה שלהם היה אישורי רכישת קרקע ולבנייה. המשותף לרוב המבנים היה הרצון להפגין נוכחות, השפעה ועוצמה דתית וזאת דרך פעילות הומניטארית בתחום החינוך והבריאות. אחת המטרות העיקריות של הקהילה הנוצרית הייתה לספק מקום אכסון לכל הצליינים שהגיעו לארץ ובפרט לירושלים. נציגי המעצמות רצו להגדיל את השפעתם באמצעות מספר המאמינים שהגיעו מארצם, וכך ניתן לראות את המבצר המרשים של בניין אוגוסטה ויקטוריה ששוכן על הר הזיתים

ב-1898 קייזר ווילהלם ה-2 מגיע לישראל לחנוך בטקס את כנסיית הגואל בעיר העתיקה, כנסיה לותרנית (זרם פרוטסטנטי גרמני) לצידו של כנסיית הקבר\תחיה. בדרכו לישראל פוגש הקייזר פוגש את בנימין זאב הרצל במקווה ישראל. מאחר ולקייזר קשרים טובים עם המופתי עבדל חמיד ה-2, הרצל מבקש מהקייזר זיכיון להביא יהודים לארץ ישראל, ושניהם ממשיכים לירושלים. הרצל שתכנן להתאכסן במלון קמינץ שבסמוך לדווידקה ברח' יפו, נאלץ למצוא מקום אחר עקב הפמליה של הקייזר שאכלסו את כל החדרים, וכך הרצל מגיע לביתם של משפחת שפירא הסמוכה לשער יפו. בנוסף לכנסיית הגואל הקייזר מקבל אדמה בהר ציון שבה הוא בונה את הכנסייה הקתולית דורמיציו (תרדמת מרים), על חורבת הכנסייה האגיה ציון. המתחם השלישי שקיבל הוא זה של אגוסטה ויקטוריה. הבניין מכיל כנסיה ובית הארחה ומרגוע ללותראנים ופרוטסטנטים בארץ הקודש, ולמפגשי תרבות. את המתחם כנסיית העלייה מקדיש לאשתו אגוסטֶה. מתחם הכנסייה מוקף חומה, וכולל שני בניינים נוספים אחד ביתן לשומר והשני ביתן לגנן. בכניסה הראשית לבניין הראשי שער מפואר, שלצידו הימני פסל של ג'ורג' הקדוש, בעל צלב על החזה. בחצר הבניין פסל של הזוג המלכותי. פסלו של וילהלם השני לבוש בבגדי צלבן עם שריון ניצב בחצר הפנימית של הבניין. אנו רואים סמלי משפחה וזהו קישור לצלבנים על ידי השושלות והמסדרים הצלבנים, שכן אוגוסטה ויקטוריה ווילהלם ראו עצמם כממשיכי מסדרי הטמפלרים. הדמויות מופיעות בלבוש צלבני ושוב אנו רואים כיצד וילהלם רואה עצמו כמלך הצלבני האחרון של ירושלים, ממשיכו של פרידריך השני
הכנסייה מסמלת את מקום עלייתו של ישוע לשמים לאחר 40 יום שפעל. דרומית למגדל הפעמונים באגוסטה ויקטוריה מגדל פעמונים נוסף שבא לציין את אותו אירוע של העלייה של ישוע לשמים, ששיך לנוצרים רוסים פרובוסלאבים, וקאפלה ברח' רבעה אל אדווע, ליד מסגד שגם היא מסמלת את מקום עליית ישוע לשמים
[בסמוך על אותו הרחוב מתחם סגור בשער ירוק שמסמל את מקום קבורתה של קדושה מוסלמית רבעה אל אדוויע, או\גם קדושה של הנצרות סנטה פלאגיה שהתחפשה לנזיר בכדי להתקבל למנזר, או\גם ליהודים מקום קבורתה של חולדה הנביאה, שהיה ליד המדרגות בקיר המערבי בכניסה לבית המקדש

אוגוסטה ויקטוריה נבנה בין 1906-1910 בידי האדריכל הגרמני לייבניץ. רק 4 שנים המתחם פעל לשמש את הצליינים הלותרנים אכסנה. במלחמת העולם הראשונה הבניין הפך הסבה ושירת כבית חולים – כפי שהו עד היום, תחת UNWA שמשרת את האוכלוסייה הפלסטינית של יהודה ושומרון. הכנסייה היום משרתת את הנצרות המאוחדת הגרמנית שכוללת את הלותראנים, רפורמים, ומאוחדים. הבריטים שכובשים את הבניין ב-1917 הופכים אותו לבית הנציב העליון. לאחר רעידת אדמה הבריטים מעבירים את הנציב העליון לבית מחניים שלנבנה בידי פרוטינגר שברח' שבטי ישראל, ומפנים את מנחם אוסישקין שעובר לרח' יהודה הלוי\אוסישקין

לייבניץ מעצב את הכנסייה בסגנון טירה צלבנית. הוא מקשט את הבניין הצלבני\אירופאי באיתורים ממלוכים\מוסלמים. קשתות אדומות ולבנות, רצפת פאזל שחורה ולבנה, אלבק (ערבית) = קלבור (אירופה) = מקלדת הפסנתר, האיתורים הם תעתיק מסגנון ביזנטי של 'מיאנדר' כפול. שפע של גילופים באבן מעל השערים בצורות וסגנונות שונים. המבנה כולו משלב צורות וסמלים גרמניים-קיסריים ומהווה את עוצמת שלטון המעצמה הגרמנית בירושלים מעל האורגן הזוג המלכותי אוחזים בדגל המתחם. הוא מתייחס באומנות על התקרה למלכים דוד ושלמה, נביאים, ולשליחים, ולאוונגליסטים. אטריבוטים סמלים באומנות הנוצרית

:האוונגליסטים מתוארים כחיות המרכבה בחזון יחזקאל
וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן"

(יחזקאל א:10)

אדם מסמל את מתי שפותח בשושלת האנושים וייחוס של ישוע לשושלת בית דוד
אריה מסמל את מרקוס שפותח את הסיפור במדבר, שבארץ יהודה עם סיפור הטבילה
(שור מסמל את לוקס שמסמל את הקרבן שזכריה מקריב בבית המקדש (דודו של ישוע ואביו של יוחנן
נשר מסמל את יוחנן שזורק אותנו לבראשית, "

וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת"

(בראשית א:2)
:ישוע מתואר יושב על כיסא מלכות, קשת סביבו ומאורות השמים הדומים לרגליו
"והנה כסא מצב בשמים ועל הכסא יושב. והיושב דומה במראה לאבן ישפה ואדם וקשת סביב לכסא דומה במראה לברקת"

(התגלות ד:2-3)
שהוא אוחז בידו- AΩ (אלפה ואומגה)

אני האלף אף אני התו, נאום ה' אלהים, ההוה והיה ויבא, אלהי צבאות"

(התגלות א:8)
אני האלף אף אני התו, הראשון אף האחרון, הראשית והתכלית"

(התגלות כב:13)
סביב ישוע דמויות של קדושים בבניינים שמסמלים את ירושלים של מעלה
ירושלים החדשה היורדת משמים מאת אלהי ואת שמי החדש"

(התגלות ג:12)

עיר הקדש ירושלים החדשה יורדת מן השמים מאת האלהים, מוכנה ככלה מקשטת לבעלה"

(התגלות כא:2)
עיר הקודש ירושלים יורדת מן השמים מאת אלהים וכבוד אלהים לה... ולחומת העיר שנים עשר יסודות... שנים עשר שליחי השה"

(התגלות כא:14-10)

בקצה הצלב הקרוב לאפסיס יש תיאור ירושלים בדימוי של ה'טמפלום דומיני' עם כיפת הסלע בצורת תלתן – מוטיב צלבני נפוץ. ישנו ציר בין קיסר גרמניה-ישו-ירושלים השמימית. הדבר מכוון ובא להעצים את יוקרת הקיסר והמעצמה כולה. הקיסר מקבל גיבוי וכוח מההיסטריה הצלבנית והגרמנית. ממלכת ירושלים (נקראת גם 'הממלכה הצלבנית') הייתה מדינה נוצרית שהוקמה בארץ ישראל בשנת 1099 כתוצאה מכיבוש ארץ ישראל על ידי הצלבנים במסע הצב הראשון. מדינה זו הייתה המדינה הצלבנית הראשונה והמפורסמת ביותר. היא החזיקה מעמד כ-200 שנה עד שנפלה תחת נחשול הכיבוש המוסלמי. 200 שנות קיומה של הממלכה הטביעו חותם עמוק על אירופה וגרמו לשינויים ניכרים ביבשת זו. השפעתה על המזרח התיכון הייתה קטנה יותר, בעיקר בגלל האופי הבדלני של הצלבנים כלפי העולם המוסלמי.יש שימוש מכוון בפרטים מתוך ההיסטוריה כדי ליצור קשר תוכני ותרבותי בין יצירת ההיסטוריה ליצירה החדשה
אפסיס - הגומחה של הכנסייה, דומה לרעיון של ארון קודש בבית כנסת. בעוד ששבתי כנסת ומסגדים פונים תמיד לירושלים ומכה, כנסיות פונים כמעט כולן למזרח! נדיר שכנסיה תכוון לכיוון אחר. אוגוסטה ויקטוריה פונה להר הזיתים – שממנו עלה ישוע לשמים וממנו ירד באחרית הימים כפי שעלה, דוגמא נוספת היא דומינוס פלביוס הפונה לכנסיית הקבר\תחיה, ומסמל מקום בכי
במרכז המזבח שה, ישוע הקרבן, שה לעולה, שמזכיר את עקדת יצחק, עם סוף רע. בפולחן המיסה אוכלים את בשרו ושותים את דמו. השה הוא גם שה האלהים

היכל לא ראיתי בה, כי היכלה הוא ה' אלהי צבאות והשה. והעיר איננה צריכה לשמש ולירח שיאירו בה כי כבוד אלהים (האיר אותה והשה הוא מנורתה"(התגלות כא:22-23
(נהר מים חיים מבהיק כבדולח יוצא מכיסא האלהים והשה" (התגלות כב:1"
סביב החלונות פרחים שמשובצים במוזאיקה, שדומים מאוד לכיפת הסלע, ומסמלים את גן עדן ומושפע עוד מהתרבות הביזנטית
(אני יתן לו לאכל מעץ החיים אשר בגן אלהים"(התגלות ב:7"
בקיעור בתקרת האפסיס פטרוס (שמעון כיפא - זקן לבן) האוחז במפתחות השמים
"אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהילתי... אתן לך את מפתחות מלכות השמים"
(מתי טז:18-19)
פאולוס (שאול – זקן חום) האוחז בצלב והפצת האמונה
"על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב הבן ורוח הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה "שציויתי אתכם הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם
(מתי כח:19-20)
הכנסייה הזו היא מערבית מאחר ואין קיר חוצץ שמשובץ באיקונות איקונו-סטאזיס, כמו המזרחיות
P+X = חי ו... רו - שהם תחילת שמו של 'משיח' ביוונית כריסטוס. הם מתווספים לנצרות אחרי חלומות של קונסטנטינוס שחולם את הסימן בערבי ניצחון. בנוסף ל-AΩ יוצרים סמל, שמתחיל בעולם הביזנטי, והופך לסמל הנצרות. הסמלים הנ"ל מאומצים גם מחוץ לתחומי הכנסיות בארגונים שונים

מצד ימין זר האדבנט מסמל את חודש האדבנט, בקהילות פרוטסטנטיות, בחודש שקודם לחג המולד. דומה לחנוכייה. בכל יום ראשון בשבוע שמתקרב לחג המולד מדליקים נר נוסף על שכל ה-4 נרות דולקים
באולם הנשפים שמאחורי האורגן בקומה העליונה שמימינה פרדריך ברברוסה האכזר, שהתנכל ביהודים בימי הביניים ומוזכר במעוז צור": "דחה באדמון בצל צלמון", ריצפה אדומה עם דגים מגולפים בה
דג ביוונית = אִכְטִיוֹס = יֵזוּס קְרִיסְטוֹס תֵּאוֹס סוּטֵר = ישוע המשיח האלהי והמושיע

ממגדל הפעמונים לכיוון דרום רואים את רעפי הגג של משכן הפרטריארך האורתודוקסי היווני, בבית אנשי הגליל שמוזכרים בברית החדשה כעולים לרגל. את כנסיית פטר גנוסטה שבה לימד ישוע את תלמידיו את ברכת האב "אבינו שבשמים". רואים את כיפת כנסיית אלאינה אחת מארבעת הכנסיות הראשונות, שאמו של קונסטנטינוס בונה בישראל (קבר\תחיה ,המולד,אלוני (ממרא מקום התגלות המלאכים לאברהם
בצפון מערב את הבית כנסת הגדול בעולם ששיך לחסידות בלז
בצפון את נבי שמואל = הר השמחה

כיכר החיים

Wall of Life = כיכר החיים

קיר שמות התורמים לבניית האוניברסיטה עם תצפית מהר הצופים למערב העיר. מהתצפית יש שביל שעוקף ממערב את קמפוס האוניברסיטה ומתחבר לרח' יצחק לייב גולדברג. בית הקברות שייך למושבה האמריקאית. בית הקברות האמריקאי בגב ביתן הביטחון, ובמתחם בית הקברות בית של המשפחה הערבית שומרת על המקום. זהו בית הקברות הראשון של העת החדשה בהר לעומת השני הקטן ממנו ששיך למשפחות יהודיות (פרידלנדר, לאנגה, בנטביטש), שרכשו את האדמות לאחוזת קבר. המשפחות היהודיות מקושרות לתולדות זיכרון יעקב. בזיכרון בית דניאל, מבנה תרבות על שם דניאל פרידלנדר – פסנתרן (שהתאבד בגיל 18 (כיום שייך לאוניברסיטה הפתוחה ומתקיימים שם קונצרטים

הנוף המערבי
מדרום מערב עמק יהושפט המפריד בין הרכס של הר הצופים והר הזיתים לירושלים. מתצפית צפונית ניתן אף לראות את נחל קדרון, גת שמנים, ויד אבשלום. לכל המסורות חשיבות לעמק שבו יתחוללו ניסים באחרית הימים. לא ניתן לראות את עיר דוד שנמצאת דרומית מהנוף, ומחוץ לחומות העיר העתיקה. התפתחות ירושלים הייתה מהנמוך את הגבוה. חזקיהו, מאה 6-7 לפנה"ס תוחם את עיר דוד, הר ציון, הרובע הארמני והיהודי. עיר דוד נמצא בין הקדרון לגיא והאופל. חומותיו של סולימן המפואר חופפים לחומות קדומים. תיחום החומות
בדרום מזרח: מסגד אל אקצה
(בדרום מערב: כנסיית דורמיציו (מלשון תרדמת מרים , על הכנסייה דור מציון
בצפון מערב: כנסיית נוטרדם
בצפון מזרח: מוזיאון רוקופלר
תחום החומה השלישית בתקופת בית שני תחם מעיר דוד ועד מגרש הרוסים ומוסררה

ציר האבות
באופק הדרומי רואים את הר גילה, שממנו נמשך הציר דרומה דרך בית לחם, חברון לבאר שבע. זהו ציר חשוב מתקופת האבות, ומהווה את קו פרשת המים. בעיר של היום קו פרשת המים וציר האבות ממשיך מגילה, בדרך בית לחם, לתחנת הרכבת, קרן היסוד, "קינג ג'ורג' ", עד לבנייני האומה, ומשם ממשיך צפונה (כביש 60) לבית אל, שכם, ועמק יזרעאל.

"יְרוּשָׁלַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיקוָק סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם"

(תהלים קכה:2)
אזכור ראשון בתנ"ך לירושלים בספר בראשית
וַיּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר "אֵלֶיךָ

(בראשית כב:2)

?איפה זה
וַיָּחֶל שְׁלמה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקוָק בִּירוּשָׁלַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (דברי הימים ב' ג:1
בעולם הקדמון גורן היה מקום פולחן. מאז ומתמיד היה צורך לייצור בסיסי של אוכל, צמוד לו פולחן תודה
(פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה:16"
הגורן ואתר הפולחן היו בנויים במקום גבוהה מהצורך ברוח
יוסף יושב שבעה ליעקב
" וַיָּבאוּ עַד גּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים"
(בראשית נ:10)

באחת התחנות של ארון הברית בכניסה לירושלים
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקוָק בְּכל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: וַיָּבאוּ עַד גּרֶן "נָכוֹן

(שמואל ב' ו:5-6)

כנסיית הקבר\תחיה - Holy Sepulcher
תבור העולם" מאומץ בידי הנוצרים שמעבירים את המסורת של הר הבית למקום בו מתחולל הנס שמחונן את הנצרות. ישוע, יהודי משיחי, עולה לירושלים ביום ראשון, נתפס ביום חמישי, נשפט למוות ונצלב ביום שישי. ערב שבת, מת, ומונח במערה, ביום ראשון מתברר לנשים שהוא קם לתחייה

כיפת הסלע ומסגד אל אקצה
בסורה 17 (פרק 17 בקוראן) מסופר כי במסע לילי שנערך שבריר שנייה על גב חיה פלאית, אלבורק (שילוב של סוס נשר ואישה שעטוף ביהלומים), ומגיע אל המסגד הקיצון = אקצה. משם מוחמד עולה לשמים ומוריד למאמיניו את הקוראן. בשמים פוגש את משה ומתייעץ איתו לגבי תפילה. בסורה 17 לא מופיע העיר או המושג ירושלים. חוקרי האסלאם המוקדמים מתארים את מקום הקיצון במרחק של כ-15 ק"מ ממכה, ששם קיבל מוחמד את הקוראן. פירושים מאוחרים יותר רק מייחסים את ירושלים לקיצון. ירושלים נחשב למקום השלישי בחשיבותו באסלאם. כיוון התפילה (קבלה) לכיוון מכה, למרות שהיו תקופות ובו התייחסו לירושלים ככיוון התפילה. הר הבית מאפשר לכל מוסלמי מאמין יכולת לחוש את הסלע שממנו עלה מוחמד לשמים. בתקופה ה'אומיית' הערבית, ע"פ המסורת ביום הדין האחרון המשפט יערך בהר הבית. המוסלמים לא רצו למחוק כל זכר, אלה בנו את עליונותם הדתית פוליטית על המסורות שהיו קיימות כאן ומכאן הגיע כוחם
ב- 638 עומר עולה לירושלים מהצפון ובונה את המסגד הראשון. יועצו היה יהודי מומר שחולץ את נעליו וטוען כי נקודת הפולחן במקום המקדש. עומר מפקפק ביועצו, המומר, שברגע האחרון מעביר את הנקודה דרומה, ובונה את המסגד הקטן ומעץ. כך המתפללים מתפללים עם גבם לכיפת הסלע, הר הבית, בית המקדש
ב-691 עבד אל מלךּ, בונה את כיפת הסלע כמבנה מונומנטאלי – שאינו מסגד
ב-701 אלוואליד, בנו של עבד אל מלךּ, הופך את מסגד העץ למסגד. לאחר התלבטות נבנה המסגד כאשר מקום התפילה היה ממוקם בקצה הדרומי בפינה המזרחית משום ששם היו שרידים של עומר. עם זאת, המבנה הוזז מ"מחרב עומר" ל"מחרב הראשי" למקומו כיום על מנת שיהיה ציר אחד עם המבנה המרכזי של כיפת הסלע. אי אפשר היה להזיז את הסלע ולכן הזיזו את המסגד. החזית כיום היא מסוף המאה 12 ובשילוב של מסורות מוסלמיות נוצריות (ספוליה: שימוש משני בשרידים ובחלקים). במסגד נערכות התפילות. גודלו המקורי היה פי 2 או 3 מגודלו של המסגד של ימינו. הצורה היום מלבנית ובמקור היה רוחבי לחלוטין עם 15 אולמות לעומת ה 3 שיש היום: 7 מכל צד של אולם התווך. זאת משום שרצו מספר מקסימאלי של קרבת אנשים למכה בו זמנית. יש גומחה קטנה "מיחרב" ומציינת את כיוון התפילה למכה
מוסלמים קוראים לכל המתחם של הר הבית – אל אקצה = אל חראם שריף, מאחר וניתן להתייחס אל כל הרחבה כמסגד שלם. יש שני מוקדים עיקריים בהר הבית: כיפת הסלע כמבנה 'ממוראלי' ומסגד אל אקצא כמבנה תפילה הנמצאים שניהם על ציר מרכזי אחד. בשאר הרחבה מופיעים מבנים ארכיטקטוניים קטנים פונקציונלים של מבנה שתייה לרחצה וטהרה, בכניסה לשני המוקדים העיקרים."אין אל מלבד אללא ומוחמד הנביא האחרון"... שימוש האתר של הדת המונותיאיסטית הראשונה, מגבה את האמונה באל אחד, ומשתמש באתר הקדוש שנביאים שקדמו למוחמד מתייחסים לו