רמת הנדיב פארק רמת הנדיב משתרע מדרום לזכרון יעקב על שטח של כ- 4,500 דונם. בשטח הפארק נכללים אזורי נוף פתוח טבעי, שטחי נטיעות וכ-70 דונם של גנים מטופחים שמקיפים את קברם של הברון אברהם בנימין אדמונד דה רוטשיל (הידוע גם כ-הנדיב הידוע וכ- אבי היישוב) ורעייתו, הברונית אדלאיד (עדה) דה רוטשילד.דשאים נרחבים, עצים עבותים, ורדים ופרחים עונתיים, מקבלים את פני המבקרים במקום. לאורך המסלול שזורים הגנים : גן המפלים, גן הורדים, גן הדקלים,וגן הריחות. בנוסף לאלה ה- "אמפיתאטרון", בו נערכים קונצרטים בקיץ, ומערת הקבר הממוקמת במרכז הגנים
המספר חמש חוזר ומדגש לאורך הגן ומסמל את חמשת בניו של אב השושלת מאיר אמשל רוטשילד. בכניסה סמל המשפחה, סמל אדום (רוד שילד), שנתן למשפחה את שמה. המגן נתמך בידי האריה והתחש – חד קרן, שמייחסים לו עוצמה וכוח פיזי ואף מאגי, שמעליו כתר משובץ תפוחים המסמל שלטון. בתחתית הסמל סיסמא בת שלוש מילים
המספר חמש חוזר ומדגש לאורך הגן ומסמל את חמשת בניו של אב השושלת מאיר אמשל רוטשילד. בכניסה סמל המשפחה, סמל אדום (רוד שילד), שנתן למשפחה את שמה. המגן נתמך בידי האריה והתחש – חד קרן, שמייחסים לו עוצמה וכוח פיזי ואף מאגי, שמעליו כתר משובץ תפוחים המסמל שלטון. בתחתית הסמל סיסמא בת שלוש מילים Concordia Integritas Industria
אחדות יושר חריצות. על פני המגן חרוטים בארבע רבעיו נשר ואריה המסלים את מלכות הארץ והרקיע, ופעמיים יד כפופה האוחזת בחמישה חיצים ששוב מסמלים את בניו של מאיר אמשל. במרכז הסמל והמגן הגדול מגן קטן ובתוכו כובע חרוט עגול. המגן הקטן הזה היה מסמל את העיסוק במסחר שיהיה על הסוחרים לתלות על חנותו – ולבוש שהגדיר יהודים, מאחר ומחוץ לביתם של המשפחה הסמל היה מצוין באדום – נוצר שמם רוטשולד
בגן הוורדים חמש מזרקות, המציינות את הבנים, כאשר בחלקו הצפוני מזרקה נוספת המסמלת את מאיר אמשל האב עצמו. מאחוריו שעון שמש בפסל אישה נינוחה, שמהווה פרדוקס בין הזמן החולף, לחיוך והשלוה הנצחית שהפסל מביעה
מערת הקבר
בפברואר 1914, בביקורו הרביעי של הברון, רמז הוא למקורביו על רצונו להיקבר ברמה, ובצוואתו הורה במפורש על כן
ב- 1936 בניו החלו בתהליך לקיים את צוואתו
ב- 1939 החלו עבודות פיתוח אחוזת הקבר והגנים ונמשכו לסירוגין עד 1954
באביב 1954 הועלו עצמותיהם של הברון ורעייתו, ובטקס ממלכתי נטמנו באדמת ארץ ישראל
אחוזת הקבר בנויה על פי המודל של הקברים מתקופת בית שני, עם חצר סגורה שמובילה למערה. סטו – דפנות מקורים עם עמודים, ופתוחים לחצר הפנימית שחשופה לכיפת השמים. החצר מרוצפת שיש, ומוקפת בריכת נוי, ועמודי שיש שחורים כבדים שנושאים עליהם גגון צר סביב. בשולי החצר, בחזית פתח מערת הקבר, מזדקר עץ ברוש גדול, שצורתו שלהבת נר – נר נשמה. מימין לפתח, על הקיר, בולט ספל אבן מסוגנן, המטפטף מים אל בריכת הנוי שמתחתיו.
בגן הוורדים חמש מזרקות, המציינות את הבנים, כאשר בחלקו הצפוני מזרקה נוספת המסמלת את מאיר אמשל האב עצמו. מאחוריו שעון שמש בפסל אישה נינוחה, שמהווה פרדוקס בין הזמן החולף, לחיוך והשלוה הנצחית שהפסל מביעה
מערת הקברבפברואר 1914, בביקורו הרביעי של הברון, רמז הוא למקורביו על רצונו להיקבר ברמה, ובצוואתו הורה במפורש על כן
ב- 1936 בניו החלו בתהליך לקיים את צוואתו
ב- 1939 החלו עבודות פיתוח אחוזת הקבר והגנים ונמשכו לסירוגין עד 1954
באביב 1954 הועלו עצמותיהם של הברון ורעייתו, ובטקס ממלכתי נטמנו באדמת ארץ ישראל
אחוזת הקבר בנויה על פי המודל של הקברים מתקופת בית שני, עם חצר סגורה שמובילה למערה. סטו – דפנות מקורים עם עמודים, ופתוחים לחצר הפנימית שחשופה לכיפת השמים. החצר מרוצפת שיש, ומוקפת בריכת נוי, ועמודי שיש שחורים כבדים שנושאים עליהם גגון צר סביב. בשולי החצר, בחזית פתח מערת הקבר, מזדקר עץ ברוש גדול, שצורתו שלהבת נר – נר נשמה. מימין לפתח, על הקיר, בולט ספל אבן מסוגנן, המטפטף מים אל בריכת הנוי שמתחתיו.
הספל מסמל את גביע הדמעותבפתח המערה שער שיש כבד הסובב על צירו, שנפתח למחילה אפלולית. החלל הפנימי של המחילה, מרצפתו ומעלה, בנוי כמשושה ומתעקל מטה ככבש אל מערת הקבר. בתקרה מנורות עמומות שצורתן לבביות. מחילה מתעקלת, בעלת שני פסים שחורים מסמלים את שביל החיים על נפתוליו, אשר תחנתו הסופית היא המוות. בירידה המתבונן חש מסתורין עד למערה שנפתחת לעיניו. הקבר פונה לכיוון ירושלים, ועשוי בזלת שחורה ומלוטשת, ומסותתת לתבנית בעלת שבע צלעות. בתקרת הכוך משובץ תבליט אבן עגולה ולבנה שעל פניה בולט מגן-דוד, שהובא מקבר דוד בהר ציון כתרומת המדינה
הברון סייע לישובים של העליות הראשונה והשנייה בכך שרכש כחצי מליון דונם נחלה להתיישבות – במחיר עצום של כחצי מליון לירות סטרלין דאז. כ- 30 יישובים קמו בגללו יחד עם מוסדות שונים כגון: הדסה, בת שבע, והאוניברסיטה העברית
