תל גזר
.מבחינה גיאולוגית התל נמצא באזור השפלה, שמאופיין אותו סלעי הקירטון, שנוצרו בתקופת הקלומן
:היווצרות הסלעים בעומקים שונים מתחת לפני המים הכריעו את סוגי הסלע ומאפייניהם
בעומקים, בקור שאין בו בעלי חיים רבים נוצר סלע רך – קירטון
באמצע הים, שפחות קר ועשיר בבעלי חיים נוצר סלע קשה יותר – גיר
.בים הרדוד, בשולי הים ולגונות, שבן חם, ומלא חיים, נוצר סלע קשה – דולומיט ואף מלח
למרות הקושי של הדולומיט בגבהים הוא נבלה מהר ולכן נשאר רק במישורים, מדבר יהודה ודום השומרון. על פני השטח מבצבצים סלעי נרי שהם למעשה סלעי קירטון שהתקשו בשכבות העליונות של הסלע. התפשטות הנחלים בשפלה יוצרים את עמק התלם, ה-כמעט מישור שבעל גבעות ומהווה את הגבול שבין ההר לשפלה, שניתן לראות בשער הגיא. חומר הסחף, וגבעות כורכר תוחמים את הגבול שבין השפלה למישור החוף. הכניסה לתל גזר מגבעה סמוכה שבה הישוב כרמי יוסף
כרמי יוסף נוסד ב- 1983 כמושב חקלאות שיישבו גרעין מראשון, רחובות, ונס ציונה. התחיל את דרכו כישוב מושבי חקלאי, כשאריאל שרון היה מנהל מקרקעי ישראל, שאישר להקים את הישוב על שמו של יוסף ספיר שר הליכוד הלאומי. היישוב מונה כ- 486 משפחות ומשתייך למועצה האזורית גזר
תל גזר משתרע על פני 130 דונם, ובו 26 שכבות יישוב מהתקופה הכלקוליתית ועד לתקופה הרומית הקדומה (3500 לפנה"ס – 100 לספירה). עיקר השרידים הם מהתקופה הכנענית התיכונה והמאוחרת ומהתקופה הישראלית. בתקופות אלה הייתה במקום עיר מרכזית וחשובה ששלטה על צומת הדרכים שבו הדרך העולה לירושלים הסתעפה מדרך הים. מאחר ומישור החוף ביצתי, ומספר נחלים חוצצים אותו (ופונים צפונה) נחלה זו הייתה קשה למעבר. לכן הדרך הנוחה שנוצרה התפתחה לרגלי הגבעות שבשפלה. מצפון עולה 443, דרך קדומה שמתועדת כבר מימי התנ"ך. ממזרח, שער הגיא שעל שלוחותיו ממצאים לאבני מיל שמאמתים דרך רומית. אם כך תל גזר נמצא על פרשת דרכים חשובה מאין כמוה, שמחברת את הדרך הבין לאומים המערבית, בדרכים שונות לציר הדרכים שבגב ההר. נוסף על כך בתל שתי מעיינות: עין ורד ועין תנור.
תל גזר הוא אחד מהאתרים המקראיים החשובים בארץ. נמצאו בו מבנים מרשימים, בהם : חוממות העיר, המגדל האדיר ומקדש המצבות, כולם מהתקופה הכנענית. כמו כן נתגלו "שער שלמה" ולוח גזר (הכתובת הקדומה ביותר שנמצאה) המתוארכים לתקופה הישראלית, שבה גזר הייתה מובלעת בתוך ממלכת דוד, ושנכבשה רק בתקופת שלמה, למרות התיעודים שיהשוע הכה בה
וְיָרַד יָמָּה אֶל גְּבוּל הַיַּפְלֵטִי עַד גְּבוּל בֵּית חוֹרן תַּחְתּוֹן וְעַד גָּזֶר וְהָיוּ תצְאתָיו יָמָּה
(יהושע טז:3)
וְלא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס עבֵד
(יהושע טז:10)
וְאֶפְרַיִם לא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר
(שופטים א:29)
וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בּאֲךָ גָזֶר
(שמואל ב' ה:25)
וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלמה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָם וְאֶת חָצר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר. פַּרְעה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלמה. וַיִּבֶן שְׁלמה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חרן תַּחְתּוֹן.
(מלכים א' ט:15-17)
החפירות
העיר גזר הייתה מוכרת ממקורות רבים אך הראשון שזיהה את מקומה היה שארל קלרמון-גנו
(Charles Clermont-Ganneau)
בשנת 1871. קלרמון־גנו הסתמך על כתבים ערביים מימי הביניים, שתיארו קרב בין שליט מקומי לקבוצת נוודים סמוך ל'תל אל־ג'זר'. במהרה גילה באתר כתובת הקוראת ''תחמ גזרΑΛΚΙΟΥ'', היינו "תחום גזר, של אלקיוס". כתובות מקבילות נמצאו במקומות נוספים סביב לעיר, וכנראה סמלו את גבולות העיר בימי החשמונאים, או את תחום קניינו של אותו 'אלקיוס'.
(בשנים 1902-1909 חפר באתר רוברט מקאליסטר (רא"ס מקאליסטר
(Robert Alexander Stewart Macalister)
ארכיאולוג אירי צעיר ונלהב, שעמד אז בראש הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל
(P.E.F)
ומצא כתובת שאכן תיעדה שתל גזר היא אכן גזר המקראית. מקאליסטר העסיק צוות של כ־200 חופרים, ועבד זמן רב באתר; באופן שיטתי חפר תעלות קויות שרוחבן 12 מטרים, אחת אחר השנייה, והשליך את ממצאיו לתוך התעלה הקודמת. שיטה זו הייתה לא מוצלחת במיוחד, ועקב הזריזות שבעבודתו שייך ממצאים רבים לשכבות ותקופות לא נכונות. יתר על כן, נבצר ממנו לחקור את האקרופוליס של העיר, בגלל מיקומו של בית קברות מוסלמי באתר. על כל פנים, מקאליסטר פרסם את ממצאיו בשנים 1911 - 1912 בסדרה של שלושה ספרים, תחת השם
"The Excavation of Gezer"
, הספרים השאירו בעיות רבות לא פתורות, וחילקו את שכבות העיר לתקופות ה"קדם שמית", ה"שמית הראשונה" עד ל"שמית הרביעית", "התקופה ההלניסטית" ו"התקופה הרומית-ביזנטית"
בשנת 1934 הוסיף אלן ראו
(Alan Rowe)
לחקור את האתר, אף הוא מטעם ה־
P.E.F
, במטרה להשליט סדר בשכבות האתר, כפי שציינן מקאליסטר. האזור שאותו בחר לחקור (המדרון הצפון-מערבי) הוכח כדל בממצאים שנדרשו למחקרו. מאוחר יותר, בשנים 1973-1964, חפרו באתר חברי בית הספר למקרא ולארכיאולוגיה של ההיברו יוניון קולג', בניהולו של רייט
(G.E Wright)
דיור וסיגר. תוכנית המשלחת הייתה לשהות באזור מספר שנים, אולם הם השיגו את מטרתם בבירור כרונולוגיית מערך החומות תוך שבועות ספורים. לאחר מכן, פרופ' דיבר אושש את סברת יגאל ידין (שנתפרסמה לראשונה בשנת 1958) בדבר היות ה"מצודה מכבית" שער מימי שלמה המלך: עניין הכרחי בהוכחת הטיעון התנכ"י בדבר העיר. עם השנים הפך האתר למוקד לחפירות נוספות, האחרונה שבהן היא של אוניברסיטת אנדרוס, אף היא בנושא שער שלמה, ותיקון השערות מקאליסטר
מהפיכות בארכיאולוגיה
מהפכה חקלאית: מנוודים לוקטים וציידים– להתיישבות קבועה
(ביוט של בעלי חיים, וצמחים. (10,000-12,000- = כ-10,000 לפנה"ס
!(מהפכה עירונית: מחקלאות לתכנון התיישבות ערים, רחובות, וחומות (3300 לפנה"ס עד היום
!תל גזר מתעד את שתי המהפכות
(גזר הקדומה (התקופה הפליאוליתית - תקופת הברונזה התיכונה
חפירות מקאליסטר העלו מספר ממצאים המעידים על התיישבות קדומה בשטחים סביב לגזר. ממצאים אלו כוללים גרזנים כנעניים ומיני אבני יד אשליים, אופייניים לתקופת האבן הקדומה - תקופה הפליאוליתית . מאוחר יותר (3,400 לפנה"ס לערך) ניכרת בגזר עצמה הופעת דוגמאות קדרות כנעניים הצבועים במשח פסים. חרסים אלה היו מעשה ידם של בני העם הבלתי־שמי שיישב אז את הגבעה, הטרוֹגולוטיזם
הגנאולוגיה ויחס הקבוצה לעמים אחרים באגן הים התיכון, אינם ברורים, אולם ויליאם אולברייט גרס כי הם חלקו אב קדמון משותף עם בני התרבות הנטוּפית שגרה, אף היא, בכנען. הטרוגולודיתים השתכנו במערות הטבעיות שבתל; מערות אלו שימשו אותם למטרות מגורים, אחסון ומאוחר יותר קבורת המתים. בני שבט זה התקיימו על ציד ובקר. כעבור זמן מה החלו לשרוף את מתיהם, ולפזר את אפרם במערה שכינה מקאליסטר הקרמטוריום(מערה 2 I), להבדיל מאופי ונהלי הקבורה הרגמית שאפיינה בעת ההיא את ארץ ישראל הנגבית. מצב האפר העיד כי השריפה לא הייתה חד־פעמית, ולעיתים נמצאו חלקי רכוש לצד האפר כאשר היה מתקופת עבר
עם חלוף הזמן החלה נדידה שמית לאתר, מתיישבים אלה חדרו למערות והחלו לגור בהן ולשפץ אותן. במערות נמצאו סימני קדרות מפותחים יותר, אבני שחיקה ומיני כלי אבן. ממצאים אלו אפיינו את העונה שבין תום התקופה הכלקוליתית והקמת חומות העיר
סמוך לראשית תקופת הברונזה הקדומה 3 ב', 3000 לפנה"ס לערך, הופיעו עדויות הארכיטקטורה הראשוניות בתחום. התושבים השמיים המשתייכים לאתר התפרשו על מרב התל, ובנו בתי מגורים. הממצאים הארכיאולוגיים מתקופתם דלים באופן מפתיע
.פרט זה מעיד על חשיבותה הפחותה של גזר בימים הללו, בשעה שיתר ערי כנען שגשגו כלכלית והוקפו בחומה
בעונה שבין תקופת הברונזה הקדומה 3 א' לתקופת הברונזה התיכונה 1 השרידים הארכיאולוגיים נעלמו כמעט לגמרי, למעט קבר אחד ומספר מצומצם של כדים. היישוב כנראה ניטש או הותקף ונהרס. אין תמיכה באף אחת מן הסברות, אם כי הופעת כלי בית ירח, אולי מהווה אינדיקציה לסברה האחרונה
תקופת הברונזה התיכונה
צמוד למעבר לתקופת הברונזה התיכונה א', גזר החלה להראות מחדש סימני חיים. החפירות לגבי שכבה זאת העלו מספר רב של תגליות המעידות על יחידות דיור מסוידות ומתוכננות היטב. יתר על כן, נתגלו באתר מתקני איסוף מימי הנגר העילי ומחסני תבואה מהודרים. חרסי התקופה היו חרסים למשפחת ה
Eggshell Ware.
סוף היישוב בתקופה זאת בא עם מסעו הראשון של תחותמס השלישי, פרעה מצרים העתיקה, לסוריה.
פרעה תחותמס התפאר ברשומות על כיבוש העיר, ונמצאו שאריות כלי אחסון מלאים שנקברו תחת הריסות, ושכבה עמוקה של לבנים שרופות, בנות תקופתו
וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלמה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָם וְאֶת חָצר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר: פַּרְעה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלמה. וַיִּבֶן שְׁלמה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חרן תַּחְתּוֹן
(מלכים א ט:15-16)
שער מתקופת הברונזה התיכונה. אופיו גס, קירותיו עשויים מלבנים, ויסודותיו אבן. הוא נבנה סביב ל־1650 לפנה"ס, בדומה לשערים כנעניים מקבילים,
ומוכיח כי קשתות היו קדומות לרומאים! השער היה גבוה יותר מהמישור החיצוני, ובנוי מלבני בוץ, וחומת אבן, שאותם טייחו יחד בטיח לבן. לשער שלוש אומנות שאוחזים בקמרונות \ בקשתות
בתקופת הברונזה התיכונה 3 ב' - ג', 1700 לפנה"ס לערך, הסתמנה גזר כעיר כנענית חזקה ועשירה, שתרבותה השפיעה על סובביה וכוחה הצבאי אפשר לה כיבושים. תקופה זאת מאופיינת, יותר מכל, בבניין הביצורים הראשוניים של העיר
אורך ביצורים רמים אלו, שזכו לכינוי החומה הפנימית, עמד על כ־1.2 קילומטרים. בחומה שובצו כנראה 25 מגדלים, כאשר
המגדל הגדול ביותר בתקופתו (+\- 1800 לפנה"ס) הוצמד לשער הדרומי של העיר
החומה נבנתה במספר שלבים. רוחבה הממוצע עמד על כ־4 מטרים, חומרי הבניין היו אבנים שנחצבו באופן גס. החומה נבנתה מספר מטרים מעל לשכבת הסלע המקורית, כנראה לתוך תעלה שנחפרה בידי הבנאים. בחומה שני שערים חשובים, הדרומי והצפוני
שני השערים שחשף
מקאליסטר דומים למדי במבנם הפשוט. הרכבם הוא זה של שני מגדלי אבן מאורכים ומעובים שביניהם רווח. בשער הדרומי, החשוב מבין השניים, ניתן להבחין במעבר מרוצף באבנים, ששקעו לאור המשקל שהופעל עליהם לאורך השנים. המרחק הרב בין המגדלים הביא ללידתה של היפותזה בדבר קיומו של מעין מחסום עץ נייד לצד השער. השער הדרומי נחסם מאוחר יותר, עם בניין החומה החיצונית
הבמההבמה הגזרית. האבנים נמצאו הפוכות, וחלקן קבורות, בחפירות
מקאליסטר. גובה חלקן עולה על 3 מטרים
מקאליסטר ציין ארבעה אתרים בעלי אופי דתי בעיר העתיקה, החשוב באתרים הוא הבמה. זהו האתר היחיד שניתן לשייך בבירור לתקופת הברונזה התיכונה
החלק המרכזי בחקר הבמה הגזרית נמצא
בעשרת הסלעים המסודרים לאורכה. סלעים אלו הפכו נושא למספר היפותזות. בין הסלעים לא היו מרחקים שווים, או גבהים וצורה שווה. אולם רובם חלקו שתי תכונות: האחת, רמת החספוס הנמוכה בצד המערבי של הסלע לעומת הצד המזרחי, והשנייה בחורים שנחצבו לתוך האבן, אולי למטרת נשיאתם
הסלע השביעי מהווה את יוצא הדופן הגדול שבסדרה: להבדיל מיתר הסלעים, לא היה עשוי חומר שמקורו בגזר. ירושלים והריה הוצעו כמקור לסלע. מקאליסטר טען כי האבן הובאה כחלק מניצחון בני גזר על היבוסים. המרחק שנוצר מהאבן השביעית עד לשמינית מרמז על קשר מספר האבן לתכונות המיסטיות של המספר 7. האבנים מוצבים מצפון לדרום בקו ישר
מאחורי הסלעים החמישי והשישי ממוקם מתקן ריבועי, ובו שיקוע ריבועי. הועלו מספר סברות בדבר מהות מתקן זה. אחת הסברות המקובלות לגביו היא היותו מזבח, אם כי שום סימני שריפה לא נתגלו על האבן. נגרס בידי אחרים כי האבן שימשה בסיס לסלע נוסף. מקאליסטר שיער כי הסלע שימש ככרוב לאשרה, כחלק מטקסי הסגידה לה, וגם נמצאו מספר עדויות לקורבנות ילדים בסביבה, שהונחו בקנקנים במנהרות וקברים
הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים(ישעיהו נז:5)
לבסוף נטען כי שימש המתקן ככלי לניקוי, טרם לקיחת חלק בטקס דתי
אולברייט כינה את הבמה קַפֶּלַת־מתים, והשווה את האבנים למצבות מקדש דגון באוגרית, ושדה האסטלות האשורי. במכלול, סביר להניח כי האבנים שימשו כלא יותר מחומרי בניין לבמה האמיתית, או כאתר טקסי לחידוש וכריתת בריתות בין גזר ותשעת הערים הסובבות אותה
תקופת הברונזה המאוחרתבעקבות כיבושה האלים בידי תחותמס השלישי, ניטשה גזר כמעט לגמרי עד
לתקופת הברונזה המאוחרת 1 ב'. קברים בני אותה התקופה מספרים על קושי החיים בגזר, ועל חוליי הפרקים של יושביה. כחלק מתהליך התאוששות העיר, ובהשפעת המסחר הפורח בימי האימפריה המצרית, החלו מופיעים בעיר מיני כלי חרס וזכוכית מהודרים, תכשיטי שנהב, ארון קבורה מיקני ושאר פריטים מיובאים
עושרה התרבותי של העיר הורגש בעוצמה לקראת המאה ה-14 לפנה"ס, ימי השלטון המצרי על האתר. בחסות המצרים שוקמה העיר לתפארתה המוקדמת והפכה במהרה לאתר מרכזי בארץ ישראל. חפירות בתחום 6 של האתר העידו על תרבות העיר: קירות בתיה עובו, חצרותיה סוידו באיכותיות ותעלות ניקוז הובילו אל הבתים. נחשפו באתר מיני כלי זכוכית וזהב שאופיים המצרי בלתי מעורער
תקופת הברונזה המאוחרת בגזר הקבילה לתקופת אל עמרנה המצרית, ונמצאו מספר התכתבויות בין מלכים גזריים (בעיקר מלכיאל ויפח'י), לשליטיהם המצריים. לדוגמה, מכתב מאמנחוטפ השלישי למלכיאל, מלך גזר
''אל מלכיאל, איש גזר, כה אמר המלך: הנה את הלוח הזה שגרתי אליך לאמר : שלחתי אליך את חניה, שר צבאות המלחמה, על מנת לקחת את הנשים היפות ועמו כל טוב: כסף, זהב, מלבושים, אבן סנדו, כל מיני אבנים יקרות וכסאות מעץ אושי. ועל כל זה כל מיני דברים יקרים בסכום 160 תבן. והן הלא ביחד 40 נשים, 40 שקלי כסף מחיר כל אשה. ונא, שלח נשים יפות מאוד ובהן ורעה לא תמצא למען יאמר לך המלך אדוניך: אלה אל נכון יפות ! ולך ישלח בחיים. ואכן, תדע כי הנה שלום למלך כמו לשמש: לחייליו למרכבותיו לסוסיו שלום רב! והנה, נתן האל אמון את הארץ העליונה, הארץ התחתונה, מוצא השמש ומבוא השמש תחת שתי רגלי המלך
(אנציקלופדיה אריאל, כרך ב', 1292, "גזר")
לפתע, כמאה שנים מאוחר יותר, החל מצב העיר להתדרדר מחדש, בדומה לשאר יישובי כנען בזמן נסיגת תקופת אל-עמרנה. אין סימנים להרס אזורי מקיף כלשהו, אומנם בתי העיר לא היו בשימוש במאה ה־13 לפנה"ס. ממצאים פרטיים לשני בתים מעידים על הרס ומאוחר יותר הופעת קדרות פלשתית. לטענת מרבית החוקרים, גזר חרבה בהתקפה. אולם התקפה זאת לא הייתה פלשתית
יש המייחסים את החורבן לכיבוש זמני של העיר בימי
יהושע בן נון, עקב ההתנגשויות בין בני ישראל והגזרתים, כפי שמציין התנ"ך
"
אָז עָלָה, הרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר, לַעְזר, אֶת-לָכִישׁ; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת עַמּוֹ, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד"
(יהושע י'33 )
אולם פסוק אחר מעיד על נוכחות כנענית בעיר בתקופת השופטים
"
וְאֶפְרַיִם לא הוֹרִישׁ, אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, בְּגָזֶר"
(שופטים א:29)
ממצא חיוני מחורבות העיר, בעונה ההיא, הייתה חרפושית מלכות פרעה מרנפתח. אחד הממצאים המפורסמים המיוחסים לפרעה היא מצבת ישראל, הקרויה כך על שם אחת השורות בה
''
נבוזה כנען בכל רע, לוקחה אשקלון, נלכדה גזר וינועם הייתה כלא הייתה, ישראל הושם, אין לו זרע"
אמינות מסעו הצבאי של מרנפתח לכנען הועלתה בספקות רבים, אך יש שהתייחסו אליה כיותר הגיונית מהתיעוד התנ"כי, הן בפן הארכיאולוגי והן ברמת אמיתות התיעוד
הפרעונים המצריים ניסו לחזק את שליטתם באזור, לאור התערערות השלום היחסי עם פלישת גויי הים (אשר התנ"ך מכנה פלשתים).
פרעה רעמסס השלישי עשה חיל בהדיפת הפולשים מכפתור (כריתים) לארץ האם המצרית, אולם לא הצליח למנוע את חדירתם לשטחי כנען
בבוא הפלשתים לגזר מצאוה נטושה, כך מעיד הפער שבין אחרוני החרסים מעת חורבן מרנפתח לסדרת החרסים הפלשתיים הברורים שנמצאו באתר
מפעלי הבנייהקטע מהחומה החיצונית. ניתן להבחין בשני שלבי בניה, בצד הימני מונחות אבני גזית, בעוד שבצד השני האבנים קטנות וגסות יותר. הצד הימני שייך לימי שלמה והאחר לתקופה עתיקה יותר. ניתן להבין כי החומה עברה שיקומים רבים
נהוג לייחס את בניין החומה החיצונית של גזר לתקופת הברונזה המאוחרת. אורך החומה עמד על 1,100 מטרים, ורוחבה כ־4 מטרים. החומה נבנתה בנקודה נמוכה יותר לאורך המדרון, והוסיפה לעיר לפחות עוד רבע משטחה הקודם. נשתמרו רק שרידים מהחומה שגובהם לא עלה על 4.5 מטרים, ושער העיר כנראה שכן תחת השער מתקופת שלמה.
עובדת היעדר ביצורים מחודשים וחזקים כמו אלו של גזר, בשאר תלי הארץ, מעידה על מעמדה העליון של העיר בתקופה הזאת. בסוף המאה ה־14 לפנה"ס החל להבנות ארמון מצרי באקרופוליס, לארמון היו שתי קומות, הוא היה בנוי אבן וסיד. בניין מעניין נוסף מהתקופה הוא בית מלך גזר
תעלת המים, או מפעל המים, הינו פיר שמגיע למעיין תת-קרקעי ששימש את העיר בעתות מצור. הפיר בנוי משני חללים עיקריים, חלל הכניסה האנכי שאורכו עומד על כ־7 מטרים, וחלל הירידה המדורגת למעיין - מערה משופעת באורך של כ־45 מטרים.
מקאליסטר טעה בדרך פעולתו בחקירת התעלה, וניקזה מכל תוכנה. בכך הרס כל אפשרות עתידית של תיארוך מדויק יותר למפעל. בהשוואה לתל חצור ותל מגידו ניתן לתארכו
לתקופת הברזל 2, אולם גם החומות בנות התקופה הזאת הופיעו בגזר מוקדם משאר תלי הארץ, ולכן אולי אכן מקום הפיר
בתקופת הברונזה המאוחרת
(התקופה הפלשתית (תקופת הברזל המוקדמתבניין פלשתי מהאקרופוליס. נבנה במאה ה־12 לפנה"ס. מצוי בשטח 6, משכבת התיישבות 12
התקופה הפלשתית הייתה תקופת מעבר קצרה בגזר, שקישרה בין ימי האימפריה המצרית לימי המלוכה הישראלית, וסמלה את בוא תקופת הברזל המוקדמת לאתר. תקופה זאת החלה, כאמור, שנים מספר אחר חורבן העיר בימי מרנפתח. הקביעה הברורה של זמנה הוא דרך חרסיה הדו והחד גווניים ("מונוכרום פלשתי" ו"ביכרום פלשתי"), שהתפשטו עם הפלשתים בא"י של התקופה המדוברת. גזר ישבה על גבולה הצפוני ביותר של הממלכה הפלשתית
ההשפעה הפלשתית ניכרת בשטח 6 (האקרופוליס הגזרתי), שבו נמצאו מספר מבני מגורים נאים ומתוכננים היטב, ואסם שנהרס פעמיים נבנה מחדש, נהרס פעם נוספת, והוסב לבתי מגורים גדולים בעלי חצר. תופעה זאת של הרס משולש אופיינית ליתר הממצאים שנחפרו מימי השלטון הפלשתי בעיר
עם הזמן החלו הן טיב הבנייה והן טיב החרסים לרדת. סוף האתר בעת ההיא היה, לפחות לטענת ספר התנ"ך, כיבוש בידי פרעה מצרים, שמאוחר יותר מסר את העיר למלך שלמה, כנדוניית ביתו
"
פַּרְעה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי הַישֵׁב בָּעִיר, הָרָג; וַיִּתְּנָהּ, שִׁלֻּחִים, לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלמה"
(מלכים א' ט:16)
יש הטוענים כי מדובר
בפרעה סיאמון, אולם אין הוכחה לטענה
תקופת המלוכה העבריתשער שלמה הכניסה הראשית לגזר בימי המלוכה העברית, נבנה על גבי שער קדום יותר. המאה העשירית לפנה"ס
לאורך ימיה כעיר פלשתית עמדה גזר מחוץ לטווח הישג מלכי ישראל שאול ודוד, כמתואר
"
וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יהוה; וַיַּךְ, אֶת-פְּלִשְׁתִּים, מִגֶּבַע, עַד באֲךָ גָזֶר"
(שמואל ב' ה:25)
אומנם שכבה 8 מבשרת על בואה של תקופת המלוכה העברית בתל גזר. לשכבה זאת שייכים ממצאים רבים וחשובים להוכחת התיאור התנ"כי של המאורעות בעיר. העיר, כאמור, נמסרה לידי שלמה המלך בידי מלך מצרים, לערך בשנת 950 לפנה"ס. שלמה בנה את גזר, אולם הבתים מתקופתו קטנים, החרסים אדומים ועליהם מירוק יד, לא נמצאו קברים מהתקופה, אך נמצאו חפצים אופייניים לתקופה בקברים מוקדמים יותר. נוסף לבמה, שכבר יצאה מכדי שימוש עד ימי שלמה, נמצא גם מזבח קטן ועליו דמותו של הבעל. ממצא מעניין מהתקופה הזאת הינו לוח גזר המפורסם. הכתוב בכתב פרוטו כנעני (שפה פיקטוגראפית). לוח גזר חרוטה על לוח קטן מאבן גיר מן המאה ה-10 לפנה"ס. הלוח נחשב לתעודה העברית הקדומה ביותר שנמצאה עד היום. מידותיו 7 ס"מ על 11 ס"מ. אתהלוח מצא מקאליסטר בערימות השפכים של חפירותיו והוא מוצג היום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול. הדעה המקובלת היא שהכתובת מציינת את העודות החקלאיות שנעשו ב-12 חודשי השנה.
תעתיק: פירוש הכתובת:
ירחו אספ ירחו שני חודשי אסיף
רע ירחו לקש שני חודשי זריעה
ירח עצר פשת שני חודשי זריעה מאוחרת
ירח קצר שערמ חודש קטיף הפשתה
ירח קצר וכל חודש קציר שעורים
ירחו זמר חודש קציר התבואה ומדידתה
ירח קץ שני חודשי בציר
א חודש קיץ
ב
י
בשנת 924 לפנה"ס הותקפה העיר במסע
פרעה שושנק, הוא שישק התנ"כי; גזר חרבה. לאורך שנים מספר נגרס כי גזר נתרוקנה מיושביה, עקב מחסור בראיות. בשנים האחרונות הוכח כי אין בסיס לסברה, וכי גזר המשיכה להתקיים באופן מצומצם יותר. כעבור 200 שנים הותקפה גזר במסעו של המלך האשורי, תגלת פלאסר השלישי, שתוארך לשנים 734- 732 לפנה"ס, ואכן בתקופה זאת חרב שערה של גזר ונשרפו בתי מגורים רבים. ישנה קורלאציה בין חורבן גזר לבין אחד מתבליטי המלחמה שפיארו את ארמון תגלת פלאסר, בו מוזכרת גָזְרֻ
הביצוריםמרתקת במיוחד היא עלילת ביצורי העיר. בימי שלמה החל שיפוץ החומה החיצונית, בת תקופת הברונזה המאוחרת. הארכיטקט של
שלמה ניסה לבנות מחדש את החומה החיצונית, או לפחות חלקים ממנה. ברם, במהרה נתגלה לבונים כי חומתם נבנתה בסטייה של כ־65 סנטימטרים, וגם באיכות ירודה מהחומה העתיקה. כדי לכפר על שגיאתם מילאו את הפער שנוצר בעפר. בעבור מאה שנים החומה סוידה מחדש, וכעבור מאה נוספת נבנה מחדש חלקה העליון
סיפורה המסועף של החומה החיצונית הוליך שולל ארכיאולוגים רבים שניסו לתארך במדויק את הכותל
שער שלמה ניתן להבחין במבנה מובהק של שער תאים שש־תאי. הקירות המאוזנים הקצרים יוצרים ששה תאים, בהם היו שלוש דלתות שספקו הגנה רבה לעיר
אחד האתרים הנחפרים ביותר בגזר הינו
שער שלמה.
מקאליסטר חשף לראשונה את אחד החללים הנלווים לשער ומחצית מהשער. בהסתמכות על חרסים הלניסטיים שמצא במקום, קבע את השטח כ"
מצודה מכבית". כעבור מחצית מאה, בשנת 1958, פרסם
ידין את מאמרו, "
חומת גזר ושערה בימי שלמה", במאמר זה טען כי חלק מהמצודה המכבית ("
אזור דמוי אורוות", בפי
מקאליסטר) הינו לא אחר משער שלמה. מאוחר יותר, צוות בראשות
ויליאם דיבר חקר את האתר והעלה כי אכן מדובר בשער מהמאה העשירית לפנה"ס. חברי
ההיברו יוניון קולג' חשפו לגמרי את ההריסות ווידאו את טענת
ידין. לא רק האמת הארכיאולוגית היא שמעניינת בפרשת השער, שכן קיומו מוכיח במידה רבה את אמיתות הפסוק התנ"כי
"
וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלמה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִם; וְאֶת חָצר וְאֶת מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר. פַּרְעה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי הַישֵׁב בָּעִיר, הָרָג; וַיִּתְּנָהּ, שִׁלֻּחִים, לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלמה."
(מלכים א' ט:15-16).
על השער נמצאו עדויות לשרפה עזה וכפי הנראה יש לייחס אותה לכיבוש האלים של שישק מלך מצרים בשנת 925 לפנה"ס
מבנה השער כולל שלושה תאים מכל צד של המעבר, וכךהשער היה שער שש תאי כנעני אופייני שכלל אורבות לסוסים. צדדיו נבנו בניית גזית איכותית, החלל הפנימי הכיל ספסלים איכותיים, גג סטנדרטי ותעלת ניקוז. מאוחר יותר הועלה מפלס השער ונבנתה תעלה חדשה, לניקוז מי גשמים שכוסתה בלוחות ריצוף. בשלב הבא נבנה מחדש כשער ארבע־תאי, ואחר חורבנו בימי תגלת פלאסר כשער דו־תאי. אחר פלישה אשורית נוספת נהרס השער סופית
משני צידי הפתח החיצוני של השער היו מגדלים ששולבו בחומת העיר. חשיבות רבה יש לאזכורה של גזר יחד עם חצור ומגידו, שדומים מאוד בצורת השערים שלהם. ביצורי ערים אלו, שלאורך ימיהן היוו מרכזי כוח חשובים בכנען, נבנו אף הם בסגנון הגזרתי. דמיון רב, ולעיתים שוויון מוחלט, זה יחד עם כרונולוגית האתרים, מוכיח שהחומות נבנו לפי אותו הדגם. ההבדלים הקטנים תלויים בתנאי השטח הנתון, ואי-דיוקים בחפירות מוקדמות
בעשור האחרון, לנוכח צמיחת האסכולה המינימליסטית בארכיאולוגיה המקראית, הועלו מספר טענות אודות שיוך חומות הסוגרים ושערי התאים שאפיינו את בניין שלמה, למאה התשיעית לפנה"ס, ובכך למעשה לביטול סברת ידין
קבר השיחהמבנה הוא שריד של קבר שייח ונבנה ככל הנראה לפני שנת 1600 לספירה. הוא מיוחס לשייח
מוחמד אל-ג'זארלי ומשמר בשמו את השם הקדום 'גזר'. קבר זה היה קדוש לתושבי הכפר הקטן אבו-שושה, כפר ששכן במדרון הדרום – מערבי של התל
:גזר לאורך ההיסטוריההתקופה הכנענית המאוחרת 11400-1550 לפנה"סגזר מופיע ברשימת הכיבושים של
תחותמס השלישיהתקופה הכנענית המאוחרת 21200-1400 לפנה"סגזר מוזכרת ב"אסטלת ישראל" של
פרעה מרנפתח. גזר מוזכרת במכתבי אל-עמארנה
התקופה הישראלית 11200-1000 לפנה"סבספר
יהושע כתוב שבני ישראל מכים את גזר לא מיישבים אותה
התקופה הישראלית 21000-586 לפנה"סבספר
מלכים כתוב ש
פרעה כובש את גזר ונותן אותה
לשלמה, ולאחר מכן שלמה בונה אותה. גזר מופיעה ברשימת הכיבושים של
שישק מלך מצריםגזר מופיעה
בתבליט אשורי המתאר את מסעות תגלת
פלאסרהתקופה ההלניסטית 63-332 לפנה"סבספר מכבים כתוב שבכחידס מבצר את העיר
ימי החשמונאים 37-152 לפנה"סשם העיר מופיע בכתובות שנמצאו סביב האתר. בספר
המקבים כתוב
ששמעון החשמונאי כובש את העיר
רמת הנדיב 
המספר חמש חוזר ומדגש לאורך הגן ומסמל את חמשת בניו של אב השושלת מאיר אמשל רוטשילד. בכניסה סמל המשפחה, סמל אדום (רוד שילד), שנתן למשפחה את שמה. המגן נתמך בידי האריה והתחש – חד קרן, שמייחסים לו עוצמה וכוח פיזי ואף מאגי, שמעליו כתר משובץ תפוחים המסמל שלטון. בתחתית הסמל סיסמא בת שלוש מילים 
המספר חמש חוזר ומדגש לאורך הגן ומסמל את חמשת בניו של אב השושלת מאיר אמשל רוטשילד. בכניסה סמל המשפחה, סמל אדום (רוד שילד), שנתן למשפחה את שמה. המגן נתמך בידי האריה והתחש – חד קרן, שמייחסים לו עוצמה וכוח פיזי ואף מאגי, שמעליו כתר משובץ תפוחים המסמל שלטון. בתחתית הסמל סיסמא בת שלוש מילים 
מערת הקבר
מערת הקבר
הספל מסמל את גביע הדמעות
