נחל המערות \ אדם הקדמון

נחל מערות \ מערות אדם הקדמון

אתר המערות שייך לזרוע הממשלתית של רשות הטבע והגנים. המערות מהווים מוקד ארכיאולוגי בעל חשיבות בין לאומית להתפתחותו של האדם שאירעו בו שני מהפיכות. הראשונה שימוש באש והשנייה המהפכה החקלאית. העוצמה של האתר היא בכך שהיא נפרשת על שטח כה מצומצם בעוד היא משתרעת על עידני זמן עצומים. במקום נתגלו ממצאים ארכיאולוגים, בוטנים, וגיאולוגים יחד עם זרעים וחומרים שרופים שלא נכלו ומציירים תמונת מצב של החיים שהתנהלו במערות. המערות נוצרו בתוך גלעין שונית ועדות לכך היא שבמערה מאובנים רבים של הרודיסט – קונכייה שצורתה דומה לשופר\חטיף אפרופו שמעיד כי בתקופה מסוימת המערות היו מכוסות מים, בתחתית הים. בחזית השונית, ממערב לגלעין השונית, ים הטטיס (היום ים התיכון) היה עמוק ויצר סלעי קירטון, בעוד שבעורף השונית, ממזרח בים הרדוד של ימת הלשון, הלגונה שכיסתה בעבר את רוב ארץ ישראל, נוצר סלעי דולומיט
את המערה גילו האנגלים שחצבו סלעים לבניית שובר גלים בנמל חיפה, ונתקלו בממצאים שגרמו להם להזעיק מומחה לאתר. דורוט'י גרוד ארכיאולוגית שמגיע לאתר חופרת ומגיעה לממצא משמעותי, שרידי אישה, ברובד שבין שכבות
B ו- C

שהוא עומק רדוד יחסית
מערת ההתנור\תבון נקרא כך מאחר ובתקרתו ארובה. במערה שכבות סלע, וממצעים עתיקים ביותר מחוץ לאפריקה (וגרוזיה): ממיליון ל- 10,000 שנה לפני זמנינו, ומתעד אוכלוסיות שונות
הממצאים העיקרים הם אבני צור קשות. אבני יד אלו מסותתים, ומדויקים. מטיב הסיתות ניתן לשבץ את האבן על סרגל ציר הזמן
:במשך תקופה ארוכה שכנו במערה בני אדם משלוש תרבויות שונות
האשלית, המע'ארית (אשלו – יברודית) והמוסטרית. תרבויות אלה מוגדרות על בסיס כלי אבן אופייניים המבטאים את השינויים הטכנולוגים שחלו במרוצת הזמן
Homo Erectus

האחד הזקוף (ניאנדרטל). מאחר וידיו התפנו היה ניתן לפעול – ולדבר
התפתחות האדם נדדה מאפריקה דרך ישראל לאירופה ואסיה, ונדדה חזרה מאירופה לאפריקה גם כן דרך א"י בשלב מתקדם של
Homo Sapiens

(האחד החושב (האדם החושב
C = -60-45,000

D = -200,000

תק' מוסטרית: אבני יד שחוברו
E = -250,000

פלולית עליון תיכון
F = ↕ שלית עליונה
G = -600,000 תייקית (ללא אבני יד
ב- 30,000- הניאנדרטלים מאירופה כובשים את התבל. זהו האתר היחיד שניתן לראות כי האניאנדרטלים וההומוספיאנס חיו יחד (כיום הניאנדרטלים נכחדו
D ו- E בין שכבות

נמצאו הומוספיאנס
D ו-C בין שכבות

נמצאו ניאנדרטלים
C ובשכבה

נמצאו שוב הומוספיאנס
מערת הגמל נקראת כך עקב צורת התקרה שלה שבצורת דבשת הגמל. אנשי המערות כאן היו אוספים, לוקטים וצדים את האוכל שלהם. בתקופת חייהם עברו את מהפך האש שיצרו ע"י שפשוף עצים יחד
מערת הנחל, הכילה מעיין, ובה ניתן לראות באופן ברור את הרודיסטים על מחשוף השונית. בשלב זה האדם עובר מהפך נוסף, של חקלאות, שבו הוא מבייט צמחים וחיות למאכל. מחוץ למערה ניתן להבחין בגומחות וקברים, שמעידים על התפתחות נוספת שהתחוללה שם
במערת התנור האדם עבר את מהפך ההזדקפות, במערת הגמל את מהפכת האש, ובמערת הנחל חקלאות

מכתש רמון

מכתש רמון

שמו של מכתש רמון מגיע מוואדי רומן. העיר מצפה רמון נוסדה בפסגת העמודים (ראש אבו סרביד), שהחל את דרכו כמחנה של צריפים של כורים שמנה תחילה כ-80 איש וגדל ל-600. היום העיר מתבססת על תיירות ; 130,000 תיירים בשנה מבקרים באתר, מטיולי ג'יפים ועד לסיבות וחניות טרנסנדנטיות. כביש 40, שיורד לתוך המכתש דרומה הוא "דרך המלך" שנסלל בידי חיל ההנדסה (לא מע"צ), בשני שלבים בין. הראשון עד צומת ציחור שנסלל בין 1953-1956, וההמשך בין 1956-1958, שהתחבר עם כביש 90, דרך שיטים, בקעת קטורה, מעלה גרופית ללוטן
ניקוז המכתש העיקרי הוא בנחל רמון שמתחיל בדרום מערב ומתנקז בצפון מזרח, דרומית להר ארדון שבצורת טרפז ועצום בגודלו של 2 ק"מ, שנותן למכתש את צורת הלב. ההר במקור היה בקע בין שני הרים ועקב תופעות המכתשים שנוצרו הפך להר בין שני עמקים. סכ"ה גובה המכתש הוא 300מ' אך הצוקים והמדרונות כ-2 ק"מ עד הקרקעית

ה- _ = 300 מ'. /_ = 2 ק"מ. השוני בגבהים והניקוזים יוצרים שני אקלימים בין המכתש החם והפסגות סביב הקרירות, שלעיתים אף מושלגים. המכתש יוצר רצפה לוהטת בעלת אופי אקלימי סהר ערבי (מדבר קשוח), בעוד הפסגות מתאפיינות באקלים טורו איראני ערבתי. למכתש 4 נחלי ניקוז, עם 4 פתחי ניקוז, תופעה ייחודית למכתש רמון
נחל רמון
נחל ארדון - אדום
נחל קמאי
ונחל מעוק

בקעת ארדון

מצפונית להר ארדון בקעת מחמל, מדרום לו בקעת ארדון, שהוא האתר היפה ואטרקטיבי ביותר במכתש. מחוץ למכתש נחל ניקרות, בעל מעוק, שמנקז את רוב מי הניקוז של המכתש. בבקעת ארדון ססגוני מאוד מהצבעים שנוצרים באבני החול מתק' היורה, בניגוד לגבס הלבן מתק' הטריאס, והצורות השונים של סלעים מגמתיים. נחל ארדון מתאפיין בצבע האדום ששולט בו, נחל אפור משמו אפור, ונחל ניקרות לבן
נחל ארדון חוצה את המכתש בחתך

V

בולט ומתחבר כעבור 1 ק"מ למיאנדר של נחל ניקרות, שעובר כולו מחוץ למכתש בעוד הוא אוסף את מימיו מנהרות הניקוז של המכתש. בהמשך הנחל מצד נקרות, ובור נקרות. מזרחית עוד יותר מצודה נבטית קצרה

חאן סהרונים

מצד מחלת = חאן סהרונים, הוא חאן טיפוסי, מבנה מרובע, שבדפנות המבנה מערכת חדרים, שסוגרים על חצר פנימית, ופינת שירות הכולל מטבח. המבנה בחאן שוחזר בכך שהרימו את הקירות (רודולף כהן). ממצאי מטבעות שנמצאו באתר, תארכו את האתר, וחברו אותו לחוליה \ תחנה בדרך הבשמים
מהפסיפס שבמפת מדבא מצוין ששמו של המקום: מחלה, הוא חאן סהרונים או חאן שער המון, מאחר והוא ממקום על הפריצה שבנחל הניקוז. החאן היה תחנת לילה לשיירות הנבטיות שעברו בדרך הבשמים הנבטית – דרך המור והלבונה. אין מידע מי היו הנבטים, ומאיפה באו, רק ידוע שהם הרוויחו לא מעט מסחר הבשמים וצמחי הקטורת שהיו חשובים ברומא לקיום הפולחן הפגאני
וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת
(בראשית לו:3)
אֵלֶּה תּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם
(דברי הימים א' א:29)
תעודה שנמצאה מעידה כי הנבטים היו עוסקים בסחורות של קטורת הלבונה. הירונימוס הוא הראשון שמזכיר את את הנבטים ואת תעסוקתם. פילניוס הזקן מאלכסנדריה, ודיודרוס שייכים למאה הראשונה לפנה"ס. דיודירוס מסיציליה (שנשלח בידי קרוביו של אלכסנדר מוקדון שמת בסוף המאה ה-4 לפנה"ס = 312) מצטט תעודה שבה מופיע רצון להשתלט על אוצרות הנבטים שאותם הם מביאים מפליקס ערביה, בעיר נבטית, שהיא בעיר הסלעים. בין השאר מציין דיודרוס את התפתחות הנבטים, ואת פטרה בירתם, שבארץ לא נודעת. פטרה היא עיר הסלעים (פטרוס = סלע), העיר הנבטית המרכזית. הנבטים היו נומדים שהתפתחו לאורבנים בבת אחת. פטרה (המטרופוליס) מעיד עד כמה היה לנבטים כסף, עושר, ואף צבא
הנבטים ככל הנראה גידלו גמלים למרות שהמקרא מציין אילים
כָּל צאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר
(ישעיהו ס:7)
את הגמלים (או אילים) שגדלו במספרים עצומים – במאות ואף אלפים, הנידו בלי הרף משטח מרעה אחד לשני, ובתנועה בלטי פוסקת לאתרי מים. מהפרקטיקה ומהנדידות הם הכירו את המדברות על בורים, ברמות של מומחים. במאות 2-3 לפנה"ס הדרישה לצמחי בושם וקטורת עלה. הנבטים היו פונקציונרים במרחב
טום הולנדס רוביקין מתאר את הרומאים כדיקידנטים\נהנתנים, בכך שהיו מוכנים לשלם הון עתק בכדי להגיע לסחורות האקזוטיות, למרות שהיו מפחדים לנוע במדבר, ולא ידעו את המיומנות של דרכי המדבר, מקורות מים, מדרוני מרעה, ומאגרים תת קרקעיים
הבשמים, מור ולבונה, גדלו בדרום חצי האי ערב, הפורה: צנעה, עדן, מוסקט ומוקה, תימן. דרך הבשמים נמשכה מדרום חצי האי ערב דרך ירדן, וחצתה את ישראל לנמל עזה. לאורך הציר הנבטי נמצאו 65 חאנים. מתוך ה-65 בדרך שבמרחק קצוב של כ-35 ק"מ אחד מהשני, 5 נמצאים בארץ ישראל

מואה
קצרה
נקרות
סהרונים
מחמל
את המסע ביצעו עם שיירת של כ-2000 גמלים שנשאו את הבשמים, ונמשך בין 4 חודשים לחצי שנה. בנמל של עזה קנו הסוחרים הרומאים, שפחדו פחד מוות מהמדבר, את סחורת הבושם והפליגו לרומא
עם חלוף הזמן רומא לא אהבה את שהנבטים מרוששים את האימפריה. אוגוסטוס (24 לפנה"ס – 30 לספירה) הבין כי טיב הסחר נוגס בכלכלה של האימפריה. הנבטים, דוברי ארמית, למדו את דרכי החיים, והתרבות הרומית ואף עקב ההון שעשו נשלחו מעטים ללמוד ברומא. משלחת צבאית אימפריאלית יצאה לחקור את הדרך מפטרה לחצי האי ערב, כ-2000-2500 ק"מ. המשלחת נכשלה ולא שרד ממנה אף לא אחד. שבירת השוק וקריסת המונופול הנבטי על דרך הבשמים היוקרתי קרה כאשר הרומאים פתחו את הציר הימי בים האדום, ויצרו ציר מדרום חצי האי ערב לקליסמה שבמצרים, דרך היבשה לאלכסנדריה, ומנמל אלכסנדריה לכל האימפריה השרועה על אגן הים התיכון. שבירתם של הנבטים הקל על הרומאים לספח את נחלתם לאימפריה הרומית

נחל ניקרות

נחל ניקרות בדופן הדרום מזרחי של מצלעות המכתש, מאסף את הנחלים שמנקזים את רוב מכתש רמון שנשפך, בעין יהב, לנחל הערבה. באופן לא ברור, אולי מהעוצמה של כל הנחלים שמתקבצים יחד, יוצר נחל ניקרות מיאנדר חד פעמי מחוץ למכתש. למרות שתופעת המיאנדר היא נפוצה בטבע, אחרי המיאנדר הראשון נוצרים מיאנדרים נוספים. מיאנדר ניקרות הוא ייחודי באופן שבוא הוא ייחודי לנחל. הנחל חוצב בסלעי הגיר הלבנים מתקופת הקנומן.
הסחף וסלעי הבליה יוצרים מכתשות ומיצרים (Potholes) שעם הזמן המחיצות כורסמו ויצרו מעוק מרשים, שכולל מכתשות שנקדחו בדופנו הדרום מזרחי בצורה ברורה. המעוק מבליט את הסלע הגיר הלבן, שנחשף עקב הסחף ששוחקים את חלודה שנוצרת על דפנות המעוק. במעוק מתחוללים שני תופעות מרגע השיטפון וחלפו. ראשית הסחף חושף את תחתית הנחל, והאבנים שוחקים וחופרים בדפנות ורצפת המעוק

Expose

. לאחר שהסחף נחלש הנחל משקיע חצץ שמכסה את ריצפת המעוק

Fill

. בשיטפונות עזים (1965 ו- 1995) נוצר במעוק בריכה עמוקה שמחזיקה מעמד כחודש ימים

מעלה הדקלים \ נחל ארדון

נחל ארדון מתאפיין בצבע האדום שבולט בנחל. למרות צבעו האדום, בצוקים שמלווים את הנחל שלל צבעים ורב גוניות. השכבה העליונה היא דולומיט שנוצרה בקרקעית הים, וקשה יחסית. תחתיה חרסיות מעידים על תקופת ביצות, סלע רך, ומתרכובות כימיות שונות יוצרת צבעים שונים כתוצאה מחמצון. לשכבות סלעי המשקע ניתן להבחין בפריצות אנכיות ואופקיות של סלע קשה, בולט שאינו סלע משקע. הסלעים הללו הם סלעים מגמתיים, שמלחץ תת קרקעי עולים אך לא יוצאים לפני השטח, בעודם כלואים תחת שכבות סלי המשקע הם מתקררים ומתקשים לאבן העמיד שהם. רק לאחר בליה ניתן להבחין בהם! כאשר סלע מגמתי חותך שכבות סלעי משקע באופן אנכי הוא נקרא

Dyke

.כאשר סלעים מגמתיים יוצרים שכבה אופקית בין שכבות סלע אחר הם נקראים

Sill

המכתשים

המכתש הגדול

תופעת המכתשים אינה ייחודית לישראל, אך מאחר והיא נתגלתה בא"י המושג
Machtesh
הפך להיות מושג בין לאומי לאפיון התופעה. לעיתים מאפיינים את המכתש כ

Crater

, אך זו שגיעה. תופעת המכתש היא מיוחדת במינה ומתבצעת רק מאנטי-סינקלינות קמרים שנוצרו בסלעי משקע, והתוצאה היא היפוך התבליט המקורי. המציאות מביעה לעמק למרות שהינו מצפים אותה להיתפס כהר. מכתשים נוצרים ומתפתחים על כרסי ההרים
קמט שמתפתח לסדק, חורץ ונפתח בשיא ראש הקשת הקמורה
שלב קאוסטי: מים חודרים לסדקים, לאבני החור, מתרחבים ויוצרים חלל מערה קאוסטי ענק
התקרה קורסת
בקע המכתש מתרחב
!ניקוז סימולטאני הסוחף החוצה בליה מפתח הניקוז תנאי מחייב ליצירת מכתש
בישראל השברים לניקוז המכתשים נוצרים על הקימוט בדופן הדרום מזרחי של המכתש. עקב השבר הסורי אפריקאי שמניע את א"י דרומה נוצר שינוי זווית בדופן המזרחי צפונה, שממתבטא בחולשה ומאפשר בלייה, וכך פוצע לו המכתש פתח ניקוז לבליה ויצירת בקע למכתש

מכתש רמון - רכס רמון – המכתש הענק והגדול ביותר בא"י, כששטחו כ- 40 על 10 קמ

מכתש חתירה - המכתש הגדול, הוא המכתש השני בגודלו בא"י, כששטחו כ- 12 על 5\6 קמ
מכתש חצרה - המכתש הקטן – שטחו 7 על 5 קמ

.ככל שמכתש עובר את תהליך גידול הדפנות שלו, מתרחב, ומעמיק הוא נחשב לזקן יותר
.כך ניתן לתארך את זקנתם של המכתשים בישראל, שהזקן מביניהם מכתש רמון, והצעיר המכתש הקטן
ישנם עוברי מכתשים, כלומר מכתשים שבתהליך התפתחות כגון: הר עריף, כיפת עשת, הר שגיא, והר בתור. מכתשים אלו תרם הגיעו לשלב הבקע שמזרז את יצירת המכתש
במכתש הגדול\חתירה השכבות בדפנות המכתש כמובן סלעי משקע, בעוד בתחתית המכתש סלעי חול וליבה ברורה. ניתן להבחין בתחתית המכתש מפעל לחול קוורץ שמשמש בתעשיית זכוכית. במרכזו בניינים נטושים מחברת

IPC (Iraq Petrolium Corporation)

, שחשבו כי בתחתית המכתש ימצאו אגם נפט. רכס חתירה סינקלינה א-סימטרית קיצונית, שכבותיה בדופן המערבי יוצרות זווית של כ- ◦4 (מעלות), בעוד השכבות בדופנה המזרחי עולים בזוית כמעט ישרה של כ- ◦80 (מעלות), ויוצר מצלעות .HogsBack בדימוי ביצה מקולפת

עצים מאובנים - מבורזלים Ironised Trees
העצים מופיעים בתחתית המכתש באבני החול. הם ככל הנראה נוצרו מעיכול מתכתי בחומר האורגני, שיצר יציקה מתכתית לפי דפוס החומר האורגני שמעכל. קוטר גזע העץ עצום ומצביע על גובה עצום של העץ, כ-100 מ'. צמח בסדר גודל כזה מצביע על אקלים שונה ביותר לאקלים שקיים בנגב בימינו או לאקלים, של אגן הים התיכון בכלל. לפי עדות נוספת שמתגלה משכבת החרסיות במכתש רמון, מתחזקת הטענה כי מדובר בתקופת היורה שהייתה תקופה גשומה ורטובה מאוד
בניגוד לגזע במכתש חתירה, שאינו מצביע על טבעות בגזע, במכתש רמון עצים מבורזלים מסוג ערער שבהם מופיעים טבעות בגזעים בצורה בולטת

מכתש קטן

שביל ישראל שעולה על הדופן המערבי של המכתש נקרא "מעלה עלי", מהדימוי שהוא יוצר, ככלי המונח על דופן העלי. ממצפה מעלה עלי ניתן להבחין בכור מצפון, בהרי אדום, ופרצים בנחל הערבה ממזרח. המצפה בגובה של כ- 520 מ' מעל לפני הים. הצוק משתנה בין 400 ל- 500 מ' מערב למזרח מאחר וקרקעית המכתש בדופן המערבי כ-88 מ' מעל פני הים, ויוצר שיפוע ניקוז לפתח המכתש שנמצא בגובה פני הים (0). בדפנות ניתן להבחין בשכבות סלע שונים, ומהזויות שהם יוצרים את רמת הקושי שלהם. שכבות סלעים עמידים יוצרים עמודים בצוק, בצורת () בעוד השכבות שנבלים, מתפוררים, ויוצרים מדרונות בצורת (\). תחתית המכתש מורכב מסלעי חול, המורכבים ממינרלים שונים שמתחמצנים ומבטאים צבעים ססגוניים שונים. מאחר והערוצים בתחתית המכתש העגול מתנקזים ב"שער השטן", נוצר ניקוז בצורת מניפה. בשער השטן מבנים נטושים שעמדו על בארות המים שמימיהם מלוחים. בשנות ה-70 השתמשו בבארות למפעלים בצומת צפית. שער השטן מהווה ניגוד בין הקלחת לבין הפתח העולה שצר וחד.