תצפית מעלה החמישה

תצפית קרית ענבים \ מעלה החמישה

המצפה בגובה שלכ- 800 מ' מעל פני הים ובנוף ממערב למזרח רואים
מנזר ארון הברית, אבו גוש, הים התיכון, קריית ענבים, טלזסטון, רמת רזיאל, גבעת יערים, הר הטייסים, בית הבראה, קריית ענבים, עין רפא, צובה, גוש עציון, עין נקובה (בית נקופה), נווה דניאל, חוסן, הר צובה, עמינדב, אורה, הר חרט, בית נקופה, גילה, מעוז ציון, קסטל, הר נוף, מבשרת יירושלים, גבעת שאול, ירושלים. כביש 1 עובר בנחל כיסלון, שמתחבר לנחל נחשון שמתחברים לנחל שורק
כנסיית ארון הברית נבנתה כמנהגו של מקום קדוש לשמור על קדושתו גם בחלוף השנים. על פי המסורת המקראית ועל פי עדויות שונות, נראה כי על גבעה זו שכנה קרית יערים – מקום המשמרת של ארון הברית. בעקבות מסורת זו נבנתה בתקופה הביזאנטית, במאה החמישית, כנסייה המוקדשת לארון הברית. על חורבות הכנסייה הביזאנטית קמה כנסיית "גבירתנו של ארון הברית" ב- 1925, גם היא מוקדשת לארון, וגם לגבירה, אם ישו – המופיעה בפסל שעל ראש הבניין
וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמר הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְהוָה רְדוּ הַעֲלוּ אתוֹ אֲלֵיכֶם: וַיָּבאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיָּבִאוּ אתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמר אֶת אֲרוֹן יְהוָה: וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יְהוָה
(שמואל א' ו:21-ז:2)
וַיּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלהִים וְאַחְיוֹ הלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים. וַיָּבאוּ עַד גּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלהִים וַיּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר
(שמואל ב' ו:1-6)

מעיין עין חמד קרוי

Aqua Bella

, מים יפים, שבו עמד מבצר צלבני, במרחק ממנזר בנות. אגדה מספרת כי האבירים היו נפגשים עם נערות המנזר סביב עין ל'מור אהבה ששינה את שמו לעין לימון, וכך ייסדו את תושבי אבו גוש. את "גוש" יש לבטא כ"רוש", ומקור השם: "רעש", הלילות גביית מיסי העולים לירושלים. המקור השני לעם זה הוא מראשית הממסד הממלוכי שקנו ילדים כעבדים במזרח, ובבא הזמן ילדיהם השתלטו על הכפרים באיזור
מבצר נוסף היה על תל צובה. בית נקופה של ימינו יושבת על צובה העתיקה, מאחר ובית נקופה הקדומה ישבה על מדרון אסטרטגי, שבו הושיבו עולים מיוגוסלביה
מעלה החמישה נקרע על שמם של חמש חברים מגרעין פולין שנהרגו ב- 1938 במאורעות 1936-39
קריית יערים, כוללת את היישוב טלסטון שבעלת גגות רעפים אדומים, ובה בית עלמין שבה אנדרטת זכרון ל"דוד מרכוס" – אמריקאי שנפל במלחמת העצמאות, חטיבת הראל פלמ"ח, אהרון רמז ודני בוקשטיין הטייסים שנפלו ערב עצמאות המדינה ועל שמם הר הטייסים
הקסטל קיים כבר מהתקופה הרומאית, והתחדשה בתקופת הצלבנים, תחת השם

Castelum = Castel.

ציר המעיינות

חורבת סעדים

שביל בסימון ירוק
חורבות המדרגות החקלאיות ומלחמת העצמאות הם הנושאים המרכזיים שמלווים את הרי ירושלים. הקרב הראשי היה על ירושלים, והקרבות האינטנסיביות ביותר היו בהרי ירושלים, והתמקדו על הפרוזדור לירושלים שהשתרע במתחם של 4קמ' על 24קמ'
צורת החקלאות בנויה מנקבות וטרסות שנוצרו שניהם בליטוש יד אדם על הגיאומורפולוגיה הקיימת. שלוחות הנחלים של עמינדב, שורק, וסלמון, מצטלבים בנחל רפאים
לשם סעדים שני מקורות אפשריים: אל סעידה – הגברת המאושרת, או רם ונישא
במקום קיים מכלול של בניינים עתיקים: מחסנים גדרות, מחבש אבן, ובית תפילה מוסלמי. בשמורה גדלים עצי אלון מצוי וחרוב מהגדולים באזור, וכן אחד הריכוזים הבודדים של נורית ירושלים הצהובה, שפורחת באביב. חיות בן בהן: תנים, שועלים, דרבנים, צבאים, מיני מכרסמים וזוחלים, ציפורי שיר ועופות דורסים, שמצאו להם משכן בשמורה
בתוקפה הביזנטית (רומי – פוסט יווני) המתחם תפקד כבית חווה. ונמצא על קורה כיתוב בלטינית שהיה כאן "בית מדרשו של הכומר מריאנוס", וכך מתחם לימוד נוצרי
ניתן לראות בסיס למכבש שמן זית, שהיה כנראה חלק מבית בד
מסורת האגדה מספרת כי זה היה מקום תפילה, שעלו אליו נשים עקרות, לבקר קדוש מוסלמי שנתקדש בסגולות לעזור לנשים (עקרות, וכך הביא לנשים אושר (סַעֲדָה
באתר עץ חרוב ואלון, שמתקדשים בזכות קברי המוסלמים הסמוכים להם
ב-1948 כל האזור שממה מלבד היער בשער הגיא שמחלקת היעור הבריטי נטעה . כל הייעור של הרי ירושלים הם צמיחה פוסט 1948. חרובים ואלונים היו עצים בתקופות עתיקות אך ליערות מגדלים עצי ארז ואילה כפי שראינו בביתר, אך לא פחות חשוב גם לימי קדם היה האורן
"לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע ארֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל"
(ישעיהו מד:14)

חורשת הארבעה
מול הנוף הצפוני, בתחילת שביל ישראל שמסתעף על המדרון הדרומי של השמורה, אנדרטא של קק"ל לזכרם של ארבעת חיילי דוכיפת שנפלו במלחמת ששת הימים בכיבוש הר האושר, שניתן להבחין בה מעבר לעמק על הר קירח מלבד המסגד שעל קברו של שמואל הנביא. מערבית מהר האושר ניתן להבחין בישובים, מעל הפסגות הר אדר, מעלה החמישה, ובראש גבעת צובה מבצר
הר אדר היא הנקודה הגבוה ביותר במרחב הצפוני של ירושלים, 880 מ'. משמאלו בית המלון של קיבוץ מעלה החמישה אחד מארבעת היישובים שהיו בהרי ירושלים במלחמת השחרור (נווה אילן, קרית ענבים, מעלה החמישה ורמת רחל). אפשר להוסיף גם את המושבה הקטנה מוצא. 40 יישובים ערבים היו בהרי ירושלים, חלקם יישובים גדולים מאוד, כמו בית מסמיל ומלחה. ניתן לראות בוואדי את אבן ספיר ונחל שורק. את צובה "בל מונד". צובה הוא שם מקראי. על גבעת צובה היה כפר ערבי בשם "סובא". ביולי 48 נחבש סובא בקרב 10 הימים. (סיפור של פלוגת העולים החדשים) אנשי סובא שוקמו ישר אחרי מלחמת השחרור בתקציב של מדינת ישראל

ציר המעיינות
"גַּן נָעוּל אֲחתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם"

(שיר השירים ד:12)
"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה"

(שיר השירים ב:14)

בניגוד למעיינות הגליל שנובעים בצורה טבעית בין סלעים ואבנים, המעיינות סביב ירושלים אינם נובעים באופן טבעי, ולולא יד אדם לא היה חוצב את הנקבה, ואת המאגרים לא היו המים מתנקזים לאפשר לבני אדם לתעל לטובת חקלאות, ובימינו פנאי. אופן בניית המעיינות מתאפשר עקב האופן הגיאולוגי שבהרי ירושלים. כמעט בכל המקרים מדובר בסלע אטום = אקויקלוט, בבסיסו של סלע מזרים = אקויפר. בהרי ירושלים שלושה קומות הידראוליות, שמופרדים זה מזו בשכבות סלע אטומים לחדירת מים, רוב מעיינות ירושלים נובעים מהקומה הראשונה. צורה אחת של יצירת מעיין היא מתצורת הכפירה, השנייה היא מקומה ההידרולוגית תצורת הסטף. בצורה שלפנינו יד אדם חפרה מערה בתוך סלע האקויפר (גיר), בצמוד לבסיסו השוכב על סלע אקויקלוט (חוואר מוצא, גרגיר זעיר, צהבהב- שניהם סלעי משקע). מאחר והסלע רווי במי תהום שלכודים מעל לשכבת הסלע האטומה, הם נוזלים לתוך החלל המערה, מתנקזים, ונשפכים החוצה, ושוב מתנקזים בבריכות שהאדם יצר לאגירתם. תחת המעיין טרסות שאליהם מובילות אמות מים - תעלות שילוח, שניתן לפתוח ולחסום, להשקיית הצפה. חלוקת המים לטרסות הוא עניין הנדסתי, כמות המים (קוב) מכתיבה את אזור ההשקיה (דונם). מאחר וצורת ההשקיה הייתה בהצפה, פילסו את הטרסות במעלה אחת מטרסה אחת לשנייה, כדי למנוע הצפה של ממש, ולבקר ניקוז תקין מטרסה לטרסה

PEF
חוקריו תארכו את המעיין בביתר לתקופת מרד בר כוכבא, אך זה אינו עונה על כמה היא קדמה לפני המרד. באבו גוש המעיין שמלווה בכתובת

LEGXFR

שהיה מחנה רומי גדול, קדומה לשנת 70 לספירה, ונחשבת להרודיאנית שמתארך אותה ל-40-3 לפנה"ס. העובדות הנ"ל מעצבים תמונה די מדהימה כי הידע של סוגי הסלעים, ניצולם, חציבת חדרי המעיינות – שבמקרה של עין חינדק נחפרה כ-75מ', ועין ג'וויזה כ-240מ' לתוך הצור, איסוף המים, אגירתם, תעלות והטרסות שכולם נקבעו מכוח המשיכה של מים זורמים נבנו ופעלו עוד לפני כ-2000 שנה, בתקופת בית שני, ועוד מתופעלים בכפרים שונים ובסטף
:בשביל ציר המעיינות נעבור על פני שש מעיינות
מעיינות חלקת העדשים הקטנות

עינות עמידנב (וענות בוזי (עבורזהאמיר באופלד
טל: 026429289אומנות חיבורי עץ. משתמש בעצים כרותים ומתים. בונה פסלים וטוטמים. משלב את הפילוסופיה המערבית אינדיאני אמריקאית, יחד עם פילוסופית העץ (יסוד חמישי שמכיל בו את כל ארבעת היסודות) מהמזרח של הפונג שווי הדאואיסטי, בבית מלכה צנוע ונאה על שביל ישראל והשביל הירוק

עין חנדק
שמו פרסי, ובערבית משמעותו החפירה. המעיין מציינת מערכת מורכבת יותר של חפירות לגילוי מים על פני השטח. המעיין נמצא ממפלס הביניים, השני שבמדרגות ההידראוליות שבהרי ירושלים. גם הוא מסוג כפירה, רק הפעם בגיר אמנטל (מחורר כמו גבינת אמנטל), ועל סלעי חוואר קטנה. מערכת של שלושה מובילים תת קרקעיים מזינים את המעיין. זרוע אחת בעורך של כ-75מ' (שהיה פעם הארוך ביותר עד שנגלה עין ג'וויזה) ואחת באורך של 30מ'. המים נאגרים בשלוחה, בבריכה תת קרקעית
ליד המעיין שני עמודים המציינים את הכניסה למנזר יוחנן במדבר במדרון הצפון מערבי של אבן ספיר. המנזר הוא הפרנסיסקני ומסמל את המקום אליו ברח יוחנן מהרומאים. הנזר סביב המערה והמעיין שבו לפי המסופר האדמה נפתחה ונבעו מים, ועץ חרוב שצמח להאכילו. מהמעיין לאורך השביל, אמת מים שהובילה מים לטרסות, ולגולת הכותרת – הכותל הקטן.

בשנות ה-60 היה ניסיון של קק"ל ובית ספר שדה לשחזר את האוטופיה שהתרחשה באזור כמו שהיום קק"ל שיקם ומתחזק בסטף, אך מעבר לשיקום היה צורך בתחזוקה, שלא פעלה. הכותל הקטן ממחיש עד כמה הבניה הייתה מסורטטת ופרי הנדסה מעמיקה. החומה תחמה את הטרסה האחרונה שכבר לא עמדה במדרון הגיא, אך בשיפוע חד יותר, וסכרה כביכול טרסה מלכותית, מלאכותית, נוספת, על טבעית. תצורתה ואופייה מזכירה את בנייתו המוניומנטלית של הורדוס בבניה יבשה, שבהם משטחי המגע מסורטטים במדויק. הבניה היבשה אפשרה עודפי מים לנוע בין הסלעים, ולהסיר לחץ מהטרסה למוטט את החומה. בנוסף לכך המערונת הקטנה, סגנון חדר מעיין, גם נועד לנקז עודפי מים, להסיר לחץ מהתמוטטות החומה

אוגוסטה ויקטוריה

אגוסטֶה ויקטוריה

(!רח' מרטין בובר 02-6287704 (אריקה המזכירה, אוריקה (נזירה
במאה התשע עשרה התחילה התפוררות של האימפריה העותומאנית בארץ ישראל ומצב זה גרם למעצמות הגדולות (גרמניה, צרפת, אנגליה ורוסיה למעורבות ותמיכה בשלטון העותומאני כנגד השלטון המצרי. הן נאבקו בניהם על ההשפעה בירושלים מבחינה פוליטית-כלכלית-חברתית ולהתפתחות הארכיטקטונית שהתפתחה במאה התשע עשרה יש תפקיד חשוב. הסיבה לכך היא משום שהתחרות אינה מתבטאת רק בגודל, במסה ובגובה, אלא גם בדמיון למבנים האופייניים בארצות מוצאם. למעשה, האדריכלים עצמם היו מארצות המוצא ולבניינים שהקימו הייתה זהות לאומית חזקה במיוחד, משום שתוכננו ונבנו במתכונת שאליה היו רגילים. הייתה התפשטות ותחרות של שליטה קולוניאלית ויחד עם הקונסוליות השונות הגיעו אנשי הכנסייה שלהם היה אישורי רכישת קרקע ולבנייה. המשותף לרוב המבנים היה הרצון להפגין נוכחות, השפעה ועוצמה דתית וזאת דרך פעילות הומניטארית בתחום החינוך והבריאות. אחת המטרות העיקריות של הקהילה הנוצרית הייתה לספק מקום אכסון לכל הצליינים שהגיעו לארץ ובפרט לירושלים. נציגי המעצמות רצו להגדיל את השפעתם באמצעות מספר המאמינים שהגיעו מארצם, וכך ניתן לראות את המבצר המרשים של בניין אוגוסטה ויקטוריה ששוכן על הר הזיתים

ב-1898 קייזר ווילהלם ה-2 מגיע לישראל לחנוך בטקס את כנסיית הגואל בעיר העתיקה, כנסיה לותרנית (זרם פרוטסטנטי גרמני) לצידו של כנסיית הקבר\תחיה. בדרכו לישראל פוגש הקייזר פוגש את בנימין זאב הרצל במקווה ישראל. מאחר ולקייזר קשרים טובים עם המופתי עבדל חמיד ה-2, הרצל מבקש מהקייזר זיכיון להביא יהודים לארץ ישראל, ושניהם ממשיכים לירושלים. הרצל שתכנן להתאכסן במלון קמינץ שבסמוך לדווידקה ברח' יפו, נאלץ למצוא מקום אחר עקב הפמליה של הקייזר שאכלסו את כל החדרים, וכך הרצל מגיע לביתם של משפחת שפירא הסמוכה לשער יפו. בנוסף לכנסיית הגואל הקייזר מקבל אדמה בהר ציון שבה הוא בונה את הכנסייה הקתולית דורמיציו (תרדמת מרים), על חורבת הכנסייה האגיה ציון. המתחם השלישי שקיבל הוא זה של אגוסטה ויקטוריה. הבניין מכיל כנסיה ובית הארחה ומרגוע ללותראנים ופרוטסטנטים בארץ הקודש, ולמפגשי תרבות. את המתחם כנסיית העלייה מקדיש לאשתו אגוסטֶה. מתחם הכנסייה מוקף חומה, וכולל שני בניינים נוספים אחד ביתן לשומר והשני ביתן לגנן. בכניסה הראשית לבניין הראשי שער מפואר, שלצידו הימני פסל של ג'ורג' הקדוש, בעל צלב על החזה. בחצר הבניין פסל של הזוג המלכותי. פסלו של וילהלם השני לבוש בבגדי צלבן עם שריון ניצב בחצר הפנימית של הבניין. אנו רואים סמלי משפחה וזהו קישור לצלבנים על ידי השושלות והמסדרים הצלבנים, שכן אוגוסטה ויקטוריה ווילהלם ראו עצמם כממשיכי מסדרי הטמפלרים. הדמויות מופיעות בלבוש צלבני ושוב אנו רואים כיצד וילהלם רואה עצמו כמלך הצלבני האחרון של ירושלים, ממשיכו של פרידריך השני
הכנסייה מסמלת את מקום עלייתו של ישוע לשמים לאחר 40 יום שפעל. דרומית למגדל הפעמונים באגוסטה ויקטוריה מגדל פעמונים נוסף שבא לציין את אותו אירוע של העלייה של ישוע לשמים, ששיך לנוצרים רוסים פרובוסלאבים, וקאפלה ברח' רבעה אל אדווע, ליד מסגד שגם היא מסמלת את מקום עליית ישוע לשמים
[בסמוך על אותו הרחוב מתחם סגור בשער ירוק שמסמל את מקום קבורתה של קדושה מוסלמית רבעה אל אדוויע, או\גם קדושה של הנצרות סנטה פלאגיה שהתחפשה לנזיר בכדי להתקבל למנזר, או\גם ליהודים מקום קבורתה של חולדה הנביאה, שהיה ליד המדרגות בקיר המערבי בכניסה לבית המקדש

אוגוסטה ויקטוריה נבנה בין 1906-1910 בידי האדריכל הגרמני לייבניץ. רק 4 שנים המתחם פעל לשמש את הצליינים הלותרנים אכסנה. במלחמת העולם הראשונה הבניין הפך הסבה ושירת כבית חולים – כפי שהו עד היום, תחת UNWA שמשרת את האוכלוסייה הפלסטינית של יהודה ושומרון. הכנסייה היום משרתת את הנצרות המאוחדת הגרמנית שכוללת את הלותראנים, רפורמים, ומאוחדים. הבריטים שכובשים את הבניין ב-1917 הופכים אותו לבית הנציב העליון. לאחר רעידת אדמה הבריטים מעבירים את הנציב העליון לבית מחניים שלנבנה בידי פרוטינגר שברח' שבטי ישראל, ומפנים את מנחם אוסישקין שעובר לרח' יהודה הלוי\אוסישקין

לייבניץ מעצב את הכנסייה בסגנון טירה צלבנית. הוא מקשט את הבניין הצלבני\אירופאי באיתורים ממלוכים\מוסלמים. קשתות אדומות ולבנות, רצפת פאזל שחורה ולבנה, אלבק (ערבית) = קלבור (אירופה) = מקלדת הפסנתר, האיתורים הם תעתיק מסגנון ביזנטי של 'מיאנדר' כפול. שפע של גילופים באבן מעל השערים בצורות וסגנונות שונים. המבנה כולו משלב צורות וסמלים גרמניים-קיסריים ומהווה את עוצמת שלטון המעצמה הגרמנית בירושלים מעל האורגן הזוג המלכותי אוחזים בדגל המתחם. הוא מתייחס באומנות על התקרה למלכים דוד ושלמה, נביאים, ולשליחים, ולאוונגליסטים. אטריבוטים סמלים באומנות הנוצרית

:האוונגליסטים מתוארים כחיות המרכבה בחזון יחזקאל
וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן"

(יחזקאל א:10)

אדם מסמל את מתי שפותח בשושלת האנושים וייחוס של ישוע לשושלת בית דוד
אריה מסמל את מרקוס שפותח את הסיפור במדבר, שבארץ יהודה עם סיפור הטבילה
(שור מסמל את לוקס שמסמל את הקרבן שזכריה מקריב בבית המקדש (דודו של ישוע ואביו של יוחנן
נשר מסמל את יוחנן שזורק אותנו לבראשית, "

וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת"

(בראשית א:2)
:ישוע מתואר יושב על כיסא מלכות, קשת סביבו ומאורות השמים הדומים לרגליו
"והנה כסא מצב בשמים ועל הכסא יושב. והיושב דומה במראה לאבן ישפה ואדם וקשת סביב לכסא דומה במראה לברקת"

(התגלות ד:2-3)
שהוא אוחז בידו- AΩ (אלפה ואומגה)

אני האלף אף אני התו, נאום ה' אלהים, ההוה והיה ויבא, אלהי צבאות"

(התגלות א:8)
אני האלף אף אני התו, הראשון אף האחרון, הראשית והתכלית"

(התגלות כב:13)
סביב ישוע דמויות של קדושים בבניינים שמסמלים את ירושלים של מעלה
ירושלים החדשה היורדת משמים מאת אלהי ואת שמי החדש"

(התגלות ג:12)

עיר הקדש ירושלים החדשה יורדת מן השמים מאת האלהים, מוכנה ככלה מקשטת לבעלה"

(התגלות כא:2)
עיר הקודש ירושלים יורדת מן השמים מאת אלהים וכבוד אלהים לה... ולחומת העיר שנים עשר יסודות... שנים עשר שליחי השה"

(התגלות כא:14-10)

בקצה הצלב הקרוב לאפסיס יש תיאור ירושלים בדימוי של ה'טמפלום דומיני' עם כיפת הסלע בצורת תלתן – מוטיב צלבני נפוץ. ישנו ציר בין קיסר גרמניה-ישו-ירושלים השמימית. הדבר מכוון ובא להעצים את יוקרת הקיסר והמעצמה כולה. הקיסר מקבל גיבוי וכוח מההיסטריה הצלבנית והגרמנית. ממלכת ירושלים (נקראת גם 'הממלכה הצלבנית') הייתה מדינה נוצרית שהוקמה בארץ ישראל בשנת 1099 כתוצאה מכיבוש ארץ ישראל על ידי הצלבנים במסע הצב הראשון. מדינה זו הייתה המדינה הצלבנית הראשונה והמפורסמת ביותר. היא החזיקה מעמד כ-200 שנה עד שנפלה תחת נחשול הכיבוש המוסלמי. 200 שנות קיומה של הממלכה הטביעו חותם עמוק על אירופה וגרמו לשינויים ניכרים ביבשת זו. השפעתה על המזרח התיכון הייתה קטנה יותר, בעיקר בגלל האופי הבדלני של הצלבנים כלפי העולם המוסלמי.יש שימוש מכוון בפרטים מתוך ההיסטוריה כדי ליצור קשר תוכני ותרבותי בין יצירת ההיסטוריה ליצירה החדשה
אפסיס - הגומחה של הכנסייה, דומה לרעיון של ארון קודש בבית כנסת. בעוד ששבתי כנסת ומסגדים פונים תמיד לירושלים ומכה, כנסיות פונים כמעט כולן למזרח! נדיר שכנסיה תכוון לכיוון אחר. אוגוסטה ויקטוריה פונה להר הזיתים – שממנו עלה ישוע לשמים וממנו ירד באחרית הימים כפי שעלה, דוגמא נוספת היא דומינוס פלביוס הפונה לכנסיית הקבר\תחיה, ומסמל מקום בכי
במרכז המזבח שה, ישוע הקרבן, שה לעולה, שמזכיר את עקדת יצחק, עם סוף רע. בפולחן המיסה אוכלים את בשרו ושותים את דמו. השה הוא גם שה האלהים

היכל לא ראיתי בה, כי היכלה הוא ה' אלהי צבאות והשה. והעיר איננה צריכה לשמש ולירח שיאירו בה כי כבוד אלהים (האיר אותה והשה הוא מנורתה"(התגלות כא:22-23
(נהר מים חיים מבהיק כבדולח יוצא מכיסא האלהים והשה" (התגלות כב:1"
סביב החלונות פרחים שמשובצים במוזאיקה, שדומים מאוד לכיפת הסלע, ומסמלים את גן עדן ומושפע עוד מהתרבות הביזנטית
(אני יתן לו לאכל מעץ החיים אשר בגן אלהים"(התגלות ב:7"
בקיעור בתקרת האפסיס פטרוס (שמעון כיפא - זקן לבן) האוחז במפתחות השמים
"אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהילתי... אתן לך את מפתחות מלכות השמים"
(מתי טז:18-19)
פאולוס (שאול – זקן חום) האוחז בצלב והפצת האמונה
"על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב הבן ורוח הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה "שציויתי אתכם הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם
(מתי כח:19-20)
הכנסייה הזו היא מערבית מאחר ואין קיר חוצץ שמשובץ באיקונות איקונו-סטאזיס, כמו המזרחיות
P+X = חי ו... רו - שהם תחילת שמו של 'משיח' ביוונית כריסטוס. הם מתווספים לנצרות אחרי חלומות של קונסטנטינוס שחולם את הסימן בערבי ניצחון. בנוסף ל-AΩ יוצרים סמל, שמתחיל בעולם הביזנטי, והופך לסמל הנצרות. הסמלים הנ"ל מאומצים גם מחוץ לתחומי הכנסיות בארגונים שונים

מצד ימין זר האדבנט מסמל את חודש האדבנט, בקהילות פרוטסטנטיות, בחודש שקודם לחג המולד. דומה לחנוכייה. בכל יום ראשון בשבוע שמתקרב לחג המולד מדליקים נר נוסף על שכל ה-4 נרות דולקים
באולם הנשפים שמאחורי האורגן בקומה העליונה שמימינה פרדריך ברברוסה האכזר, שהתנכל ביהודים בימי הביניים ומוזכר במעוז צור": "דחה באדמון בצל צלמון", ריצפה אדומה עם דגים מגולפים בה
דג ביוונית = אִכְטִיוֹס = יֵזוּס קְרִיסְטוֹס תֵּאוֹס סוּטֵר = ישוע המשיח האלהי והמושיע

ממגדל הפעמונים לכיוון דרום רואים את רעפי הגג של משכן הפרטריארך האורתודוקסי היווני, בבית אנשי הגליל שמוזכרים בברית החדשה כעולים לרגל. את כנסיית פטר גנוסטה שבה לימד ישוע את תלמידיו את ברכת האב "אבינו שבשמים". רואים את כיפת כנסיית אלאינה אחת מארבעת הכנסיות הראשונות, שאמו של קונסטנטינוס בונה בישראל (קבר\תחיה ,המולד,אלוני (ממרא מקום התגלות המלאכים לאברהם
בצפון מערב את הבית כנסת הגדול בעולם ששיך לחסידות בלז
בצפון את נבי שמואל = הר השמחה

כיכר החיים

Wall of Life = כיכר החיים

קיר שמות התורמים לבניית האוניברסיטה עם תצפית מהר הצופים למערב העיר. מהתצפית יש שביל שעוקף ממערב את קמפוס האוניברסיטה ומתחבר לרח' יצחק לייב גולדברג. בית הקברות שייך למושבה האמריקאית. בית הקברות האמריקאי בגב ביתן הביטחון, ובמתחם בית הקברות בית של המשפחה הערבית שומרת על המקום. זהו בית הקברות הראשון של העת החדשה בהר לעומת השני הקטן ממנו ששיך למשפחות יהודיות (פרידלנדר, לאנגה, בנטביטש), שרכשו את האדמות לאחוזת קבר. המשפחות היהודיות מקושרות לתולדות זיכרון יעקב. בזיכרון בית דניאל, מבנה תרבות על שם דניאל פרידלנדר – פסנתרן (שהתאבד בגיל 18 (כיום שייך לאוניברסיטה הפתוחה ומתקיימים שם קונצרטים

הנוף המערבי
מדרום מערב עמק יהושפט המפריד בין הרכס של הר הצופים והר הזיתים לירושלים. מתצפית צפונית ניתן אף לראות את נחל קדרון, גת שמנים, ויד אבשלום. לכל המסורות חשיבות לעמק שבו יתחוללו ניסים באחרית הימים. לא ניתן לראות את עיר דוד שנמצאת דרומית מהנוף, ומחוץ לחומות העיר העתיקה. התפתחות ירושלים הייתה מהנמוך את הגבוה. חזקיהו, מאה 6-7 לפנה"ס תוחם את עיר דוד, הר ציון, הרובע הארמני והיהודי. עיר דוד נמצא בין הקדרון לגיא והאופל. חומותיו של סולימן המפואר חופפים לחומות קדומים. תיחום החומות
בדרום מזרח: מסגד אל אקצה
(בדרום מערב: כנסיית דורמיציו (מלשון תרדמת מרים , על הכנסייה דור מציון
בצפון מערב: כנסיית נוטרדם
בצפון מזרח: מוזיאון רוקופלר
תחום החומה השלישית בתקופת בית שני תחם מעיר דוד ועד מגרש הרוסים ומוסררה

ציר האבות
באופק הדרומי רואים את הר גילה, שממנו נמשך הציר דרומה דרך בית לחם, חברון לבאר שבע. זהו ציר חשוב מתקופת האבות, ומהווה את קו פרשת המים. בעיר של היום קו פרשת המים וציר האבות ממשיך מגילה, בדרך בית לחם, לתחנת הרכבת, קרן היסוד, "קינג ג'ורג' ", עד לבנייני האומה, ומשם ממשיך צפונה (כביש 60) לבית אל, שכם, ועמק יזרעאל.

"יְרוּשָׁלַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיקוָק סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם"

(תהלים קכה:2)
אזכור ראשון בתנ"ך לירושלים בספר בראשית
וַיּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר "אֵלֶיךָ

(בראשית כב:2)

?איפה זה
וַיָּחֶל שְׁלמה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקוָק בִּירוּשָׁלַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (דברי הימים ב' ג:1
בעולם הקדמון גורן היה מקום פולחן. מאז ומתמיד היה צורך לייצור בסיסי של אוכל, צמוד לו פולחן תודה
(פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה:16"
הגורן ואתר הפולחן היו בנויים במקום גבוהה מהצורך ברוח
יוסף יושב שבעה ליעקב
" וַיָּבאוּ עַד גּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים"
(בראשית נ:10)

באחת התחנות של ארון הברית בכניסה לירושלים
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקוָק בְּכל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: וַיָּבאוּ עַד גּרֶן "נָכוֹן

(שמואל ב' ו:5-6)

כנסיית הקבר\תחיה - Holy Sepulcher
תבור העולם" מאומץ בידי הנוצרים שמעבירים את המסורת של הר הבית למקום בו מתחולל הנס שמחונן את הנצרות. ישוע, יהודי משיחי, עולה לירושלים ביום ראשון, נתפס ביום חמישי, נשפט למוות ונצלב ביום שישי. ערב שבת, מת, ומונח במערה, ביום ראשון מתברר לנשים שהוא קם לתחייה

כיפת הסלע ומסגד אל אקצה
בסורה 17 (פרק 17 בקוראן) מסופר כי במסע לילי שנערך שבריר שנייה על גב חיה פלאית, אלבורק (שילוב של סוס נשר ואישה שעטוף ביהלומים), ומגיע אל המסגד הקיצון = אקצה. משם מוחמד עולה לשמים ומוריד למאמיניו את הקוראן. בשמים פוגש את משה ומתייעץ איתו לגבי תפילה. בסורה 17 לא מופיע העיר או המושג ירושלים. חוקרי האסלאם המוקדמים מתארים את מקום הקיצון במרחק של כ-15 ק"מ ממכה, ששם קיבל מוחמד את הקוראן. פירושים מאוחרים יותר רק מייחסים את ירושלים לקיצון. ירושלים נחשב למקום השלישי בחשיבותו באסלאם. כיוון התפילה (קבלה) לכיוון מכה, למרות שהיו תקופות ובו התייחסו לירושלים ככיוון התפילה. הר הבית מאפשר לכל מוסלמי מאמין יכולת לחוש את הסלע שממנו עלה מוחמד לשמים. בתקופה ה'אומיית' הערבית, ע"פ המסורת ביום הדין האחרון המשפט יערך בהר הבית. המוסלמים לא רצו למחוק כל זכר, אלה בנו את עליונותם הדתית פוליטית על המסורות שהיו קיימות כאן ומכאן הגיע כוחם
ב- 638 עומר עולה לירושלים מהצפון ובונה את המסגד הראשון. יועצו היה יהודי מומר שחולץ את נעליו וטוען כי נקודת הפולחן במקום המקדש. עומר מפקפק ביועצו, המומר, שברגע האחרון מעביר את הנקודה דרומה, ובונה את המסגד הקטן ומעץ. כך המתפללים מתפללים עם גבם לכיפת הסלע, הר הבית, בית המקדש
ב-691 עבד אל מלךּ, בונה את כיפת הסלע כמבנה מונומנטאלי – שאינו מסגד
ב-701 אלוואליד, בנו של עבד אל מלךּ, הופך את מסגד העץ למסגד. לאחר התלבטות נבנה המסגד כאשר מקום התפילה היה ממוקם בקצה הדרומי בפינה המזרחית משום ששם היו שרידים של עומר. עם זאת, המבנה הוזז מ"מחרב עומר" ל"מחרב הראשי" למקומו כיום על מנת שיהיה ציר אחד עם המבנה המרכזי של כיפת הסלע. אי אפשר היה להזיז את הסלע ולכן הזיזו את המסגד. החזית כיום היא מסוף המאה 12 ובשילוב של מסורות מוסלמיות נוצריות (ספוליה: שימוש משני בשרידים ובחלקים). במסגד נערכות התפילות. גודלו המקורי היה פי 2 או 3 מגודלו של המסגד של ימינו. הצורה היום מלבנית ובמקור היה רוחבי לחלוטין עם 15 אולמות לעומת ה 3 שיש היום: 7 מכל צד של אולם התווך. זאת משום שרצו מספר מקסימאלי של קרבת אנשים למכה בו זמנית. יש גומחה קטנה "מיחרב" ומציינת את כיוון התפילה למכה
מוסלמים קוראים לכל המתחם של הר הבית – אל אקצה = אל חראם שריף, מאחר וניתן להתייחס אל כל הרחבה כמסגד שלם. יש שני מוקדים עיקריים בהר הבית: כיפת הסלע כמבנה 'ממוראלי' ומסגד אל אקצא כמבנה תפילה הנמצאים שניהם על ציר מרכזי אחד. בשאר הרחבה מופיעים מבנים ארכיטקטוניים קטנים פונקציונלים של מבנה שתייה לרחצה וטהרה, בכניסה לשני המוקדים העיקרים."אין אל מלבד אללא ומוחמד הנביא האחרון"... שימוש האתר של הדת המונותיאיסטית הראשונה, מגבה את האמונה באל אחד, ומשתמש באתר הקדוש שנביאים שקדמו למוחמד מתייחסים לו