Sunday, January 7, 2007

מפעלי ים המלח

מפעלי ים המלח

במקום הנמוך ביותר בעולם, לחופו הדרומי של ים המלח, נמצאים מהגדולים שבמפעלי התעשייה בארץ - מפעלי ים המלח. בים המוות אין חיים, אך הוא עשיר באוצרות - אוצרות טבע החיוניים לאדם, לחי ולצומח. ממי הים מפיקים חומרים כמו אשלג, ברום ומגנזיום, המשמשים כחומרי גלם למוצרים רבים ומגוונים
בדרום מפעל מודרני ליצור מגנזיום מתכתי שעולה ביקושו בייצור מטוסים ומכוניות
צפונית לו מפעל מנדטורי אשלג א
צפונית לו (קשת אדומה) מפעל ברום שמייצר 200,000 טון ברום בשנה, והינו המפעל הגדול ביותר בעולם מסוגו. זהו ספינת הדגל במפעלי ים המלח, והרווחי ביותר. בברום משתמשים לחיטי קרקע בטפטפות, מעשיר דלק, צילום רפואה בריכות שחיה וקוסמטיקה. בפברואר 1970 מטח קטיושות נפל על המפעל של הגז הרעיל, ובנס כל הפועלים יצאו בשלום
צפונית לו מפעלי אשלג ב' ואשלג ג' – שבו אשלג מיוצר בתהליך הטוב ביותר
מתחם מפעלי ים המלח נדלק בלילה ויוצר דימוי של עיר קוסמופוליטית
הראשון שראה בים המלח את הפוטנציאל ליצירת אשלג וברום היה בנימין זאב הרצל. חזונו של אב הציונות היה להפוך את ארץ ישראל מישנה לחדשה, עם תעלת מים

ב-1919 משה נובמייסקי, אלכימאי יהודי יליד אוקרינה שברוסיה עלה על חזונו של הרצל ליצור ברום ואשלג מים המלח וחוזר לרוסיה עם ממצאים
ב-1922 הקימו חברת מניות עם הנציב העליון באזור קליה. על-פי זיכיון שקיבל מהממשלה הבריטית, ששלטה אז בארץ. המפעל הוקם בצפון ים המלח, בסמוך לקליה. בנובמייסקי יחד עם משה לנגיצקי (רוסי נוסף) הקימו את המפעל הראשון – "חברת אשלג הארצישראלית" – שהוקמה ב-1930. את משפחות הפועלים הביאו למתחם המפעלים, להתגורר בשכונת מגורים וליד המתחם הקימו את הקיבוץ בית הערבה. בצפון הים לא היה בעיה של מים מאחר ונהר הירדן זרם עם מים מתוקים. חיים ויצמן ממציא חומר נפץ יעיל מאשלג ואצטון, ומוכר את הנוסחה לאנגליה
נובומייסקי יצא למבצא לדרום ים המלח, וב-1934 התחילו לצאת מהצפון שבו הים עמוק, ועברו לדרום בחלקו הרדוד של הים שבו ביב ניתן לבנות בריכות בצורה קלה יותר
ב-1936 התחיל המפעל לעבוד
עד ה-15 במאי 1948 נטשו את מפעלי הצפון והניחו את בית הערבה וקליה למלכות ירדן. שטו לדרום ובשלב מאוחר יותר פוצצו את מפעלי קליה שבצפון
ב-26 לנובמבר 1948 מבצע לוט מספח את המפעלים בסדום למדינת ישראל שנותרו בידינו אך ללא גישה
ב-1953 ממשלת ישראל הקימה ופתחה מחדש את "מפעלי ים המלח בע"מ", לאחר ששבעה חודשים המפעל בסדום לא פעל, עם סלילת הכביש בין סדום לדימונה. מדינת ישראל הצעירה השקיעה הון רב בהפעלה המחודשת של מפעלי ים המלח
ב-1957 במדינה הסוציאליסטית בישראל החלו הסעות למפעלי ים המלח, מאחר ובתחילת הדרך השנייה של המפעל אסירים תפעלו אתו, אך מאחר ולא פעלו כראוי ועקב חילוף ההנהלה הוחלט כי בתנאי השטח לא ראוי שעובדי המפעל יחיו
את הכביש לדימונה סללו בשנת 1958, ואת כביש הערבה סללו ב- 1960
ב- 1964-5 נפתח המוביל הארצי להזרים מים, נתון שגרם לים המלח לרדת במפלס המים. רק עשרית מכמות המים המשיכה לזרום לים המוות והתייבשות הים היה מכריע את תום תועלת המפעל. לכן הכינו תוכנית לתשתית למאגר מלאכותית שאותה סכרו, ובה בריכות מאגר שאף אותם סכרו. כל זה מתרחש כאשר יש מיתון בארץ וארה"ב זכתה במכרז ההנדסה לבניית הסכרים והמאגרים לקליטת המים מהאגם הצפוני לו. האמריקאים עזבו ומאין ברירה המפעל החל בנפילה. גילו כי עם המלח עצמו שיש בשפע ניתן לשמש כסכר ומהר מאוד משתלטים על האגן התחתון
ב- 1968, הקימה ממשלת ישראל את "כימיקלים לישראל", חברה שאיחדה תחת קורת גג אחת את מרבית מפעלי התעשייה הכימית בארץ, לרבות מפעלי ים המלח
מלחץ רוסי (ברז'נב) המפעל שרד את מפולת השוק שקנדה הציבה עם מחירים נמוכים
ב- 1995, במסגרת תהליכי ההפרטה העוברים על המשק הישראלי, מכרה הממשלה חלק ניכר מנכסי החברה לידיים פרטיות
מפעלי ים המלח מפרנסים כ-6000 משפחות שחיים בצפון הנגב
המפעל פועל בכל ימות השנה מלבד יום כיפור. לצידיו החיוביים של המפעל צד אפל וכאוב. המפעל יונק מי תהום ומייבש את ים המלח, 200,000,000 מ' קוב אדוי בשנה. ומפלס הים יורד 1,2 מ' משנה. ערך זה משבש את מאזן ההידרולוגי. הארובות פולטות לאטמוספרה גזים מזהמים מבחינה אקולוגית והרס בשכבת האוזון

הר סדום

הר סדום
מעלה הסולמות
המסלול מתחיל מעבר לכביש מאתר המבנים שבו שכנו פועלי ים המלח. בתחתית הדרך מלווה את המדרגות סלע אפור שפה ושם מבצבצים בו גושים של מלח שולחן בסלע. בגשמים המלח עובר תהליך המסה ע"י המים, ויוצר תופעת מערה, כמו מערת הקולונל לצד הדרך. הכניסה למערת הקולונל קשה מאחר והיא צרה, אך בתוכה נטיפי וזקיפי מלח, אורכה כ-300 מ', ופיר\ארובה בגובה של כ-60 מ'. דפנות הפיר ספיראלות של גבס וחרסיות העולות לכיוון הצהר. המערה קרויה על שמו של קולונל מייג'ור טולוק, קצין הנדסה אנגלי של AMZAK שהגיע לא"י בשנת 1935 למפעלי האשלג בים המלח. הוא גילה את מערות המלח, ובמיוחד את זו מול המפעל שקרויה על שמו. הגנרל מצא כי הארובה שואבת אויר, ויוצרת בריזה נעימה, וקרירה יחסית, כמו מזגן בפתח המערה. הגנרל תכנן לפתח במערה ספרייה מועדון וקולנוע לפנאי הפועלים
(בטיפוס עוברים 4 שכבות סלעים: (מלמטה למעלה
מלח - מלח בישול
חרסית צבעונית
גבס
חוואר הלשון

:באזור שני שבילים ממזרח למערב
שביל הסולמות (המסומן בשחור) עולה לפסגה ולמישור הגבס, ושביל כחול שעולה למצוק הגבס, משניהם ניתן להגיע לפקק חוואר הלשון

ב-14 למאי 1948 נמסרו לידו והמפעל הצפוני והמקורי של מפעלי ים המלח למלך אבדאללה של ירדן. ישראל שמרה על המפעלים הדרומיים. ב-1936 ייצרו אשלג במפעל הדרומי ושטו (מאחר ולא היה כביש סלול) עובדם מהמפעל בצפון הים לסדום שבדרום. את הסולמות בנו מהמישור ב-1948 לנצורים בים המלח שפעלו במפעלים. ב-26 לנובמבר 1948 מבצע לוט, חטיבת הנגב ירדו מצפון הנגב, מראש זהר, והגיעו למפעל וכך סיפחו אותה למדינה, בעזרת המדרגות. לא הייתה בעיית מזון מאחר וההספקה הייתה חודשית, והשתמשו במנות קשות. בין המפעל למחנה פעלה רכבת. באותה תקופה בנו את הכננת, להוריד את התחמושת מהמישור, לפלמחניקים שביטחו את המפעלים. בתקופת המנדט המפעלים של סדום (אשלג) ונהריים, היו העיקריים לציונות, שחלוצים וקיבוצניקים מנען ורמת רחל תפעלו. עקב המלחמה שררה מצוקה כלכלית, והמפעל היה בידי סוביר נובומייסקי, הסוכנות, והמנדט שמבחינת התחמושת התעניין בדינמיט שהשתמשו בו במפעל
ב-1948 פסק המפעל לתפקד עד 1953, שבו לאחר 4 שנים החל את עבודתו מחדש, עם בריכות עידוי. מאחר וההגעה לאתר הייתה ימית בלבד (שיוט), סללו ב-1953 כביש מערד למפעלים, וב-1958 כביש בין דימונה למפעלים

פסגת הגבס
בגובה של 150- מ', מתחת לפני הים, ו-250 מ' מעל פני ים המלח, פסגת הר סדום. כאן עומדים על שכבת גבס, שמעליו נותר רק תיעוד מועט לחוואר הלשון שמבצבץ בלבן באופק, כתיעוד משכבת הסלע עליונה יותר שגשמים סחפה. ממזרח תחת הצוק, גבעות חרסית צבעונית. רכס הר סדום הוא ישר "" וייחודי בארץ לרכס ישר כ"כ
ראשית הבקע נוצר לפני 15-3 מליון שנה, והיה כסעיף או לגונה של הים התיכון. לתחתית ה'לגונה' שקעו גיר ומלח בישול. בשלב מסוים הלגונה נותקה מהים התיכון, ויצרה את האגמון ימת הלשון באורך של כ-220 קמ' מחצבה עד הירמוך. הימה החלה אט אט להתעדות, כשהיא משאירה רק מלח בישול מאחוריה. נחלים ושיטפונות שזרמו לאגמון יצרו אבני משקע מעל שכבת המלח שנוצרה מעדוי הים. המלח שתחת לחץ אבני המשקע, הפך לפלסטי כמו סיליקון (כפי שמלח מתפקד תחת לחץ), ועלה בדפנות הים שלוחץ עליו. כך כל שנה עולים עמודי פטריות המלח כ-3 ממ', וההר עולה = דיאפיר. בשונה ממקומות אחרים בעולם שתופעה זו מתרחשת בם, מאחר ואין גשמים עזים, המלח נשאר על פני השטח ואינו נמס. רק לאורך צירי הנחלים, הסחף ממיס את המלח ויוצר מאות מערות תת קרקעיות באזור
ממערב מצוק עתיקים, ומעלה עמיעד שבימינו מתפקד כמחנה צבאי. רכס חותם את המישור ממערב, ויוצר גבול בין מדבר יהודה לצפון הנגב. מישור עמיעד יוצר משטח למקנה צאן, שצומח בו עשב חד שנתי בסוף החורף ותחילת האביב. במישור עמיעד שבנוי מחוואר הלשון נחרץ ערוץ נחל פרצים שמקורו ניתן לראות בשלושה קניונים שחצובים בצוקים ממערב: נחל אשלים, נחל עמיעז, ונחל פרצים. לערוץ ניתן להגיע בדרך אפר

פקק חוואר הלשון
זהו סדימנט אגמי אבפורטיבי, עם עדות משכבות גיר (לבן) וחרסית (ירוק אפרורי) שמצביעים על השקעה עונתית. במבט עולמי, תקפות ימת הלשון, היא בסוף תקופת הקרחונים באירופה, ותחילת תקופת ההשחמה וארידיזציה.
Seasonal Sedimentary
בקיץ שקע הגיר, ובחורף משיטפונות הבוץ, שקע החרסית
בין בריכות הייבוש של ישראל ואלו שישראל עזרה לירדן לפתח בשנות ה-70 עובר תעלה מרכזית שמיועדת לנקז את השיטפונות שבערבה בדרום, בכדי שלא יהרסו בריכות הייבוש, ומהווה גבול בין ישראל וירדן. עידוד צמיחה ואינטרס כלכלי מוכיחה שלום טוב בין ישראל לירדן
:בירדן יגאל ידין ואביו מגלים את העיר צער המקראי שמופיעה במפת מדבא
"וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדם וְאֶת עֲמרָה כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בּאֲכָה צעַר"
(בראשית יג:10)
"עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צעַר"
(בראשית פרק יד:2)
בתקופת בית שני קיים חקלאות אפרסמון ותמר בחופי ים המלח, ומפעל דייגי אספלט, לאיטום אניות, חניטת מתים, ולתחבושות מרפא
בירידה מהפסגה, בשכבת החרסית הססגונית, עוברים כתמים צבעוניים שנוצרים מכימיקלים שונים שנמצאים בסלע ומגיבים לחמצון. עוברים את מיצר הדגים שבעלייתו חרסיות דקיקות ושבירות שבין דפיהם ניתן לפעמים למצוא דגים מאובנים. בהמשך המורד עוברים על פני ארובת השועל שהיא ארובה אחת למערת סדום

מערת סדום
על המערה סלע שמיוחס לאשת לוט. בירדן סלעים שמסמלים את בנותיו של לוט. רשמית הכניסה אסורה, למרות שהשלט בחוץ מורה על מערת הקמח, ופונה לכיוון היוצאים ולא הנכנסים. בגשמים המלח עובר תהליך המסה ע"י המים, ויוצר תופעת מערה. ההליכה במערה אומנם די נוחה. בסוף המערה ארובה שבה ערוצי הנהרות נבלעים מתחת לקרקע בתופעת
Blind River
דרומית מהמערה הזו מערת השורג או המלח"ם (מרכז לחקר המערות = מערנות ) שבעורך של כ-4800 מ