מכתש רמון

מכתש רמון

שמו של מכתש רמון מגיע מוואדי רומן. העיר מצפה רמון נוסדה בפסגת העמודים (ראש אבו סרביד), שהחל את דרכו כמחנה של צריפים של כורים שמנה תחילה כ-80 איש וגדל ל-600. היום העיר מתבססת על תיירות ; 130,000 תיירים בשנה מבקרים באתר, מטיולי ג'יפים ועד לסיבות וחניות טרנסנדנטיות. כביש 40, שיורד לתוך המכתש דרומה הוא "דרך המלך" שנסלל בידי חיל ההנדסה (לא מע"צ), בשני שלבים בין. הראשון עד צומת ציחור שנסלל בין 1953-1956, וההמשך בין 1956-1958, שהתחבר עם כביש 90, דרך שיטים, בקעת קטורה, מעלה גרופית ללוטן
ניקוז המכתש העיקרי הוא בנחל רמון שמתחיל בדרום מערב ומתנקז בצפון מזרח, דרומית להר ארדון שבצורת טרפז ועצום בגודלו של 2 ק"מ, שנותן למכתש את צורת הלב. ההר במקור היה בקע בין שני הרים ועקב תופעות המכתשים שנוצרו הפך להר בין שני עמקים. סכ"ה גובה המכתש הוא 300מ' אך הצוקים והמדרונות כ-2 ק"מ עד הקרקעית

ה- _ = 300 מ'. /_ = 2 ק"מ. השוני בגבהים והניקוזים יוצרים שני אקלימים בין המכתש החם והפסגות סביב הקרירות, שלעיתים אף מושלגים. המכתש יוצר רצפה לוהטת בעלת אופי אקלימי סהר ערבי (מדבר קשוח), בעוד הפסגות מתאפיינות באקלים טורו איראני ערבתי. למכתש 4 נחלי ניקוז, עם 4 פתחי ניקוז, תופעה ייחודית למכתש רמון
נחל רמון
נחל ארדון - אדום
נחל קמאי
ונחל מעוק

בקעת ארדון

מצפונית להר ארדון בקעת מחמל, מדרום לו בקעת ארדון, שהוא האתר היפה ואטרקטיבי ביותר במכתש. מחוץ למכתש נחל ניקרות, בעל מעוק, שמנקז את רוב מי הניקוז של המכתש. בבקעת ארדון ססגוני מאוד מהצבעים שנוצרים באבני החול מתק' היורה, בניגוד לגבס הלבן מתק' הטריאס, והצורות השונים של סלעים מגמתיים. נחל ארדון מתאפיין בצבע האדום ששולט בו, נחל אפור משמו אפור, ונחל ניקרות לבן
נחל ארדון חוצה את המכתש בחתך

V

בולט ומתחבר כעבור 1 ק"מ למיאנדר של נחל ניקרות, שעובר כולו מחוץ למכתש בעוד הוא אוסף את מימיו מנהרות הניקוז של המכתש. בהמשך הנחל מצד נקרות, ובור נקרות. מזרחית עוד יותר מצודה נבטית קצרה

חאן סהרונים

מצד מחלת = חאן סהרונים, הוא חאן טיפוסי, מבנה מרובע, שבדפנות המבנה מערכת חדרים, שסוגרים על חצר פנימית, ופינת שירות הכולל מטבח. המבנה בחאן שוחזר בכך שהרימו את הקירות (רודולף כהן). ממצאי מטבעות שנמצאו באתר, תארכו את האתר, וחברו אותו לחוליה \ תחנה בדרך הבשמים
מהפסיפס שבמפת מדבא מצוין ששמו של המקום: מחלה, הוא חאן סהרונים או חאן שער המון, מאחר והוא ממקום על הפריצה שבנחל הניקוז. החאן היה תחנת לילה לשיירות הנבטיות שעברו בדרך הבשמים הנבטית – דרך המור והלבונה. אין מידע מי היו הנבטים, ומאיפה באו, רק ידוע שהם הרוויחו לא מעט מסחר הבשמים וצמחי הקטורת שהיו חשובים ברומא לקיום הפולחן הפגאני
וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת
(בראשית לו:3)
אֵלֶּה תּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם
(דברי הימים א' א:29)
תעודה שנמצאה מעידה כי הנבטים היו עוסקים בסחורות של קטורת הלבונה. הירונימוס הוא הראשון שמזכיר את את הנבטים ואת תעסוקתם. פילניוס הזקן מאלכסנדריה, ודיודרוס שייכים למאה הראשונה לפנה"ס. דיודירוס מסיציליה (שנשלח בידי קרוביו של אלכסנדר מוקדון שמת בסוף המאה ה-4 לפנה"ס = 312) מצטט תעודה שבה מופיע רצון להשתלט על אוצרות הנבטים שאותם הם מביאים מפליקס ערביה, בעיר נבטית, שהיא בעיר הסלעים. בין השאר מציין דיודרוס את התפתחות הנבטים, ואת פטרה בירתם, שבארץ לא נודעת. פטרה היא עיר הסלעים (פטרוס = סלע), העיר הנבטית המרכזית. הנבטים היו נומדים שהתפתחו לאורבנים בבת אחת. פטרה (המטרופוליס) מעיד עד כמה היה לנבטים כסף, עושר, ואף צבא
הנבטים ככל הנראה גידלו גמלים למרות שהמקרא מציין אילים
כָּל צאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר
(ישעיהו ס:7)
את הגמלים (או אילים) שגדלו במספרים עצומים – במאות ואף אלפים, הנידו בלי הרף משטח מרעה אחד לשני, ובתנועה בלטי פוסקת לאתרי מים. מהפרקטיקה ומהנדידות הם הכירו את המדברות על בורים, ברמות של מומחים. במאות 2-3 לפנה"ס הדרישה לצמחי בושם וקטורת עלה. הנבטים היו פונקציונרים במרחב
טום הולנדס רוביקין מתאר את הרומאים כדיקידנטים\נהנתנים, בכך שהיו מוכנים לשלם הון עתק בכדי להגיע לסחורות האקזוטיות, למרות שהיו מפחדים לנוע במדבר, ולא ידעו את המיומנות של דרכי המדבר, מקורות מים, מדרוני מרעה, ומאגרים תת קרקעיים
הבשמים, מור ולבונה, גדלו בדרום חצי האי ערב, הפורה: צנעה, עדן, מוסקט ומוקה, תימן. דרך הבשמים נמשכה מדרום חצי האי ערב דרך ירדן, וחצתה את ישראל לנמל עזה. לאורך הציר הנבטי נמצאו 65 חאנים. מתוך ה-65 בדרך שבמרחק קצוב של כ-35 ק"מ אחד מהשני, 5 נמצאים בארץ ישראל

מואה
קצרה
נקרות
סהרונים
מחמל
את המסע ביצעו עם שיירת של כ-2000 גמלים שנשאו את הבשמים, ונמשך בין 4 חודשים לחצי שנה. בנמל של עזה קנו הסוחרים הרומאים, שפחדו פחד מוות מהמדבר, את סחורת הבושם והפליגו לרומא
עם חלוף הזמן רומא לא אהבה את שהנבטים מרוששים את האימפריה. אוגוסטוס (24 לפנה"ס – 30 לספירה) הבין כי טיב הסחר נוגס בכלכלה של האימפריה. הנבטים, דוברי ארמית, למדו את דרכי החיים, והתרבות הרומית ואף עקב ההון שעשו נשלחו מעטים ללמוד ברומא. משלחת צבאית אימפריאלית יצאה לחקור את הדרך מפטרה לחצי האי ערב, כ-2000-2500 ק"מ. המשלחת נכשלה ולא שרד ממנה אף לא אחד. שבירת השוק וקריסת המונופול הנבטי על דרך הבשמים היוקרתי קרה כאשר הרומאים פתחו את הציר הימי בים האדום, ויצרו ציר מדרום חצי האי ערב לקליסמה שבמצרים, דרך היבשה לאלכסנדריה, ומנמל אלכסנדריה לכל האימפריה השרועה על אגן הים התיכון. שבירתם של הנבטים הקל על הרומאים לספח את נחלתם לאימפריה הרומית

נחל ניקרות

נחל ניקרות בדופן הדרום מזרחי של מצלעות המכתש, מאסף את הנחלים שמנקזים את רוב מכתש רמון שנשפך, בעין יהב, לנחל הערבה. באופן לא ברור, אולי מהעוצמה של כל הנחלים שמתקבצים יחד, יוצר נחל ניקרות מיאנדר חד פעמי מחוץ למכתש. למרות שתופעת המיאנדר היא נפוצה בטבע, אחרי המיאנדר הראשון נוצרים מיאנדרים נוספים. מיאנדר ניקרות הוא ייחודי באופן שבוא הוא ייחודי לנחל. הנחל חוצב בסלעי הגיר הלבנים מתקופת הקנומן.
הסחף וסלעי הבליה יוצרים מכתשות ומיצרים (Potholes) שעם הזמן המחיצות כורסמו ויצרו מעוק מרשים, שכולל מכתשות שנקדחו בדופנו הדרום מזרחי בצורה ברורה. המעוק מבליט את הסלע הגיר הלבן, שנחשף עקב הסחף ששוחקים את חלודה שנוצרת על דפנות המעוק. במעוק מתחוללים שני תופעות מרגע השיטפון וחלפו. ראשית הסחף חושף את תחתית הנחל, והאבנים שוחקים וחופרים בדפנות ורצפת המעוק

Expose

. לאחר שהסחף נחלש הנחל משקיע חצץ שמכסה את ריצפת המעוק

Fill

. בשיטפונות עזים (1965 ו- 1995) נוצר במעוק בריכה עמוקה שמחזיקה מעמד כחודש ימים

מעלה הדקלים \ נחל ארדון

נחל ארדון מתאפיין בצבע האדום שבולט בנחל. למרות צבעו האדום, בצוקים שמלווים את הנחל שלל צבעים ורב גוניות. השכבה העליונה היא דולומיט שנוצרה בקרקעית הים, וקשה יחסית. תחתיה חרסיות מעידים על תקופת ביצות, סלע רך, ומתרכובות כימיות שונות יוצרת צבעים שונים כתוצאה מחמצון. לשכבות סלעי המשקע ניתן להבחין בפריצות אנכיות ואופקיות של סלע קשה, בולט שאינו סלע משקע. הסלעים הללו הם סלעים מגמתיים, שמלחץ תת קרקעי עולים אך לא יוצאים לפני השטח, בעודם כלואים תחת שכבות סלי המשקע הם מתקררים ומתקשים לאבן העמיד שהם. רק לאחר בליה ניתן להבחין בהם! כאשר סלע מגמתי חותך שכבות סלעי משקע באופן אנכי הוא נקרא

Dyke

.כאשר סלעים מגמתיים יוצרים שכבה אופקית בין שכבות סלע אחר הם נקראים

Sill

מעלה עקרבים

מעלה עקרבים

בראשית המאה השנייה, עם סיפוח ממלכת הנבטים ל"פרובינקיה ערביה", הרומאים העתיקו את הגבול שבהרי יהודה למעבר הרי מואב, ובנו דרכים לפי תוואים לוגיסטיים. בין הדרכים היו דרכים ראשיות, כבישים להספקה, שתועדו על הכתב ונראים ע"י המבצרים שנבנו לאורך דרכם, שסיפחו לאימפריה את הגבולות שהורחבו, וחיברו את המערב עם דרך המלך הבין לאומית. בנוסף אליו הרומאים סללו כביש מירושלים דרך חברון, הר עמשא, תל ערד, ממשית, נחל צין, ורכס חציבה לאילת. הכביש ירד אל בקעת צין בעיקולים רבים, חלקם מדרגות חצובות בסלע – מעלה צפיר שנראה מהמצפור – ומכונה "מעלה עקרבים הרומי" בעקבות השם המקראי
"וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה וְהָיוּ תּוֹצְאתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמנָה"

(במדבר לד:4)
יש מספר סיבות אפשריות למשמעות עקרבים: "והיה העקב למישור" (וורסלבסקי שימוט ה-"ר"), דימוי לזנב העקרב, פיתולים בערבית = עקארב
אלויס מוסיל ששמע על דרך עקרבים לקט חרסים מהמאות 8-10 לפנה"ס
בנימין מזר אסף גם הוא חרסים מאותה תקופה ארץ ישראלית, וייחס אותם לימי ירבעם, ונקבע כי המעלה המזרחי – הנוכחי – הוא קדום יותר מהמעלה הרומי
בנוף נראים 3 מצודות רומיות: חורבת צפיר, מצד צפיר, ומצד סיף
נחל גוב חוצץ בין המעלה הרומי לבין כביש עקלתון נוסף שפרצו הבריטים בשנת 1927 – מכורנוב (ממשית) לעבר עין חצבה והערבה, אילת
במבצע לוט בנובמבר 1948 ירדו לוחמי חטיבת פלמ"ח – נגב במעלה עקרבים המנדטורי והגיעו לסדום
במבצע עובדה במרץ 1949 ירדה בו חטיבת גולני בדרכה לכיבוש הערבה עד אילת
במבצע ערבה באפריל 1950, עם תום מלחמת העצמאות שיפר חיל ההנדסה את "הכביש הישן לאילת" וציפה באספלט את העקרבים" – פיתולי העקלתון לרגלי סלע "הצפרדע \ הלביאה" והציב בראשם אנדרטה

הנצחה לחיל ההנדסה

אתר ההנצחה לחיל ההנדסה

מהמצפה רואים את מושב עידן, חצבה, נחלה ערבה, נחל אמציהו,עין קרבים, ועין צין (עצי דקל). בקעת צין (השניה בגודלה אחרי פארן) מפרידה בין צפון הנגב לנגב המרכזית. נחל צין בערבית מחולק למספר שמות
רמת נפח - שבו נושבת הרוח
רמליה – דיונות החול הקטנות
וואדי מורא – מים מרים
אתיהמה – שדה בוקר, שופע מרעה
פוקרה – דל (סיבה אקלימית בוטנית) נחל דל ועני שאין בו מרעה

אתר ההנצחה עומד על פסגת מעלה העקרבים שבתנ"ך תוחם את ארץ ישראל
"וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה" (יהושע טו:3)

הכביש כבר היה קיים בצורה בסיסית מ-1918
ב- 1925 שפצו אותו לכביש אילת
ב- 1927 P.W.D. נחנך בידי Texas oil
ערוצי נחלים מבלים את הכביש והיה צורך מתמיד בתחזוקתו
ב- 1948 משתמשים בכביש ל"מבצע לוט", שבה חטיבת גולני ירדו לחצבה הנטושה
חיל ההנדסה שיפץ את הדרך הבריטית, ואת המעלה ציפו באספלט
(ב- 1953 "מבצא דרך המלך" החל בתכנון כביש מבאר שבע דרך עובדת לאילת (כביש 40
בי"א אדר, ב- 17 למרץ 1954 תקרית טבח מעלה עקרבים שבו נרצחו 11 נוסעים
אוטובוס "אגד" היה בדרכו לתל-אביב מהחגיגות שנערכו באילת לציון חמש שנים להנפתדגל הדיו. על גג האוטבוס, בחזיתו, התנוססה כרזה: "ליום אילת ברכת אגד - אשד לחלוצי הנגב". בהגיע האוטובוס למעלה הפיתולים התלולים שלמעלה עקרבים, צמוד לאנדרטת חיל ההנדסה, הוא הותקף בירי על ידי מחבלים, בעת שנסע באיטיות בעלייה התלולה. במכת האש הראשונה נהרג הנהג ונפצעו רבים מהנוסעים. המחבלים נכנסו לאוטובוס וירו בנוסעיו מטווח קצר. ארבעה חיילים, שהיו באוטובוס כמלווים, לא הספיקו להגיב מפני שנשקם היה מוטל על המדפים העליוניים של האוטובוס. 11 מנוסעי האוטובוס נרצחו בפיגוע, שני נוסעים נפצעו קשה ושניים נוספים נותרו ללא פגע
כעבור זמן קצר חזר במקום הקומנדקר צבאי שהקדים את האוטובוס ובו שלושה חיילים. השלושה נתקפו בהלם למראה הזוועה, נטלו אתם ילדה בת חמש שניצלה מהתוקפים, ומחשש שהרוצחים עדיין נמצאים בשטח עזבו את המקום ונסעו במהירות למשטרה הצבאית בבאר שבע. שלושת החיילים נשפטו מאוחר יותר על שלא טיפלו ביתר הפצועים. קומנדקר נוסף שהגיע מהמושב חצבה נתקל באוטובוס ואסף ניצול ושני פצועים נוספים
לאחר שהתברר היקף הפיגוע לממשלה ואחרי שגופות ההרוגים כבר הועברו לבאר שבע, ניתנה הוראה להחזיר את גופות הנרצחים ולהציב אותן באזור האוטובוס כדי לתת אפשרות לצלם את הזוועה לעיתוני העולם. ואכן, למרות שהפגוע התרחש בשעות הבוקר התמונות המפורסמות של האוטובוס עם ההרוגים מצולמות בלילה
הייתה זו פעולת הטרור האכזרית והחמורה ביותר שנעשתה מאז תום מלחמת העמצמאות. בדיקות הצבא העלו שהמחבלים הגיעו מירדן והיו מחופשים לחוליית פדאיון, וזו הייתה העמדה הרשמית, אם כי הועלו השערות שהמחבלים הגיעו מצרים או שהיו תושבי הנגב שעסקו בהברחות בין מצרים לירדן. הפעולה עוררה בציבור הישראלי זעזוע עמוק וזעם, ונראה היה כאילו מלחמה בין ישראל לירדן היא בלתי נמנעת. ראש הממשלה באותה עת, משה שרת, התנגד לפעולת תגמול
(ב- 1958 הושלם פרויקט "דרך המלך" (כביש 40

המכתשים

המכתש הגדול

תופעת המכתשים אינה ייחודית לישראל, אך מאחר והיא נתגלתה בא"י המושג
Machtesh
הפך להיות מושג בין לאומי לאפיון התופעה. לעיתים מאפיינים את המכתש כ

Crater

, אך זו שגיעה. תופעת המכתש היא מיוחדת במינה ומתבצעת רק מאנטי-סינקלינות קמרים שנוצרו בסלעי משקע, והתוצאה היא היפוך התבליט המקורי. המציאות מביעה לעמק למרות שהינו מצפים אותה להיתפס כהר. מכתשים נוצרים ומתפתחים על כרסי ההרים
קמט שמתפתח לסדק, חורץ ונפתח בשיא ראש הקשת הקמורה
שלב קאוסטי: מים חודרים לסדקים, לאבני החור, מתרחבים ויוצרים חלל מערה קאוסטי ענק
התקרה קורסת
בקע המכתש מתרחב
!ניקוז סימולטאני הסוחף החוצה בליה מפתח הניקוז תנאי מחייב ליצירת מכתש
בישראל השברים לניקוז המכתשים נוצרים על הקימוט בדופן הדרום מזרחי של המכתש. עקב השבר הסורי אפריקאי שמניע את א"י דרומה נוצר שינוי זווית בדופן המזרחי צפונה, שממתבטא בחולשה ומאפשר בלייה, וכך פוצע לו המכתש פתח ניקוז לבליה ויצירת בקע למכתש

מכתש רמון - רכס רמון – המכתש הענק והגדול ביותר בא"י, כששטחו כ- 40 על 10 קמ

מכתש חתירה - המכתש הגדול, הוא המכתש השני בגודלו בא"י, כששטחו כ- 12 על 5\6 קמ
מכתש חצרה - המכתש הקטן – שטחו 7 על 5 קמ

.ככל שמכתש עובר את תהליך גידול הדפנות שלו, מתרחב, ומעמיק הוא נחשב לזקן יותר
.כך ניתן לתארך את זקנתם של המכתשים בישראל, שהזקן מביניהם מכתש רמון, והצעיר המכתש הקטן
ישנם עוברי מכתשים, כלומר מכתשים שבתהליך התפתחות כגון: הר עריף, כיפת עשת, הר שגיא, והר בתור. מכתשים אלו תרם הגיעו לשלב הבקע שמזרז את יצירת המכתש
במכתש הגדול\חתירה השכבות בדפנות המכתש כמובן סלעי משקע, בעוד בתחתית המכתש סלעי חול וליבה ברורה. ניתן להבחין בתחתית המכתש מפעל לחול קוורץ שמשמש בתעשיית זכוכית. במרכזו בניינים נטושים מחברת

IPC (Iraq Petrolium Corporation)

, שחשבו כי בתחתית המכתש ימצאו אגם נפט. רכס חתירה סינקלינה א-סימטרית קיצונית, שכבותיה בדופן המערבי יוצרות זווית של כ- ◦4 (מעלות), בעוד השכבות בדופנה המזרחי עולים בזוית כמעט ישרה של כ- ◦80 (מעלות), ויוצר מצלעות .HogsBack בדימוי ביצה מקולפת

עצים מאובנים - מבורזלים Ironised Trees
העצים מופיעים בתחתית המכתש באבני החול. הם ככל הנראה נוצרו מעיכול מתכתי בחומר האורגני, שיצר יציקה מתכתית לפי דפוס החומר האורגני שמעכל. קוטר גזע העץ עצום ומצביע על גובה עצום של העץ, כ-100 מ'. צמח בסדר גודל כזה מצביע על אקלים שונה ביותר לאקלים שקיים בנגב בימינו או לאקלים, של אגן הים התיכון בכלל. לפי עדות נוספת שמתגלה משכבת החרסיות במכתש רמון, מתחזקת הטענה כי מדובר בתקופת היורה שהייתה תקופה גשומה ורטובה מאוד
בניגוד לגזע במכתש חתירה, שאינו מצביע על טבעות בגזע, במכתש רמון עצים מבורזלים מסוג ערער שבהם מופיעים טבעות בגזעים בצורה בולטת

מכתש קטן

שביל ישראל שעולה על הדופן המערבי של המכתש נקרא "מעלה עלי", מהדימוי שהוא יוצר, ככלי המונח על דופן העלי. ממצפה מעלה עלי ניתן להבחין בכור מצפון, בהרי אדום, ופרצים בנחל הערבה ממזרח. המצפה בגובה של כ- 520 מ' מעל לפני הים. הצוק משתנה בין 400 ל- 500 מ' מערב למזרח מאחר וקרקעית המכתש בדופן המערבי כ-88 מ' מעל פני הים, ויוצר שיפוע ניקוז לפתח המכתש שנמצא בגובה פני הים (0). בדפנות ניתן להבחין בשכבות סלע שונים, ומהזויות שהם יוצרים את רמת הקושי שלהם. שכבות סלעים עמידים יוצרים עמודים בצוק, בצורת () בעוד השכבות שנבלים, מתפוררים, ויוצרים מדרונות בצורת (\). תחתית המכתש מורכב מסלעי חול, המורכבים ממינרלים שונים שמתחמצנים ומבטאים צבעים ססגוניים שונים. מאחר והערוצים בתחתית המכתש העגול מתנקזים ב"שער השטן", נוצר ניקוז בצורת מניפה. בשער השטן מבנים נטושים שעמדו על בארות המים שמימיהם מלוחים. בשנות ה-70 השתמשו בבארות למפעלים בצומת צפית. שער השטן מהווה ניגוד בין הקלחת לבין הפתח העולה שצר וחד.

מפעלי ים המלח

מפעלי ים המלח

במקום הנמוך ביותר בעולם, לחופו הדרומי של ים המלח, נמצאים מהגדולים שבמפעלי התעשייה בארץ - מפעלי ים המלח. בים המוות אין חיים, אך הוא עשיר באוצרות - אוצרות טבע החיוניים לאדם, לחי ולצומח. ממי הים מפיקים חומרים כמו אשלג, ברום ומגנזיום, המשמשים כחומרי גלם למוצרים רבים ומגוונים
בדרום מפעל מודרני ליצור מגנזיום מתכתי שעולה ביקושו בייצור מטוסים ומכוניות
צפונית לו מפעל מנדטורי אשלג א
צפונית לו (קשת אדומה) מפעל ברום שמייצר 200,000 טון ברום בשנה, והינו המפעל הגדול ביותר בעולם מסוגו. זהו ספינת הדגל במפעלי ים המלח, והרווחי ביותר. בברום משתמשים לחיטי קרקע בטפטפות, מעשיר דלק, צילום רפואה בריכות שחיה וקוסמטיקה. בפברואר 1970 מטח קטיושות נפל על המפעל של הגז הרעיל, ובנס כל הפועלים יצאו בשלום
צפונית לו מפעלי אשלג ב' ואשלג ג' – שבו אשלג מיוצר בתהליך הטוב ביותר
מתחם מפעלי ים המלח נדלק בלילה ויוצר דימוי של עיר קוסמופוליטית
הראשון שראה בים המלח את הפוטנציאל ליצירת אשלג וברום היה בנימין זאב הרצל. חזונו של אב הציונות היה להפוך את ארץ ישראל מישנה לחדשה, עם תעלת מים

ב-1919 משה נובמייסקי, אלכימאי יהודי יליד אוקרינה שברוסיה עלה על חזונו של הרצל ליצור ברום ואשלג מים המלח וחוזר לרוסיה עם ממצאים
ב-1922 הקימו חברת מניות עם הנציב העליון באזור קליה. על-פי זיכיון שקיבל מהממשלה הבריטית, ששלטה אז בארץ. המפעל הוקם בצפון ים המלח, בסמוך לקליה. בנובמייסקי יחד עם משה לנגיצקי (רוסי נוסף) הקימו את המפעל הראשון – "חברת אשלג הארצישראלית" – שהוקמה ב-1930. את משפחות הפועלים הביאו למתחם המפעלים, להתגורר בשכונת מגורים וליד המתחם הקימו את הקיבוץ בית הערבה. בצפון הים לא היה בעיה של מים מאחר ונהר הירדן זרם עם מים מתוקים. חיים ויצמן ממציא חומר נפץ יעיל מאשלג ואצטון, ומוכר את הנוסחה לאנגליה
נובומייסקי יצא למבצא לדרום ים המלח, וב-1934 התחילו לצאת מהצפון שבו הים עמוק, ועברו לדרום בחלקו הרדוד של הים שבו ביב ניתן לבנות בריכות בצורה קלה יותר
ב-1936 התחיל המפעל לעבוד
עד ה-15 במאי 1948 נטשו את מפעלי הצפון והניחו את בית הערבה וקליה למלכות ירדן. שטו לדרום ובשלב מאוחר יותר פוצצו את מפעלי קליה שבצפון
ב-26 לנובמבר 1948 מבצע לוט מספח את המפעלים בסדום למדינת ישראל שנותרו בידינו אך ללא גישה
ב-1953 ממשלת ישראל הקימה ופתחה מחדש את "מפעלי ים המלח בע"מ", לאחר ששבעה חודשים המפעל בסדום לא פעל, עם סלילת הכביש בין סדום לדימונה. מדינת ישראל הצעירה השקיעה הון רב בהפעלה המחודשת של מפעלי ים המלח
ב-1957 במדינה הסוציאליסטית בישראל החלו הסעות למפעלי ים המלח, מאחר ובתחילת הדרך השנייה של המפעל אסירים תפעלו אתו, אך מאחר ולא פעלו כראוי ועקב חילוף ההנהלה הוחלט כי בתנאי השטח לא ראוי שעובדי המפעל יחיו
את הכביש לדימונה סללו בשנת 1958, ואת כביש הערבה סללו ב- 1960
ב- 1964-5 נפתח המוביל הארצי להזרים מים, נתון שגרם לים המלח לרדת במפלס המים. רק עשרית מכמות המים המשיכה לזרום לים המוות והתייבשות הים היה מכריע את תום תועלת המפעל. לכן הכינו תוכנית לתשתית למאגר מלאכותית שאותה סכרו, ובה בריכות מאגר שאף אותם סכרו. כל זה מתרחש כאשר יש מיתון בארץ וארה"ב זכתה במכרז ההנדסה לבניית הסכרים והמאגרים לקליטת המים מהאגם הצפוני לו. האמריקאים עזבו ומאין ברירה המפעל החל בנפילה. גילו כי עם המלח עצמו שיש בשפע ניתן לשמש כסכר ומהר מאוד משתלטים על האגן התחתון
ב- 1968, הקימה ממשלת ישראל את "כימיקלים לישראל", חברה שאיחדה תחת קורת גג אחת את מרבית מפעלי התעשייה הכימית בארץ, לרבות מפעלי ים המלח
מלחץ רוסי (ברז'נב) המפעל שרד את מפולת השוק שקנדה הציבה עם מחירים נמוכים
ב- 1995, במסגרת תהליכי ההפרטה העוברים על המשק הישראלי, מכרה הממשלה חלק ניכר מנכסי החברה לידיים פרטיות
מפעלי ים המלח מפרנסים כ-6000 משפחות שחיים בצפון הנגב
המפעל פועל בכל ימות השנה מלבד יום כיפור. לצידיו החיוביים של המפעל צד אפל וכאוב. המפעל יונק מי תהום ומייבש את ים המלח, 200,000,000 מ' קוב אדוי בשנה. ומפלס הים יורד 1,2 מ' משנה. ערך זה משבש את מאזן ההידרולוגי. הארובות פולטות לאטמוספרה גזים מזהמים מבחינה אקולוגית והרס בשכבת האוזון