בראשית המאה השנייה, עם סיפוח ממלכת הנבטים ל"פרובינקיה ערביה", הרומאים העתיקו את הגבול שבהרי יהודה למעבר הרי מואב, ובנו דרכים לפי תוואים לוגיסטיים. בין הדרכים היו דרכים ראשיות, כבישים להספקה, שתועדו על הכתב ונראים ע"י המבצרים שנבנו לאורך דרכם, שסיפחו לאימפריה את הגבולות שהורחבו, וחיברו את המערב עם דרך המלך הבין לאומית. בנוסף אליו הרומאים סללו כביש מירושלים דרך חברון, הר עמשא, תל ערד, ממשית, נחל צין, ורכס חציבה לאילת. הכביש ירד אל בקעת צין בעיקולים רבים, חלקם מדרגות חצובות בסלע – מעלה צפיר שנראה מהמצפור – ומכונה "מעלה עקרבים הרומי" בעקבות השם המקראי
"וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה וְהָיוּ תּוֹצְאתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמנָה"
(במדבר לד:4)
יש מספר סיבות אפשריות למשמעות עקרבים: "והיה העקב למישור" (וורסלבסקי שימוט ה-"ר"), דימוי לזנב העקרב, פיתולים בערבית = עקארב
אלויס מוסיל ששמע על דרך עקרבים לקט חרסים מהמאות 8-10 לפנה"ס
בנימין מזר אסף גם הוא חרסים מאותה תקופה ארץ ישראלית, וייחס אותם לימי ירבעם, ונקבע כי המעלה המזרחי – הנוכחי – הוא קדום יותר מהמעלה הרומי
בנוף נראים 3 מצודות רומיות: חורבת צפיר, מצד צפיר, ומצד סיף
נחל גוב חוצץ בין המעלה הרומי לבין כביש עקלתון נוסף שפרצו הבריטים בשנת 1927 – מכורנוב (ממשית) לעבר עין חצבה והערבה, אילת
במבצע לוט בנובמבר 1948 ירדו לוחמי חטיבת פלמ"ח – נגב במעלה עקרבים המנדטורי והגיעו לסדום
במבצע עובדה במרץ 1949 ירדה בו חטיבת גולני בדרכה לכיבוש הערבה עד אילת
במבצע ערבה באפריל 1950, עם תום מלחמת העצמאות שיפר חיל ההנדסה את "הכביש הישן לאילת" וציפה באספלט את העקרבים" – פיתולי העקלתון לרגלי סלע "הצפרדע \ הלביאה" והציב בראשם אנדרטה
No comments:
Post a Comment