פארק ז'בוטינסקי - מוזיאון אצ"ל - כפר שומי

פארק ז'בוטינסקי \ מוזיאון אצ"ל \ כפר שומי - שוני

האתר הונצח על גבי השטר של 100 שקלים שבו מופיע זאב ז'בוטינסקי. החאן העותמני היה בשימוש האצ"ל בשנות 1940 ושימש כמחנה אימונים של האצ"ל. כוחות של האצ"ל יצאו לפרוץ את הקיר הדרומי של חומות כלא עכו ב- 4 למאי 1947 ושחררו חלק מהאסורים במקום. (מאחר והכלא ממוקם מעל הבית מרחץ \ חמאם התורכי נוצר מחזה מיוחד במינו. נשים ערביות ברחו שמאחוריהם אסירים ערבים, יהודים ובריטים). החאן עומד סביב תיאטרון רומי מהמאה ה-3 לספירה ששוחזר וחתום ע"י חדרי החאן שמתאפיין בצורת חצי העיגול. היציאות של התיאטרון נקרא וומיטוריום (ההקאה) מקור התיאטרון בתרבות היוונית, שהעלו על גביו מחזות. לכל ז'אנר היה תפאורה שאפיינה אותה
מחזה טראגי – היה מלווה בעמודים ופסלים ששררו אופי אצילי קר ונוקשה.
מחזה קומדי – היה מלווה בבתים וגלוסקאות, שהמחישו את חיי היום יום, ומעגל החיים.
מחזה סאטירי – היה מלווה בעצים ונוף כפרי שיצרו אוירה חוצצת בין תרבות לפרא.

מבנה התיאטרון והבמה
ההצגות ביוון העתיקה הוצגו תחת כיפת השמים. התיאטרון היווני נבנה על מורד גבעה לא תלולה, אך גבוהה דיה לאפשר ליושבי השורות האחרונות לראות. האודיטוריום נבנה בצורת פרסה והקיף כשני שלישים של חלל ההצגה - האורכסטרה. לאורך הגבעה נבנו ספסלים, בהתחלה מעץ ואחר כך מאבן ומדרגות שאפשרו לנוע בין השורות. האודיטוריום היה מחולק על ידי מעברים רוחביים והמדרגות, לאזורים בני 11 שורות כל אחד
בתחילה התייחס השם "תיאטרון" רק אל מקומות הישיבה (תאאומי ביוונית = לצפות, מכאן תיאטרון = מקום צפייה), אך מאוחר יותר הפכה המילה לשמו של כל החלל שבו מציגים מופעי דרמה
השורה הראשונה הייתה מיועדת לנכבדי העיר - שופטים, חברי המועצה ובעלי תפקידים שונים, ובתוכה יוחד מקום כבוד מיוחד לכוהן של דיוניסוס. שאר מקומות הישיבה היו זמינים לכלל הצופים ללא הבדלי מעמדות
במרכז התיאטרון הייתה ה- אורכסטרה (orchestra), ששימשה כרחבת השירה והריקוד של המקהלה. במרכז האורכסטרה היה משטח מוגבה שעליו ניצב המזבח של דיוניסוס (thymele) ומדרגות הובילו ממנה לחדרים שמתחת. חדרים אלו נקראו החדרים של כירון משום ששימשו לכניסת המתים ודמויות אחרות מהעולם שמעבר
מאחורי האורכסטרה ניצבה ה- סקנה, מבנה בן שתי קומות ולו שלושה פתחים ששימשו לכניסה ויציאה של שחקנים. בתוך המבנה היו חדרי ההלבשה של השחקנים וחזיתו שימשה כרקע לבמה. מהסקנה התפתחה מאוחר יותר המילה "סצינה". במקרה שלפנינו ככל הנראה לא היתה ה- "סקנה" גבוה על מנת לא לחסום את הנוף על הבריכה שמאחור, שככל הנראה יצרה רקע הולם להצגה
במת השחקנים, ''הפרוסקניון'', הייתה בין הסקנה לאורכסטרה. בתקופה הקלאסית הייתה הבמה מוגבהת במעט מן האורכסטרה ובתקופה ההלניסטית היה גובהה שלושה מטרים מעל משטח המקהלה.
הקהל והמקהלה נכנסו ויצאו משני מעברים, ה- ''פארודוי'', שנמצאו משני צדי הסקנה והובילו עד תחילת המושבים.
הבמה בתיאטרון היווני הייתה שונה מאוד מהבמה המוכרת בתיאטרון המודרני. לא היה מסך ומעברים בין המערכות התבצעו על יד שירת המקהלה על במה ריקה משחקנים. התפאורה הייתה סטטית ולא ניתנה לשינוי. הפרוסקניון ייצג את הרחוב והסקנה - את הבית. כדי להציג סצנה המתרחשת בתוך הבית השתמשו ב- ''אקיקלמה'' - משטח עץ שנדחף לבמה דרך הפתח המרכזי וייצג את פנים הבית; הקהל ידע שהשחקנים שעומדים על המשטח נמצאים כרגע בבית, פתרון מסורבל אך הכרחי במסגרת הכללים בהם פעלו
אמצעי מלאכותי אחר שהיה בשימוש כותבי המחזות היה ה- ''מֶ‏‏כָ‏נֶ‏ה'' (מכונה). המכנה היה וו תלוי מגג הסקנה ששימש להורדת פסל של האל לבמה. בטרגדיה נועדה הופעת האל לחלץ את הגיבור מאיזו תסבוכת בעלילה, ואריסטו ביקר את מחזאי תקופתו, שהתפתו לעיתים קרובות מידי להשתמש בפטנט "האל מן המכונה" (דאוס אקס מכינה) כפי שקראו לו, במקום למצוא פתרון נכון מבחינה סיפורית. בקומדיה היה למכנה שימוש נרחב במצבים קומיים. שימוש מפורסם הוא הופעתו של סוקרטס התלוי בסל היורד מהסקנה, במחזה העננים של אריסטופאנס באופן השם אותו ללעג בעיני הצופים
ממערב לתיאטרון הרומי שיצר חצי עיגול, נמתח מערבה בריכת מים שהייתה שווה לחצי עיגול התיאטרון ויצר צורת עיגול שלם או אליפסה. מאחורי ה- "אורקסטרה" במה מוגבהת בעלת עמודים חצצה בין התיאטרון לבריכת המים. מים היה יסוד חשוב מאים כמהו בתרבות הרומית שסביבו ובו היה לרומאים פעילות רבה. חשובה מכל היה הסקלפיוס \ אסקלפונים, מאחר ולריפוי המים הקדישו קשר חשוב ואף מאגי
אסקלפיוס

(ביוונית: Ἀσκλήπιος, בלטינית: Aesculapius)

הוא אל הרפואה של היוון הקלאסית ו-האימפריה הרומית. בזכות יכולת הרפואה האלית שלו, אסקלפיוס הקים את המתים לתחייה ובכך צמצם את הפער בין בני האדם לבין האלים. שני בניו נזכרו כרופאים גיבורים ב"אליאדה" ויוחסו להם שתי משפחות רופאים מפורסמות, "האסקלפיאידים", שעם אחת מהן נמנה היפוקרטס
מלוחות התודה שהוקדשו לאסקלפיוס ניתן ללמוד כי עיקר ריפוים של החולים היה בדרך של לינה במקדשים שיוחדו לו. שם הייתה דרך הריפוי מתגלה כביכול בחלום. התנאים הטבעיים במקדשים, כדוגמת אור שמש, האוויר הצח והטבילה במים היטיבו עם החולים. עם זאת, גם כוח האמונה סייע בריפוי
בקיסריה אף נמצאו פסל של נפטון (אל המים) ונחש (סמל הריפוי) הבריכה בשומי אדירה ומרוצפת בפסיפס, שבחלקים ממנה חושפת לוחות משחק מימי
נאו-מוכֵּיאַה היא זירת ה- מָיוּמַס שהם משחקי המים שמופיעים גם בקיסריה. בכניסה הדרומית משובצת בריצוף הפסיפס טַאבּוּלָה אֵינְזַטָא, מלבן שמכיל טקסט ולצידיו שני משולשים שמצביעים עליו. מאחר והמשחקים כללו פריצות היה איסור על היהודים להשתתף במיומס
ארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר מארבעת מיל יעשנה קבין ר' אמי הורי בכפר שמי לעשו' עיסה גדולה בטומאה והלא אין שם ארבעת מילין
(תלמוד ירושלמי מסכת חלה פרק ב דף נח טור ג /ה"ב)

בתקופה העות'מאנית התיישבו בזירה מאחר והיה מקורב למקור מים עין צור, והאדמות הסמוכות לו היו פריות. ומכאן שמו של שוני = אסם התבואה
הברון אדמונד דה רוטשילד קנה את המתחם ובו חיו פועלים שעברו הכשרה בחקלאות. עם חלוף הזמן בית"ר ואצ"ל השתמשו במתחם לאימונים. בשנים האחרונות לאחר שקרס והתמוטט אחד מקירותיו קק"ל מתחזקים את האתר, ובנו בו מוזיאון לפסליו של אחיעם שושני

בית חנניה

בית חנניה

קיסריה עירו של הורדוס, ומאוחר יותר עיר רומית דרשה צורך למי שתיה. את המים העבירו מהמעיינות בדרום הכרמל על ידי אמות מים מפוארות. עין צברים עין עמיקם עינות אביאל ועינות שומי הזינו את האמה. לאורך האמה קרקוב שהוא מין סף\אדן\מפתן אשר מקשט את האמה
ויטרוביוס מתאר את אמות המים. ראשית הייתה רק האמה הדרומית. מאחר ובנו את האמה באזור הביצות האמה החלה לשקוע. ניתן לראות תחת אחת הקשתות עמוד תמך. אך מאחר וכל הקונסטרוקציה שקעה יחד הוסיפו מדרגה ליצור מפלס גבוה יותר. הרומאים שדרשו יותר מים בנו לצד האמה אמה נוספת שבה פיתחו צינורות חרס. הצינורות אפשרו להרים מים (ביצירת וואקום
(לאמה הראשונה אין תעריך! האמה השנייה מתוארכת לקיסר אדריאנוס במאה ה-2 לספירה (130 בתקופת מרד בר כוכבא

LEGXFR

. בצד האמה בולט טבולה אנזטה = טבלת מאזניים בעלת כתובת. לצידה בליטה עגולה עם כתובת זהה ומקושטת בעוף מעליה, שהיה ככל הנראה נשר האימפריה, ומתחתיה אישה בעלת כנפיים – היא אלת הניצחון ניקאה (Nike). בשלב מסוים הבינו כי את הביצההיו חייבים לעקוף, וכך עשו

מכתש רמון

מכתש רמון

שמו של מכתש רמון מגיע מוואדי רומן. העיר מצפה רמון נוסדה בפסגת העמודים (ראש אבו סרביד), שהחל את דרכו כמחנה של צריפים של כורים שמנה תחילה כ-80 איש וגדל ל-600. היום העיר מתבססת על תיירות ; 130,000 תיירים בשנה מבקרים באתר, מטיולי ג'יפים ועד לסיבות וחניות טרנסנדנטיות. כביש 40, שיורד לתוך המכתש דרומה הוא "דרך המלך" שנסלל בידי חיל ההנדסה (לא מע"צ), בשני שלבים בין. הראשון עד צומת ציחור שנסלל בין 1953-1956, וההמשך בין 1956-1958, שהתחבר עם כביש 90, דרך שיטים, בקעת קטורה, מעלה גרופית ללוטן
ניקוז המכתש העיקרי הוא בנחל רמון שמתחיל בדרום מערב ומתנקז בצפון מזרח, דרומית להר ארדון שבצורת טרפז ועצום בגודלו של 2 ק"מ, שנותן למכתש את צורת הלב. ההר במקור היה בקע בין שני הרים ועקב תופעות המכתשים שנוצרו הפך להר בין שני עמקים. סכ"ה גובה המכתש הוא 300מ' אך הצוקים והמדרונות כ-2 ק"מ עד הקרקעית

ה- _ = 300 מ'. /_ = 2 ק"מ. השוני בגבהים והניקוזים יוצרים שני אקלימים בין המכתש החם והפסגות סביב הקרירות, שלעיתים אף מושלגים. המכתש יוצר רצפה לוהטת בעלת אופי אקלימי סהר ערבי (מדבר קשוח), בעוד הפסגות מתאפיינות באקלים טורו איראני ערבתי. למכתש 4 נחלי ניקוז, עם 4 פתחי ניקוז, תופעה ייחודית למכתש רמון
נחל רמון
נחל ארדון - אדום
נחל קמאי
ונחל מעוק

בקעת ארדון

מצפונית להר ארדון בקעת מחמל, מדרום לו בקעת ארדון, שהוא האתר היפה ואטרקטיבי ביותר במכתש. מחוץ למכתש נחל ניקרות, בעל מעוק, שמנקז את רוב מי הניקוז של המכתש. בבקעת ארדון ססגוני מאוד מהצבעים שנוצרים באבני החול מתק' היורה, בניגוד לגבס הלבן מתק' הטריאס, והצורות השונים של סלעים מגמתיים. נחל ארדון מתאפיין בצבע האדום ששולט בו, נחל אפור משמו אפור, ונחל ניקרות לבן
נחל ארדון חוצה את המכתש בחתך

V

בולט ומתחבר כעבור 1 ק"מ למיאנדר של נחל ניקרות, שעובר כולו מחוץ למכתש בעוד הוא אוסף את מימיו מנהרות הניקוז של המכתש. בהמשך הנחל מצד נקרות, ובור נקרות. מזרחית עוד יותר מצודה נבטית קצרה

חאן סהרונים

מצד מחלת = חאן סהרונים, הוא חאן טיפוסי, מבנה מרובע, שבדפנות המבנה מערכת חדרים, שסוגרים על חצר פנימית, ופינת שירות הכולל מטבח. המבנה בחאן שוחזר בכך שהרימו את הקירות (רודולף כהן). ממצאי מטבעות שנמצאו באתר, תארכו את האתר, וחברו אותו לחוליה \ תחנה בדרך הבשמים
מהפסיפס שבמפת מדבא מצוין ששמו של המקום: מחלה, הוא חאן סהרונים או חאן שער המון, מאחר והוא ממקום על הפריצה שבנחל הניקוז. החאן היה תחנת לילה לשיירות הנבטיות שעברו בדרך הבשמים הנבטית – דרך המור והלבונה. אין מידע מי היו הנבטים, ומאיפה באו, רק ידוע שהם הרוויחו לא מעט מסחר הבשמים וצמחי הקטורת שהיו חשובים ברומא לקיום הפולחן הפגאני
וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת
(בראשית לו:3)
אֵלֶּה תּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם
(דברי הימים א' א:29)
תעודה שנמצאה מעידה כי הנבטים היו עוסקים בסחורות של קטורת הלבונה. הירונימוס הוא הראשון שמזכיר את את הנבטים ואת תעסוקתם. פילניוס הזקן מאלכסנדריה, ודיודרוס שייכים למאה הראשונה לפנה"ס. דיודירוס מסיציליה (שנשלח בידי קרוביו של אלכסנדר מוקדון שמת בסוף המאה ה-4 לפנה"ס = 312) מצטט תעודה שבה מופיע רצון להשתלט על אוצרות הנבטים שאותם הם מביאים מפליקס ערביה, בעיר נבטית, שהיא בעיר הסלעים. בין השאר מציין דיודרוס את התפתחות הנבטים, ואת פטרה בירתם, שבארץ לא נודעת. פטרה היא עיר הסלעים (פטרוס = סלע), העיר הנבטית המרכזית. הנבטים היו נומדים שהתפתחו לאורבנים בבת אחת. פטרה (המטרופוליס) מעיד עד כמה היה לנבטים כסף, עושר, ואף צבא
הנבטים ככל הנראה גידלו גמלים למרות שהמקרא מציין אילים
כָּל צאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר
(ישעיהו ס:7)
את הגמלים (או אילים) שגדלו במספרים עצומים – במאות ואף אלפים, הנידו בלי הרף משטח מרעה אחד לשני, ובתנועה בלטי פוסקת לאתרי מים. מהפרקטיקה ומהנדידות הם הכירו את המדברות על בורים, ברמות של מומחים. במאות 2-3 לפנה"ס הדרישה לצמחי בושם וקטורת עלה. הנבטים היו פונקציונרים במרחב
טום הולנדס רוביקין מתאר את הרומאים כדיקידנטים\נהנתנים, בכך שהיו מוכנים לשלם הון עתק בכדי להגיע לסחורות האקזוטיות, למרות שהיו מפחדים לנוע במדבר, ולא ידעו את המיומנות של דרכי המדבר, מקורות מים, מדרוני מרעה, ומאגרים תת קרקעיים
הבשמים, מור ולבונה, גדלו בדרום חצי האי ערב, הפורה: צנעה, עדן, מוסקט ומוקה, תימן. דרך הבשמים נמשכה מדרום חצי האי ערב דרך ירדן, וחצתה את ישראל לנמל עזה. לאורך הציר הנבטי נמצאו 65 חאנים. מתוך ה-65 בדרך שבמרחק קצוב של כ-35 ק"מ אחד מהשני, 5 נמצאים בארץ ישראל

מואה
קצרה
נקרות
סהרונים
מחמל
את המסע ביצעו עם שיירת של כ-2000 גמלים שנשאו את הבשמים, ונמשך בין 4 חודשים לחצי שנה. בנמל של עזה קנו הסוחרים הרומאים, שפחדו פחד מוות מהמדבר, את סחורת הבושם והפליגו לרומא
עם חלוף הזמן רומא לא אהבה את שהנבטים מרוששים את האימפריה. אוגוסטוס (24 לפנה"ס – 30 לספירה) הבין כי טיב הסחר נוגס בכלכלה של האימפריה. הנבטים, דוברי ארמית, למדו את דרכי החיים, והתרבות הרומית ואף עקב ההון שעשו נשלחו מעטים ללמוד ברומא. משלחת צבאית אימפריאלית יצאה לחקור את הדרך מפטרה לחצי האי ערב, כ-2000-2500 ק"מ. המשלחת נכשלה ולא שרד ממנה אף לא אחד. שבירת השוק וקריסת המונופול הנבטי על דרך הבשמים היוקרתי קרה כאשר הרומאים פתחו את הציר הימי בים האדום, ויצרו ציר מדרום חצי האי ערב לקליסמה שבמצרים, דרך היבשה לאלכסנדריה, ומנמל אלכסנדריה לכל האימפריה השרועה על אגן הים התיכון. שבירתם של הנבטים הקל על הרומאים לספח את נחלתם לאימפריה הרומית

נחל ניקרות

נחל ניקרות בדופן הדרום מזרחי של מצלעות המכתש, מאסף את הנחלים שמנקזים את רוב מכתש רמון שנשפך, בעין יהב, לנחל הערבה. באופן לא ברור, אולי מהעוצמה של כל הנחלים שמתקבצים יחד, יוצר נחל ניקרות מיאנדר חד פעמי מחוץ למכתש. למרות שתופעת המיאנדר היא נפוצה בטבע, אחרי המיאנדר הראשון נוצרים מיאנדרים נוספים. מיאנדר ניקרות הוא ייחודי באופן שבוא הוא ייחודי לנחל. הנחל חוצב בסלעי הגיר הלבנים מתקופת הקנומן.
הסחף וסלעי הבליה יוצרים מכתשות ומיצרים (Potholes) שעם הזמן המחיצות כורסמו ויצרו מעוק מרשים, שכולל מכתשות שנקדחו בדופנו הדרום מזרחי בצורה ברורה. המעוק מבליט את הסלע הגיר הלבן, שנחשף עקב הסחף ששוחקים את חלודה שנוצרת על דפנות המעוק. במעוק מתחוללים שני תופעות מרגע השיטפון וחלפו. ראשית הסחף חושף את תחתית הנחל, והאבנים שוחקים וחופרים בדפנות ורצפת המעוק

Expose

. לאחר שהסחף נחלש הנחל משקיע חצץ שמכסה את ריצפת המעוק

Fill

. בשיטפונות עזים (1965 ו- 1995) נוצר במעוק בריכה עמוקה שמחזיקה מעמד כחודש ימים

מעלה הדקלים \ נחל ארדון

נחל ארדון מתאפיין בצבע האדום שבולט בנחל. למרות צבעו האדום, בצוקים שמלווים את הנחל שלל צבעים ורב גוניות. השכבה העליונה היא דולומיט שנוצרה בקרקעית הים, וקשה יחסית. תחתיה חרסיות מעידים על תקופת ביצות, סלע רך, ומתרכובות כימיות שונות יוצרת צבעים שונים כתוצאה מחמצון. לשכבות סלעי המשקע ניתן להבחין בפריצות אנכיות ואופקיות של סלע קשה, בולט שאינו סלע משקע. הסלעים הללו הם סלעים מגמתיים, שמלחץ תת קרקעי עולים אך לא יוצאים לפני השטח, בעודם כלואים תחת שכבות סלי המשקע הם מתקררים ומתקשים לאבן העמיד שהם. רק לאחר בליה ניתן להבחין בהם! כאשר סלע מגמתי חותך שכבות סלעי משקע באופן אנכי הוא נקרא

Dyke

.כאשר סלעים מגמתיים יוצרים שכבה אופקית בין שכבות סלע אחר הם נקראים

Sill

עין \ מצד חצבה

מצד חצבה

עין חצבה נמצא על גבעה סמוך לגדתו הדרומית של נחל חצבה שבערבה. שמו נובע מערבית עין חוסוף = עין השפע \ עין חצבה, ומהווה את מקור המים העיקרי בערבה הצפונית, בעל מים מתוקים אף יותר מאלו של ירושלים. מיקומה האסטרטגי שממוקם על פרשת דרכים מהתקופה הקדומה ועד ימינו מסביר מדוע בחפירות הארכיאולוגיות נמצאו חמש שכבות יישוב
מאה 7 לספירה – שרידים מהתקופה הערבית הקדומה
מאות 2-4 לספירה – מצודה רבועה מהתקופה הרומית, שבשלב מאוחר נבנו בה 4 מגדלי פינה. בית מרחץ רומי, בעל רצפה כפולה חסינה לאש למטרות הסקה, הפיקאוסט
מאה 1 לספירה – חאן מהתקופה הנבטית. תחנת דרכים חשובה בדרך הבשמים שעברה מחצי האי ערב לפטרה. האתר מזוהה עם תמרה שבמפת מדבא ובתעודות קדומות
מאה 5 לפנה"ס – מצודה מהתקופה הישראלית ממלכת יהודה – סוף בית ראשון מוקפת חומה ושני מגדלים
מאה 7 לפנה"ס – מצודה מהתקופה הישראלית ממלכת יהודה, חומה עבה וחדרי סוגרים, שער צפון מזרחי, ובשאר פינותיה 3 מגדלים
מאה 10 לפנה"ס – מצודה מתקופת שלמה המלך – בית ראשון, מזוהה עם תמר המקראי. מצודה מרכזית בגבולה הדרום מזרחי של הממלכה, על דרך שהובילה לאילת וים סוף.
וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תמר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ

(מלכים א ט:18)
וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה

(יחזקאל מז:19)
וְעַל גְּבוּל גָּד אֶל פְּאַת נֶגֶב תֵּימָנָה וְהָיָה גְבוּל מִתָּמָר מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ נַחֲלָה עַל הַיָּם הַגָּדוֹל

(יחזקאל מח:28)

באתר עץ שיזף זקן מאוד, כבן 1000 שנה

מעלה עקרבים

מעלה עקרבים

בראשית המאה השנייה, עם סיפוח ממלכת הנבטים ל"פרובינקיה ערביה", הרומאים העתיקו את הגבול שבהרי יהודה למעבר הרי מואב, ובנו דרכים לפי תוואים לוגיסטיים. בין הדרכים היו דרכים ראשיות, כבישים להספקה, שתועדו על הכתב ונראים ע"י המבצרים שנבנו לאורך דרכם, שסיפחו לאימפריה את הגבולות שהורחבו, וחיברו את המערב עם דרך המלך הבין לאומית. בנוסף אליו הרומאים סללו כביש מירושלים דרך חברון, הר עמשא, תל ערד, ממשית, נחל צין, ורכס חציבה לאילת. הכביש ירד אל בקעת צין בעיקולים רבים, חלקם מדרגות חצובות בסלע – מעלה צפיר שנראה מהמצפור – ומכונה "מעלה עקרבים הרומי" בעקבות השם המקראי
"וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה וְהָיוּ תּוֹצְאתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמנָה"

(במדבר לד:4)
יש מספר סיבות אפשריות למשמעות עקרבים: "והיה העקב למישור" (וורסלבסקי שימוט ה-"ר"), דימוי לזנב העקרב, פיתולים בערבית = עקארב
אלויס מוסיל ששמע על דרך עקרבים לקט חרסים מהמאות 8-10 לפנה"ס
בנימין מזר אסף גם הוא חרסים מאותה תקופה ארץ ישראלית, וייחס אותם לימי ירבעם, ונקבע כי המעלה המזרחי – הנוכחי – הוא קדום יותר מהמעלה הרומי
בנוף נראים 3 מצודות רומיות: חורבת צפיר, מצד צפיר, ומצד סיף
נחל גוב חוצץ בין המעלה הרומי לבין כביש עקלתון נוסף שפרצו הבריטים בשנת 1927 – מכורנוב (ממשית) לעבר עין חצבה והערבה, אילת
במבצע לוט בנובמבר 1948 ירדו לוחמי חטיבת פלמ"ח – נגב במעלה עקרבים המנדטורי והגיעו לסדום
במבצע עובדה במרץ 1949 ירדה בו חטיבת גולני בדרכה לכיבוש הערבה עד אילת
במבצע ערבה באפריל 1950, עם תום מלחמת העצמאות שיפר חיל ההנדסה את "הכביש הישן לאילת" וציפה באספלט את העקרבים" – פיתולי העקלתון לרגלי סלע "הצפרדע \ הלביאה" והציב בראשם אנדרטה

ביתר

מצפה ביתר
בנוף רואים את הר גילה, הנקודה הצפון מזרחית של הר חברון. בין הרי ירושלים והרי חברון נחל רפאים, שמנקז את מי ירושלים והינו יובל ראשי של נחל שורק. הר חברון גבוהים מהרי ירושלים עם שיא בהר אל חליל בגובה 1100מ', ההר ישר, מאורך וחסר פריצות, בניגוד למבנה של הר חברון, להרי ירושלים צורה פרוצה הדומה לכף יד. פרשת המים ממזרח למערב כבר הגדרנו כדרך האבות שחוצה את מרכז העיר ברח' המלך ג'ורג'. נחל כפירה תוחם מצפון את האצבע של הר אדר, מעלה החמישה ונטף, שתוחם מדרומם נחל יתלה. נחל יתלה תוחם את האצבע השנייה של קריית יערים ונווה אילן, שתוחם אותם מדרום נחל נחשון. נחל נחשון הוא הנחל שעליו סלול כביש מס' 1, ותוחם את האצבע השלישית מצפון לצובה, הר איתן, הר הטייסים, רמת רזיאל, כסלון, גבעת יערים, שורש, ומדרום תוחם אותו נחל שורק (באצבע זו נחלים כסלון וטייסים). נחל שורק התוחם את האצבע החמישית מצפון: אבן ספיר, הר עמינדב, הר שלמון, ורכס שורק,נתחמים בדרום ע"י ונחל רפאים
נחל רפאים הוא הנחל שניתן לראות בתחתית העמק, בין המצפה להר חברון, ומהווה את הגבול בין הרי ירושלים והר חברון. בערבית נקרא הנחל בשם "וואדי אל ורד" כלומר נחל הורדים, מאחר שלאורך בקעה, לאורך הוואדי היו שיחי ורדים שמהם הכינו מי ורדים. ב-1892 מקבל העמק שם חדש "וואדי סוקט חדיד" כלומר מסילת הברזל. בין 1888 ל-1892 יוסף נבון סולל את מסילת הרכבת הראשונה במזרח (התיכון והרחוק). אירוע "רכב אש ופרשים" מתועד בתקשורת העולמית. עד 1948 פעלה עם קיטור דיזל. המשימה הצבאית האחרונה של צה"ל באוקטובר 1948 בהרי ירושלים, הייתה לכבוש מבית שמש לבתיר וחוסן, ולספח את המסילה לא"י. המשימה נכשלה בראש בית וואלג'ה, והמסילות בבתיר עברו בין טווחי ירדן ולכן בין מלחמת השחרור 1948 וששת הימים הרכבת לא פעלה עקב חסימות ביטחוניות לאורך המסילה (בית שמש, בתיר, ובית צפפה). על פי תוואי הגדר החדש שאושר בממשלה בפברואר 2005, בתיר והכפרים השכנים וולג'ה, חוסן, נחאלין וואדי פוקין, ימצאו את עצמם מנותקים מעיר המחוז שלהם, בית לחם, על ידי חומה שתוקם לאורך כביש 60, ומתוכננת עבורם רק גישה תת-קרקעית לבית לחם, שתהיה בשליטת צה"ל

בבתיר ממשיכים את מסורת השלחין, שמתקופת בין שני, להשקיית הטרסות שקיימת יותר מ-2000 שנה. נאמן החלוקה של המעיין בכפר "עין אל-באלד", מכוון את הזרימה לכל חמולה ע"י פתיחת פקקים מהאמת מים
PEF

ב-1880 הגיעו לבתיר משלחת ה-פי אי אף בחסות המלכה ויקטוריה. צוות המשלחת שהגיעו למעיין להתרענן, תיעדו את אשר ראו על משקוף המעיין, שבה כתובת ביוונית

LEGVMC

כלומר הלגיון החמישי של מקדוניה. היסטוריון רומי שתיעד את מרד בר כוכבא, תיעד את אותו לגיון שנועד לכבוש את המעוז האחרון של בר כוכבא, ביתר

"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה"

(משנה תענית פרק ד משנה ו)

שמו לא היה בר כוכבא אלא שמעון בר כוסבא הנשיא על ישראל, כפי שהוא חותם למפקדיו במכתביו שנמצאו בעין גדי. לאחר התבוסה רבי עקיבא, מורו הרוחני, דורש לשנות את שמו לאל שאכזיב

"לחרבן בית מוקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינון בכיי ומשתתקין וקיימין לון תני אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי ברוך רבי היה דורש הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשו בביתר תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא אמר רבי יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנו' היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע"
(ירושלמי תענית פ"ד דף סח טור ד /ה"ה)

במסורת היהודית אין תיעוד מפורט על מרד בר כוכבא, שנלחם במרחב שבין הרי ירושלים ועין גדי. הטראומה הנוראה היא הסיבה לכך שאין דוקומנטציה היסטורית, כמו השואה שיש בה הדחקה, ועדיפות להבליג ולשכוח מאשר לעורר ולהיזכר בזוועות. אדריאנוס מכריז לרומאים לפתוח נגד היהודים בג'נוסייד, ורוצחים כ-700,000 יהודים. כמו בשואה השתמשו בטכניקה של עשן להוציא את היהודים מהמערות, ומחבואיהם, וכאשר יצאו טבחו בהם. ביתר היה הנקודה האחרונה במרד, לאחר התבוסה שם הסתיים המרד, ואנו לא מודעים לאשר התחולל שם במדויק

:ישנה אגדה לגבי איך המרד התחיל
היה מסורת בביתר שלכל ילד שנולד נטעו עץ ארז ולכל בת עץ אילה. כך נוצר קשר אישי בין האדם והעץ, נעלה יותר מהקשר האלגורי בן אדם לעץ. יום אחד רומאים קלגסים (נעל הלוחם הרומאי) ירדו ונשבר יצול בעגלתם. מיד כרתו עץ ארז להקציע ממנו עגלה. על מעשה הכריתה תושבי ביתר הרגו את אותם רומאים. כך התחיל המרד הגדול בביתר, ולסגירת המעגל נסתיים בביתר

:ישנה אגדה נוספת על מות בר כוכבא
אדריאנוס המלך, שהיהודים כינו כשוחק עצמות, היה מהמלכים הגדולים באימפריה הרומית, אדם משכיל ונאור שקידם את האימפריה. נודע לו ששמעון בר כוכבא יושב עם לוחמיו בביתר. אדריאנוס ציווה להרוג את כולם אך את בר כוכבא להביא לו חי בכדי שיוכל לשעשע אותו בקרב "לודרי", באזור הבאניאס, במלחמה מול אריה. כאשר הגיעו לבר כוכבא מצאו אותו מת, כשנחש מפותל על רגלו, וכך לא מת מחרב והשפלה