ביתר

מצפה ביתר
בנוף רואים את הר גילה, הנקודה הצפון מזרחית של הר חברון. בין הרי ירושלים והרי חברון נחל רפאים, שמנקז את מי ירושלים והינו יובל ראשי של נחל שורק. הר חברון גבוהים מהרי ירושלים עם שיא בהר אל חליל בגובה 1100מ', ההר ישר, מאורך וחסר פריצות, בניגוד למבנה של הר חברון, להרי ירושלים צורה פרוצה הדומה לכף יד. פרשת המים ממזרח למערב כבר הגדרנו כדרך האבות שחוצה את מרכז העיר ברח' המלך ג'ורג'. נחל כפירה תוחם מצפון את האצבע של הר אדר, מעלה החמישה ונטף, שתוחם מדרומם נחל יתלה. נחל יתלה תוחם את האצבע השנייה של קריית יערים ונווה אילן, שתוחם אותם מדרום נחל נחשון. נחל נחשון הוא הנחל שעליו סלול כביש מס' 1, ותוחם את האצבע השלישית מצפון לצובה, הר איתן, הר הטייסים, רמת רזיאל, כסלון, גבעת יערים, שורש, ומדרום תוחם אותו נחל שורק (באצבע זו נחלים כסלון וטייסים). נחל שורק התוחם את האצבע החמישית מצפון: אבן ספיר, הר עמינדב, הר שלמון, ורכס שורק,נתחמים בדרום ע"י ונחל רפאים
נחל רפאים הוא הנחל שניתן לראות בתחתית העמק, בין המצפה להר חברון, ומהווה את הגבול בין הרי ירושלים והר חברון. בערבית נקרא הנחל בשם "וואדי אל ורד" כלומר נחל הורדים, מאחר שלאורך בקעה, לאורך הוואדי היו שיחי ורדים שמהם הכינו מי ורדים. ב-1892 מקבל העמק שם חדש "וואדי סוקט חדיד" כלומר מסילת הברזל. בין 1888 ל-1892 יוסף נבון סולל את מסילת הרכבת הראשונה במזרח (התיכון והרחוק). אירוע "רכב אש ופרשים" מתועד בתקשורת העולמית. עד 1948 פעלה עם קיטור דיזל. המשימה הצבאית האחרונה של צה"ל באוקטובר 1948 בהרי ירושלים, הייתה לכבוש מבית שמש לבתיר וחוסן, ולספח את המסילה לא"י. המשימה נכשלה בראש בית וואלג'ה, והמסילות בבתיר עברו בין טווחי ירדן ולכן בין מלחמת השחרור 1948 וששת הימים הרכבת לא פעלה עקב חסימות ביטחוניות לאורך המסילה (בית שמש, בתיר, ובית צפפה). על פי תוואי הגדר החדש שאושר בממשלה בפברואר 2005, בתיר והכפרים השכנים וולג'ה, חוסן, נחאלין וואדי פוקין, ימצאו את עצמם מנותקים מעיר המחוז שלהם, בית לחם, על ידי חומה שתוקם לאורך כביש 60, ומתוכננת עבורם רק גישה תת-קרקעית לבית לחם, שתהיה בשליטת צה"ל

בבתיר ממשיכים את מסורת השלחין, שמתקופת בין שני, להשקיית הטרסות שקיימת יותר מ-2000 שנה. נאמן החלוקה של המעיין בכפר "עין אל-באלד", מכוון את הזרימה לכל חמולה ע"י פתיחת פקקים מהאמת מים
PEF

ב-1880 הגיעו לבתיר משלחת ה-פי אי אף בחסות המלכה ויקטוריה. צוות המשלחת שהגיעו למעיין להתרענן, תיעדו את אשר ראו על משקוף המעיין, שבה כתובת ביוונית

LEGVMC

כלומר הלגיון החמישי של מקדוניה. היסטוריון רומי שתיעד את מרד בר כוכבא, תיעד את אותו לגיון שנועד לכבוש את המעוז האחרון של בר כוכבא, ביתר

"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה"

(משנה תענית פרק ד משנה ו)

שמו לא היה בר כוכבא אלא שמעון בר כוסבא הנשיא על ישראל, כפי שהוא חותם למפקדיו במכתביו שנמצאו בעין גדי. לאחר התבוסה רבי עקיבא, מורו הרוחני, דורש לשנות את שמו לאל שאכזיב

"לחרבן בית מוקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינון בכיי ומשתתקין וקיימין לון תני אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי ברוך רבי היה דורש הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשו בביתר תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא אמר רבי יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנו' היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע"
(ירושלמי תענית פ"ד דף סח טור ד /ה"ה)

במסורת היהודית אין תיעוד מפורט על מרד בר כוכבא, שנלחם במרחב שבין הרי ירושלים ועין גדי. הטראומה הנוראה היא הסיבה לכך שאין דוקומנטציה היסטורית, כמו השואה שיש בה הדחקה, ועדיפות להבליג ולשכוח מאשר לעורר ולהיזכר בזוועות. אדריאנוס מכריז לרומאים לפתוח נגד היהודים בג'נוסייד, ורוצחים כ-700,000 יהודים. כמו בשואה השתמשו בטכניקה של עשן להוציא את היהודים מהמערות, ומחבואיהם, וכאשר יצאו טבחו בהם. ביתר היה הנקודה האחרונה במרד, לאחר התבוסה שם הסתיים המרד, ואנו לא מודעים לאשר התחולל שם במדויק

:ישנה אגדה לגבי איך המרד התחיל
היה מסורת בביתר שלכל ילד שנולד נטעו עץ ארז ולכל בת עץ אילה. כך נוצר קשר אישי בין האדם והעץ, נעלה יותר מהקשר האלגורי בן אדם לעץ. יום אחד רומאים קלגסים (נעל הלוחם הרומאי) ירדו ונשבר יצול בעגלתם. מיד כרתו עץ ארז להקציע ממנו עגלה. על מעשה הכריתה תושבי ביתר הרגו את אותם רומאים. כך התחיל המרד הגדול בביתר, ולסגירת המעגל נסתיים בביתר

:ישנה אגדה נוספת על מות בר כוכבא
אדריאנוס המלך, שהיהודים כינו כשוחק עצמות, היה מהמלכים הגדולים באימפריה הרומית, אדם משכיל ונאור שקידם את האימפריה. נודע לו ששמעון בר כוכבא יושב עם לוחמיו בביתר. אדריאנוס ציווה להרוג את כולם אך את בר כוכבא להביא לו חי בכדי שיוכל לשעשע אותו בקרב "לודרי", באזור הבאניאס, במלחמה מול אריה. כאשר הגיעו לבר כוכבא מצאו אותו מת, כשנחש מפותל על רגלו, וכך לא מת מחרב והשפלה