גבעת הראדר

מצפה הראל פלמ"ח

גבעת הר אדר מתנשאת לגובה של כ- 880 מ' ויש ממנה תצפית על ממחצית ארץ ישראל
במלחמת העולם הראשונה נכבש ההר על ידי יחידה בריטית, בפיקודו של אלנבי. על כיבוד ההר התנהל קרב קשה
במלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים על ההר מתקני רדאר לגילוי מטוסי האויב האיטלקי – גרמני

(מכאן שם האתר: גבעת הראדר)
במלחמת העצמאות, ב-23 באפריל 1948, התנהל במקום קרב בין הכוח הבריטי שישב במקום ובין כוח של משוריינים מהפלמ"ח, שהיה בדרכו לחלץ כוח אחר מהקרב בנביא שמואל. החיילים שנפצעו בקרב זה נאספו על ידי הבריטים והועברו לידי הערבים ואלה רצחו אותם.שבועיים לאחר מכן, מסרו הבריטים את המשלט לידי הערבים

ב-23 במאי נכבש המשלט על ידי יחידה של פלמ"ח הראל וכוח של חי"ש ירושלים הושאר במקום כדי להחזיק בו
ב-19 במאי נפל המשלט לידי הלגיון הערבי העבר-ירדני. שתי התקפות של פלמ"ח בניסיון אותו נכשלו

בין השנים 1948-1967 היה ההר בידי הלגיון הערבי. חיילי הלגיון ביצרו אותו כהגנה נגד התקפה ישראלית
במלחמת ששת הימים, נכבש המוצב גבעת הראדר על ידי גדוד שריון חרמ"ש 104 מחטיבת הראל שריון
ב-1986 נוסד במקום היישוב הר אדר שנושא את זכר השם המקורי הראדר. והוקם אנדרטת זיכרון בצורת שני צלחות רדאר הפוכות, שפונות זו לזו, עם עליה כפולה אליהם
ספרים שמספרים על התקופה והקרבות
יצחק רבין – אבדו יותר משליש
יאיר מדווצקי – אחי יענקלה
סיפורו של חייל
אורי בן ארי

ביתר

מצפה ביתר
בנוף רואים את הר גילה, הנקודה הצפון מזרחית של הר חברון. בין הרי ירושלים והרי חברון נחל רפאים, שמנקז את מי ירושלים והינו יובל ראשי של נחל שורק. הר חברון גבוהים מהרי ירושלים עם שיא בהר אל חליל בגובה 1100מ', ההר ישר, מאורך וחסר פריצות, בניגוד למבנה של הר חברון, להרי ירושלים צורה פרוצה הדומה לכף יד. פרשת המים ממזרח למערב כבר הגדרנו כדרך האבות שחוצה את מרכז העיר ברח' המלך ג'ורג'. נחל כפירה תוחם מצפון את האצבע של הר אדר, מעלה החמישה ונטף, שתוחם מדרומם נחל יתלה. נחל יתלה תוחם את האצבע השנייה של קריית יערים ונווה אילן, שתוחם אותם מדרום נחל נחשון. נחל נחשון הוא הנחל שעליו סלול כביש מס' 1, ותוחם את האצבע השלישית מצפון לצובה, הר איתן, הר הטייסים, רמת רזיאל, כסלון, גבעת יערים, שורש, ומדרום תוחם אותו נחל שורק (באצבע זו נחלים כסלון וטייסים). נחל שורק התוחם את האצבע החמישית מצפון: אבן ספיר, הר עמינדב, הר שלמון, ורכס שורק,נתחמים בדרום ע"י ונחל רפאים
נחל רפאים הוא הנחל שניתן לראות בתחתית העמק, בין המצפה להר חברון, ומהווה את הגבול בין הרי ירושלים והר חברון. בערבית נקרא הנחל בשם "וואדי אל ורד" כלומר נחל הורדים, מאחר שלאורך בקעה, לאורך הוואדי היו שיחי ורדים שמהם הכינו מי ורדים. ב-1892 מקבל העמק שם חדש "וואדי סוקט חדיד" כלומר מסילת הברזל. בין 1888 ל-1892 יוסף נבון סולל את מסילת הרכבת הראשונה במזרח (התיכון והרחוק). אירוע "רכב אש ופרשים" מתועד בתקשורת העולמית. עד 1948 פעלה עם קיטור דיזל. המשימה הצבאית האחרונה של צה"ל באוקטובר 1948 בהרי ירושלים, הייתה לכבוש מבית שמש לבתיר וחוסן, ולספח את המסילה לא"י. המשימה נכשלה בראש בית וואלג'ה, והמסילות בבתיר עברו בין טווחי ירדן ולכן בין מלחמת השחרור 1948 וששת הימים הרכבת לא פעלה עקב חסימות ביטחוניות לאורך המסילה (בית שמש, בתיר, ובית צפפה). על פי תוואי הגדר החדש שאושר בממשלה בפברואר 2005, בתיר והכפרים השכנים וולג'ה, חוסן, נחאלין וואדי פוקין, ימצאו את עצמם מנותקים מעיר המחוז שלהם, בית לחם, על ידי חומה שתוקם לאורך כביש 60, ומתוכננת עבורם רק גישה תת-קרקעית לבית לחם, שתהיה בשליטת צה"ל

בבתיר ממשיכים את מסורת השלחין, שמתקופת בין שני, להשקיית הטרסות שקיימת יותר מ-2000 שנה. נאמן החלוקה של המעיין בכפר "עין אל-באלד", מכוון את הזרימה לכל חמולה ע"י פתיחת פקקים מהאמת מים
PEF

ב-1880 הגיעו לבתיר משלחת ה-פי אי אף בחסות המלכה ויקטוריה. צוות המשלחת שהגיעו למעיין להתרענן, תיעדו את אשר ראו על משקוף המעיין, שבה כתובת ביוונית

LEGVMC

כלומר הלגיון החמישי של מקדוניה. היסטוריון רומי שתיעד את מרד בר כוכבא, תיעד את אותו לגיון שנועד לכבוש את המעוז האחרון של בר כוכבא, ביתר

"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה"

(משנה תענית פרק ד משנה ו)

שמו לא היה בר כוכבא אלא שמעון בר כוסבא הנשיא על ישראל, כפי שהוא חותם למפקדיו במכתביו שנמצאו בעין גדי. לאחר התבוסה רבי עקיבא, מורו הרוחני, דורש לשנות את שמו לאל שאכזיב

"לחרבן בית מוקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינון בכיי ומשתתקין וקיימין לון תני אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי ברוך רבי היה דורש הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשו בביתר תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא אמר רבי יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנו' היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע"
(ירושלמי תענית פ"ד דף סח טור ד /ה"ה)

במסורת היהודית אין תיעוד מפורט על מרד בר כוכבא, שנלחם במרחב שבין הרי ירושלים ועין גדי. הטראומה הנוראה היא הסיבה לכך שאין דוקומנטציה היסטורית, כמו השואה שיש בה הדחקה, ועדיפות להבליג ולשכוח מאשר לעורר ולהיזכר בזוועות. אדריאנוס מכריז לרומאים לפתוח נגד היהודים בג'נוסייד, ורוצחים כ-700,000 יהודים. כמו בשואה השתמשו בטכניקה של עשן להוציא את היהודים מהמערות, ומחבואיהם, וכאשר יצאו טבחו בהם. ביתר היה הנקודה האחרונה במרד, לאחר התבוסה שם הסתיים המרד, ואנו לא מודעים לאשר התחולל שם במדויק

:ישנה אגדה לגבי איך המרד התחיל
היה מסורת בביתר שלכל ילד שנולד נטעו עץ ארז ולכל בת עץ אילה. כך נוצר קשר אישי בין האדם והעץ, נעלה יותר מהקשר האלגורי בן אדם לעץ. יום אחד רומאים קלגסים (נעל הלוחם הרומאי) ירדו ונשבר יצול בעגלתם. מיד כרתו עץ ארז להקציע ממנו עגלה. על מעשה הכריתה תושבי ביתר הרגו את אותם רומאים. כך התחיל המרד הגדול בביתר, ולסגירת המעגל נסתיים בביתר

:ישנה אגדה נוספת על מות בר כוכבא
אדריאנוס המלך, שהיהודים כינו כשוחק עצמות, היה מהמלכים הגדולים באימפריה הרומית, אדם משכיל ונאור שקידם את האימפריה. נודע לו ששמעון בר כוכבא יושב עם לוחמיו בביתר. אדריאנוס ציווה להרוג את כולם אך את בר כוכבא להביא לו חי בכדי שיוכל לשעשע אותו בקרב "לודרי", באזור הבאניאס, במלחמה מול אריה. כאשר הגיעו לבר כוכבא מצאו אותו מת, כשנחש מפותל על רגלו, וכך לא מת מחרב והשפלה

נבי סמואל

נביא שמואל
מהמצפה בגג (908מ') ניתן להבחין בכיוון צפון מזרח גבעה קרחת, עם שני אנטנות שידועה בשם "גבעה" ומוכרת מסיפור הפילגש בגבעה. מצפון ניתן לראות בבירור את גבעת גבעון ומערבית לה את עמק איילון

(וַיּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן (יהושע י:12 "
בעמק קרקע משובח לחקלאות, ומהווה פקפוק וסירוב בכריעת הברית בין הגבעונים ליהושע. על המדרון הצפוני של הכפר, בור מים עצום, עם מדרגות מעגליות. כביש 443 הוא ציר עתיק ימין שחיבר את קו החוף עם ירושלים, מתקופת המקרא ואף הרומאים בנו בו כביש. בין מלחמת השחרור וששת הימים, טילים ערוכי טווח שהוצבו על הר השמחה והר גילה, יצרו את "פרוזדור ירושלים" שהצטמצם ונהיה צר ככל שקרבו לעיר
בית אכסא מדרום להר השמחה ככל הנראה ירש את שמו מהלגיון הרומי (ה-10) שהתאכלס במקום. בקרחת לצד רמות 06, "גילו כפר צלבני בעל רחוב מרכזי ומשקיות שדומים לכפר שנמצא ב"קוביבה

ב-1192 הצלבנים בונים מבצר בראש ההר שהם מכנים הר השמחה. במהלך מסע הצלב ה-3 ריצ'ארד לב הארי שואף לכבוש את ירושלים ונכשל, ומתואר כשהוא מכסה את פניו מבושה
במקור המבנה שרואים היה כנסיה. הכניסה הייתה מכיוון המקום שבימינו המסגד והחלל הריק היה הטרנספט, שנראה כאילו היה יכול להיות האפסיס, והמדרגות לצריח שנתווסף מאוחר יותר, היה האפסיס
(וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה"(שמואל א' כה:1
עד החפירות של ד"ר יצחק מגן מתייחסים לרמה "תל א-נצבה" ליד רמאללה למקום קבורתו של שמואל. ד"ר יצחק מגן מוצא שרידים רבים מהתקופה הצלבנית: אולמות צלבנים, מערכת גשרים בחזית הכניסה שמדרום מזרח לכנסיה, יחד עם משטחי סלע ענקיים, אורוות אבוסים, ואבנים גדולות לאפשר לאבירים לעלות על סוסיהם. כלומר האתר תפקד למצודה של כפרים צלבניים ששכנו סביב לה. בנוסף לגילויים מתקופה הצלבנית מתגלה שריד מבנה הגדול והקדום ביותר מתקופת החשמונאים, שגורמים לו לקבוע כי זהו אותו "מצפה", אותו ההר שאליו קרא מתתיהו למאמינים להתאגד למלחמה נגד היוונים בקריאה: "מי לה' אלי" התחולל על הר השמחה. בבסיס הבניין החשמונאי שרידים מתקופת בית ראשון שמעלים לדיון שוב את האפשרות שאכן שמואל הנביא קבור בתל, עירו של שמואל "מצפה". המסורת עם שמואל הנביא הביאה לכך שהמקום נתקדש לנצרות, ליהדות ובמידה פחותה גם לאסלאם ; ובמקום ניצב אחד הבניינים היחידים בארץ, ששימשו במהלך הדורות מקום תפילה לשלוש הדתות. מתחת לקבר של שמואל הנביא במסגד, בית כנסת ובו הקבר של שמואל הנביא לפי המסורת שהושרשה עוד מבנימין מטודלה, בתקופת הצלבנים. מטודלה היה הראשון שמספר על מסורת קבר שמואל הנביא, בחשיפה מעניינת הוא מתעד כי משנת 1173 היהודים חגגו בכ"ח באייר את חג שמואל הנביא (משנת 1967 בכ"ח באייר חוגגים בימינו את יום ירושלים). בעקבות הרמב"ן שעולה לארץ, יהודים נוספים וחסידים עולים והמקום נמצא בשליטה יהודית, שחיים בשרידי המבצר הצלבני, שעמדה איתנה עוד בתקופת הממלוכים עד לכיבוש סלח א-דין. עד המאה ה-18 יהודים מופעל בידי יהודים, למרות שב-1219 אל מוע'טם עיסא הורס את חומות ירושלים ואת הביצורים הצלבניים בקו החוף, כמו החומה שצפונית מיפו. במאה-18 מוחמד אל חלילי (חליל = חבר, חברון = חבר קטן = אברהם חברו הקטן של ה') מגרש את היהודים ובונה בו את המסגד, ועל הגג את הצריח. במלחמת העולם הראשונה התורכים מתבצרים במבנה. ב-9 לדצמבר 1917, הבריטים כובשים את האתר לאחר קרבות מרים והופכים אותו לסמל כיבוש. במהלך המלחמה הצריח נפגע, ובתקופת המנדט משפצים אותו. בליל הסדר ה-23 באפריל 1948, גדוד הפורצים מחטיבת הראל בקריית ענבים, כובשים את בית איכסא, ומנסים לכבוש את קבר שמואל. הפעולה נכשלה מאחר והפעולה בבית איכסא אפשרה לערבים להתבצר ולהתכונן לקרב. הכישלון גורף עימו 30 חיילים (ו-17 בקסטל), וקיים עבורם אתר הנצחה בהר אדר. במלחמת ששת הימים ישראל כובשת את ההר

כיכר החיים

Wall of Life = כיכר החיים

קיר שמות התורמים לבניית האוניברסיטה עם תצפית מהר הצופים למערב העיר. מהתצפית יש שביל שעוקף ממערב את קמפוס האוניברסיטה ומתחבר לרח' יצחק לייב גולדברג. בית הקברות שייך למושבה האמריקאית. בית הקברות האמריקאי בגב ביתן הביטחון, ובמתחם בית הקברות בית של המשפחה הערבית שומרת על המקום. זהו בית הקברות הראשון של העת החדשה בהר לעומת השני הקטן ממנו ששיך למשפחות יהודיות (פרידלנדר, לאנגה, בנטביטש), שרכשו את האדמות לאחוזת קבר. המשפחות היהודיות מקושרות לתולדות זיכרון יעקב. בזיכרון בית דניאל, מבנה תרבות על שם דניאל פרידלנדר – פסנתרן (שהתאבד בגיל 18 (כיום שייך לאוניברסיטה הפתוחה ומתקיימים שם קונצרטים

הנוף המערבי
מדרום מערב עמק יהושפט המפריד בין הרכס של הר הצופים והר הזיתים לירושלים. מתצפית צפונית ניתן אף לראות את נחל קדרון, גת שמנים, ויד אבשלום. לכל המסורות חשיבות לעמק שבו יתחוללו ניסים באחרית הימים. לא ניתן לראות את עיר דוד שנמצאת דרומית מהנוף, ומחוץ לחומות העיר העתיקה. התפתחות ירושלים הייתה מהנמוך את הגבוה. חזקיהו, מאה 6-7 לפנה"ס תוחם את עיר דוד, הר ציון, הרובע הארמני והיהודי. עיר דוד נמצא בין הקדרון לגיא והאופל. חומותיו של סולימן המפואר חופפים לחומות קדומים. תיחום החומות
בדרום מזרח: מסגד אל אקצה
(בדרום מערב: כנסיית דורמיציו (מלשון תרדמת מרים , על הכנסייה דור מציון
בצפון מערב: כנסיית נוטרדם
בצפון מזרח: מוזיאון רוקופלר
תחום החומה השלישית בתקופת בית שני תחם מעיר דוד ועד מגרש הרוסים ומוסררה

ציר האבות
באופק הדרומי רואים את הר גילה, שממנו נמשך הציר דרומה דרך בית לחם, חברון לבאר שבע. זהו ציר חשוב מתקופת האבות, ומהווה את קו פרשת המים. בעיר של היום קו פרשת המים וציר האבות ממשיך מגילה, בדרך בית לחם, לתחנת הרכבת, קרן היסוד, "קינג ג'ורג' ", עד לבנייני האומה, ומשם ממשיך צפונה (כביש 60) לבית אל, שכם, ועמק יזרעאל.

"יְרוּשָׁלַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיקוָק סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם"

(תהלים קכה:2)
אזכור ראשון בתנ"ך לירושלים בספר בראשית
וַיּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר "אֵלֶיךָ

(בראשית כב:2)

?איפה זה
וַיָּחֶל שְׁלמה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקוָק בִּירוּשָׁלַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (דברי הימים ב' ג:1
בעולם הקדמון גורן היה מקום פולחן. מאז ומתמיד היה צורך לייצור בסיסי של אוכל, צמוד לו פולחן תודה
(פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה:16"
הגורן ואתר הפולחן היו בנויים במקום גבוהה מהצורך ברוח
יוסף יושב שבעה ליעקב
" וַיָּבאוּ עַד גּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים"
(בראשית נ:10)

באחת התחנות של ארון הברית בכניסה לירושלים
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקוָק בְּכל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: וַיָּבאוּ עַד גּרֶן "נָכוֹן

(שמואל ב' ו:5-6)

כנסיית הקבר\תחיה - Holy Sepulcher
תבור העולם" מאומץ בידי הנוצרים שמעבירים את המסורת של הר הבית למקום בו מתחולל הנס שמחונן את הנצרות. ישוע, יהודי משיחי, עולה לירושלים ביום ראשון, נתפס ביום חמישי, נשפט למוות ונצלב ביום שישי. ערב שבת, מת, ומונח במערה, ביום ראשון מתברר לנשים שהוא קם לתחייה

כיפת הסלע ומסגד אל אקצה
בסורה 17 (פרק 17 בקוראן) מסופר כי במסע לילי שנערך שבריר שנייה על גב חיה פלאית, אלבורק (שילוב של סוס נשר ואישה שעטוף ביהלומים), ומגיע אל המסגד הקיצון = אקצה. משם מוחמד עולה לשמים ומוריד למאמיניו את הקוראן. בשמים פוגש את משה ומתייעץ איתו לגבי תפילה. בסורה 17 לא מופיע העיר או המושג ירושלים. חוקרי האסלאם המוקדמים מתארים את מקום הקיצון במרחק של כ-15 ק"מ ממכה, ששם קיבל מוחמד את הקוראן. פירושים מאוחרים יותר רק מייחסים את ירושלים לקיצון. ירושלים נחשב למקום השלישי בחשיבותו באסלאם. כיוון התפילה (קבלה) לכיוון מכה, למרות שהיו תקופות ובו התייחסו לירושלים ככיוון התפילה. הר הבית מאפשר לכל מוסלמי מאמין יכולת לחוש את הסלע שממנו עלה מוחמד לשמים. בתקופה ה'אומיית' הערבית, ע"פ המסורת ביום הדין האחרון המשפט יערך בהר הבית. המוסלמים לא רצו למחוק כל זכר, אלה בנו את עליונותם הדתית פוליטית על המסורות שהיו קיימות כאן ומכאן הגיע כוחם
ב- 638 עומר עולה לירושלים מהצפון ובונה את המסגד הראשון. יועצו היה יהודי מומר שחולץ את נעליו וטוען כי נקודת הפולחן במקום המקדש. עומר מפקפק ביועצו, המומר, שברגע האחרון מעביר את הנקודה דרומה, ובונה את המסגד הקטן ומעץ. כך המתפללים מתפללים עם גבם לכיפת הסלע, הר הבית, בית המקדש
ב-691 עבד אל מלךּ, בונה את כיפת הסלע כמבנה מונומנטאלי – שאינו מסגד
ב-701 אלוואליד, בנו של עבד אל מלךּ, הופך את מסגד העץ למסגד. לאחר התלבטות נבנה המסגד כאשר מקום התפילה היה ממוקם בקצה הדרומי בפינה המזרחית משום ששם היו שרידים של עומר. עם זאת, המבנה הוזז מ"מחרב עומר" ל"מחרב הראשי" למקומו כיום על מנת שיהיה ציר אחד עם המבנה המרכזי של כיפת הסלע. אי אפשר היה להזיז את הסלע ולכן הזיזו את המסגד. החזית כיום היא מסוף המאה 12 ובשילוב של מסורות מוסלמיות נוצריות (ספוליה: שימוש משני בשרידים ובחלקים). במסגד נערכות התפילות. גודלו המקורי היה פי 2 או 3 מגודלו של המסגד של ימינו. הצורה היום מלבנית ובמקור היה רוחבי לחלוטין עם 15 אולמות לעומת ה 3 שיש היום: 7 מכל צד של אולם התווך. זאת משום שרצו מספר מקסימאלי של קרבת אנשים למכה בו זמנית. יש גומחה קטנה "מיחרב" ומציינת את כיוון התפילה למכה
מוסלמים קוראים לכל המתחם של הר הבית – אל אקצה = אל חראם שריף, מאחר וניתן להתייחס אל כל הרחבה כמסגד שלם. יש שני מוקדים עיקריים בהר הבית: כיפת הסלע כמבנה 'ממוראלי' ומסגד אל אקצא כמבנה תפילה הנמצאים שניהם על ציר מרכזי אחד. בשאר הרחבה מופיעים מבנים ארכיטקטוניים קטנים פונקציונלים של מבנה שתייה לרחצה וטהרה, בכניסה לשני המוקדים העיקרים."אין אל מלבד אללא ומוחמד הנביא האחרון"... שימוש האתר של הדת המונותיאיסטית הראשונה, מגבה את האמונה באל אחד, ומשתמש באתר הקדוש שנביאים שקדמו למוחמד מתייחסים לו

קמפוס הר הצופים

קמפוס הר הצופים

הר הצופים הוא ההפך המוחלט מסגנון עיר הגנים של גבעת רם. אמנם קיימים מספר בניינים בהתקופה שקדמה ל-67, ביניהם בית דוד וולפסון עם הכיפה. הבניה בקמפוס הר הצופים היא מבוצרת לאחר מלחמת ששת הימים, עקב טראומה טריה. הקמפוס וגדר' כברוטליסטי ומבצר בעל חללים תת קרקעים, שמשמשים כמקלט'

בפורום ציור של פוליחובסקי שמתאר את עצמו מצייר את עצמו מצייר את טקס הפתיחה ב-1925

מפה טופוגרפית – זלמן ליף 1952. יחידה מסוגה בעולם ליצוג ישראל נמצאת בגוש גיאוגרפיה, שבנוי ממאות גליונות של מפות טופוגרפיות 1:100,000, שיוצר את התבליט המדויק ביותר שניתן ליצור
בגוש של גיאוגרפיה בפקולטה של חברה יש ספריה של מפות: ימים א-ה 08:30-13:00

גן בוטני – אפרים וחנה ראובני. הגן הראשון מסוגו בארץ ישראל ובמזרח התיכון, שמכיל צמחים שמייצגים את הצמחים מכל הארץ. בגבעת רם גן בוטני שמכיל צמחים מכל העולם. בנם נגה ארובני מקים את נאות קדומים. טוביה קושניר חובב אירוסים מצטרף לגן שבהר הצופים, ואחד מהנופלים של הל"ה, מקבץ אירוסים שלו הועברו לקיבוץ נתיב הל"ה

ארכיאולוגיה – אולי המכון לארכיאולוגיה הטוב בעולם, שחושף תגליות מהחשובות בעולם. בית שאן וחצור – "ראשל לכל הממלכות". אמנון בן טור מחליף את יגאל ידין. ראינו העתק של תבליט בן 2700שנה, שבו מתואר קרב צבא אשורי, בכיבוש העיר לכיש (ב-700 לפנה"ס כולא את חזקיהו בחומות ירושלים "כציפור בכלוב"). שבראש עומד סנחריב מלך אשור (שלא ראינו). ראינו לעומת זאת תיאור צבא קדום: קשתות, חרבות, סוללות לגלגל את עין המצור, "מכבי אש", אבנים, מגנים, ולוחמה פסיכולוגית עם משופדים. מאחר והתיאור של המלחמה חוזר על עצמו ניתן להפיק כי המלחמה נמשכה זמן מה. בנוסף למלחמה ראינו תיאור נוף: ענבי טלי, תאנה, ודקלי תמר

http://www.huji.ac.il/

הר הצופים

הר הצופים
סביב קמפוס ההר שני מיצפים: אחד המשקיף על העיר המערבית, ואחד המשקיף על המדבר. הרכס של הר הצופים ממשיך דרומה, להר הזיתים. ניתן לזהות את הקו הרכס משלושה מגדלים
(א.מגדל האוניברסיטה העברית – בהר הצופים (חלקו העליון ברשות צה"ל
(ב. אגוסטה ויקטוריה – מגדל פעמונים ע"ש אשת הקיסר וילהם השני (1898 נבנה 1908-1910
(ג. טור מלכא - כנסיית העליה לשמים (הרוסית
שתי הכנסיות בנקודות שונות מסמלות אירוע מסויים אחד! אחת גרמנית פרוטסטנטית גרמנית והשניה פרובוסלאבית רוסית
מבחינה מתודית רצוי להגיע למצפה המשקיף על המדבר בשעות אחר הצהרים בכדי שהשמש תהיה בגבם של הצופים, המשקיפים על המדבר

מדבר צל גשם - נוצר מכך שרוחות מערביות רויים מים שמטפסים לפסגות ההרים כ-800מ' מתקררים במעלה כל 100מ' גובה. ההתקררות = איבוד אנרגיה, שגורמת להתכנסות, עיבוי עננים, וטיפות גשם ככל שהעננים עולים ומתקררים עוד יותר. העננים שעוברים את הפסגה, יורדים מעבר להר, מתחממים ומתמוגגים. פיזור העננים מביא לידי האויר היבש. ציר הפסגות יוצר קו שמצדו האחד יש גשם ומצידו השני בקושי

City Shadow Desert
מדבר בצל עיר למדבר קשר הדוק עוד מימי המקרא. נביאים ומנהיגים בורחים למדבר. מדבר = דבר√, לדבר. דוד בורח למדבר מפני שאול
"וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי... וַיֵּלֶךְ (לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים" (שמואל א' כג:29-כד:2
ציון – עיר דוד: [מלשון] ציה, שממה, צחיחה \ מדבר: לא זרועה
("יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמצָאֵי מָיִם" (תהלים קז:35
הָלךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמר כּה אָמַר יְקוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא (זְרוּעָה" (ירמיהו פרק ב:2
בנוף ניתן להבחין בקרן בקיפרוס – מבצר לאימו, אחד משבעת המבצרים של הורדוס, בואדי קלט, ובמעלה אדומים:

(וְתָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר נכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים"(יה' יח:17
(המעלה בצורת S אכסניית השומרוני הטוב (לוקס י:25-37
ממצפה בנין רבין

( הר בעל חצור – ההר הגבוה ביותר בצפון הרי יהודה 1016מ'. (בדרום חלחול 1026מ

בית החולים ובית וולפסון - ספריית משפטים (ה'כיפה' של נשיא האוניברסיטה מאגנס) קיימים לפני 67

האוניברסיטה העברית

האוניברסיטה העברית

ההסטוריה של האוניברסיטה
1918 – יצחק לייב גולדברג הנדיב, תורם כסף לרכישת הקרקע בהר הצופים. ומתחיל מפעל הבניה

(ב-1 לאפריל 1925 – טקס הפתיחה הרישמי ב'אמפי' תיאטרון (מעוצב עם צמד עמודים קאלסים
עד 1948 – ומלחמת השחרור, האוניברסיטה פועלת בהר הצופים
1948-1950 - הר הצופים הופך לשטח מופרז, ולמובלעל בתחום ירדן. והאוניברסיטה נמצאת במצב נדידה
ב-1950 נקנית קרקע לקמפוס בגבעת רם
ב-2 ליוני 1954 – טקס העליה עקרקע בגבעת רם, ותחילת עבודות הקמת הקמפוס
ב-27 באפריל 1958 – טקס חנוכת קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם

גבעת רם

השם של 'גבעת רם' אינו מהמובן של המושג רם, גבוה. הוא למעשה ראשי תיבות של "רמת מפקדים", מאחר וב'שיח באדר' (ליד בנייני האומה), בתקופת מלחמת השחרור (העצמאות), היה ריכוז רב של מפקדים. הסיבה לכך היתה עקב היותו ממוקם על ציר מרכזי של פרשת דרכים
ציר הסטורי: לעיר דוד והר הבית
ציר התרבות: מוזיאונים – כנסת - משרדי הממשלה - ובית המשפט העליון
(ציר החזון: הר הרצל – יד ושם – ובית הקברות הצבאי (הגשמת החזון
מתחם נבנה בסגנון באוהאוס שבשנות ה- 20 נפוץ באירופה (בגרמניה בפרט). הסגנון האדריכולוגי מסוג באוהאוס שנפוץ בעיר ת"א, נותן לעיר הכרה במורשת העולמית, בינלאומית. הבניה בעלת קוים ישרים היא פונקציונלית, ומתחם גבעת רם נחשב ל"עיר גנים", כמעט כפרית