מהמצפה בגג (908מ') ניתן להבחין בכיוון צפון מזרח גבעה קרחת, עם שני אנטנות שידועה בשם "גבעה" ומוכרת מסיפור הפילגש בגבעה. מצפון ניתן לראות בבירור את גבעת גבעון ומערבית לה את עמק איילון
בעמק קרקע משובח לחקלאות, ומהווה פקפוק וסירוב בכריעת הברית בין הגבעונים ליהושע. על המדרון הצפוני של הכפר, בור מים עצום, עם מדרגות מעגליות. כביש 443 הוא ציר עתיק ימין שחיבר את קו החוף עם ירושלים, מתקופת המקרא ואף הרומאים בנו בו כביש. בין מלחמת השחרור וששת הימים, טילים ערוכי טווח שהוצבו על הר השמחה והר גילה, יצרו את "פרוזדור ירושלים" שהצטמצם ונהיה צר ככל שקרבו לעיר
בית אכסא מדרום להר השמחה ככל הנראה ירש את שמו מהלגיון הרומי (ה-10) שהתאכלס במקום. בקרחת לצד רמות 06, "גילו כפר צלבני בעל רחוב מרכזי ומשקיות שדומים לכפר שנמצא ב"קוביבה
ב-1192 הצלבנים בונים מבצר בראש ההר שהם מכנים הר השמחה. במהלך מסע הצלב ה-3 ריצ'ארד לב הארי שואף לכבוש את ירושלים ונכשל, ומתואר כשהוא מכסה את פניו מבושה
במקור המבנה שרואים היה כנסיה. הכניסה הייתה מכיוון המקום שבימינו המסגד והחלל הריק היה הטרנספט, שנראה כאילו היה יכול להיות האפסיס, והמדרגות לצריח שנתווסף מאוחר יותר, היה האפסיס
(וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה"(שמואל א' כה:1
עד החפירות של ד"ר יצחק מגן מתייחסים לרמה "תל א-נצבה" ליד רמאללה למקום קבורתו של שמואל. ד"ר יצחק מגן מוצא שרידים רבים מהתקופה הצלבנית: אולמות צלבנים, מערכת גשרים בחזית הכניסה שמדרום מזרח לכנסיה, יחד עם משטחי סלע ענקיים, אורוות אבוסים, ואבנים גדולות לאפשר לאבירים לעלות על סוסיהם. כלומר האתר תפקד למצודה של כפרים צלבניים ששכנו סביב לה. בנוסף לגילויים מתקופה הצלבנית מתגלה שריד מבנה הגדול והקדום ביותר מתקופת החשמונאים, שגורמים לו לקבוע כי זהו אותו "מצפה", אותו ההר שאליו קרא מתתיהו למאמינים להתאגד למלחמה נגד היוונים בקריאה: "מי לה' אלי" התחולל על הר השמחה. בבסיס הבניין החשמונאי שרידים מתקופת בית ראשון שמעלים לדיון שוב את האפשרות שאכן שמואל הנביא קבור בתל, עירו של שמואל "מצפה". המסורת עם שמואל הנביא הביאה לכך שהמקום נתקדש לנצרות, ליהדות ובמידה פחותה גם לאסלאם ; ובמקום ניצב אחד הבניינים היחידים בארץ, ששימשו במהלך הדורות מקום תפילה לשלוש הדתות. מתחת לקבר של שמואל הנביא במסגד, בית כנסת ובו הקבר של שמואל הנביא לפי המסורת שהושרשה עוד מבנימין מטודלה, בתקופת הצלבנים. מטודלה היה הראשון שמספר על מסורת קבר שמואל הנביא, בחשיפה מעניינת הוא מתעד כי משנת 1173 היהודים חגגו בכ"ח באייר את חג שמואל הנביא (משנת 1967 בכ"ח באייר חוגגים בימינו את יום ירושלים). בעקבות הרמב"ן שעולה לארץ, יהודים נוספים וחסידים עולים והמקום נמצא בשליטה יהודית, שחיים בשרידי המבצר הצלבני, שעמדה איתנה עוד בתקופת הממלוכים עד לכיבוש סלח א-דין. עד המאה ה-18 יהודים מופעל בידי יהודים, למרות שב-1219 אל מוע'טם עיסא הורס את חומות ירושלים ואת הביצורים הצלבניים בקו החוף, כמו החומה שצפונית מיפו. במאה-18 מוחמד אל חלילי (חליל = חבר, חברון = חבר קטן = אברהם חברו הקטן של ה') מגרש את היהודים ובונה בו את המסגד, ועל הגג את הצריח. במלחמת העולם הראשונה התורכים מתבצרים במבנה. ב-9 לדצמבר 1917, הבריטים כובשים את האתר לאחר קרבות מרים והופכים אותו לסמל כיבוש. במהלך המלחמה הצריח נפגע, ובתקופת המנדט משפצים אותו. בליל הסדר ה-23 באפריל 1948, גדוד הפורצים מחטיבת הראל בקריית ענבים, כובשים את בית איכסא, ומנסים לכבוש את קבר שמואל. הפעולה נכשלה מאחר והפעולה בבית איכסא אפשרה לערבים להתבצר ולהתכונן לקרב. הכישלון גורף עימו 30 חיילים (ו-17 בקסטל), וקיים עבורם אתר הנצחה בהר אדר. במלחמת ששת הימים ישראל כובשת את ההר
No comments:
Post a Comment