מערת הנטיפים

( מערת הנטיפים (מערת שורק \ מערת אבשלום
טל: 029911117
מהנוף ניתן להבחין בנוף שמשתנה. הוואדי הצר שהנחל חצב נפרץ ויוצר מישור. מערת שמשון היא מיתוס ואינו מקושר לסיפור שמשון הגיבור
בשנת 1968 בפיצוץ מבוקר של מחצבת בית שמש, גילו את מערת הנטיפים שרשות הטבע והגנים דאגה לשמר. לשימור המערה יש צורך בשימור לחות וטמפרטורות קבועות, 90-100% לחות ב-20 מעלות. בסלעי המשקע הימיים מסוג גיר שעלו על פני השטח, מים חדרו ויצרו מערות. מי התהום שחלחלו בסדקי הסלע, ממוססים את הסלע ונושאים אימם מינרל קלציום. כשהמים מגיעים לחלל המערה הם מטפטפים מתקרת המערה לרצפתה. אט אט ממקום הטפטוף נוצר נטיף , בנקודה שבה הטיפות צונחות נערם זקיף. אם הנטיף והזקיף נפגשים נוצר עמוד. במקומות הבניה יוצרת קיר\מסך, ואף נוצרים יערות שנראות כאילו חוקי הפיזיקה של כוח המשיכה אינם חלים עליהם והנטיפים גדלים בכיוונים שונים ומשונים

שיח אל באדר

שיח אל באדר בנחל קטלב
מצפה דוד רזיאלי, שיח באדר. עלי אבן אבו טאלב (מיוחס ממדרגה ראשונה למוחמד) מתקופת הצלבנים הינו דמות מוסלמית מיתולוגית. ראה מרחוק את חיילי הסולטאן סלח-א דין, וירד לקבל את פניהם, מאחר והיא מצווה להוציא את ירושלים מיד הנוצרים. "תפדלו" – השיח מזמין אותם בחסדם לשבת אצלו, ולהשקות את סוסיהם. הנס שנעשה הוא שעלה להר מצד שמאל מזרח) ונטל כד (ג'רה) לוואדי שהתרסקה לחמישה חלקים. כל אחד מחמשת הרסיסים פצע מעיין. שלושה מהנחלים נמצאים בנחל קטלב. אגדה נוספת בנוגע אליו היא הכין קדירה עם אורז, אך לא משנה כמה אכלו החיילים הקדירה נשארה מלאה. בתחתית הוואדי זורם לו נחל שורק שבמישור החוף משנה את שמו לפלמחים. בערבית שמו מתחלק לשלושה שמות. בתחילת

דרכו וואדי רמללא, בחלקו השני סרר (חלוקי נחל), ובשלישי רובין. הוואדי יוצר צורת אומגות

Meandering Ω

בכדי להפיק אנרגיה, ויוצר את אופי המיאנדר . ניתן להבחין כי המדרונים הדרומיים שפונים צפונה ירוקים ומיוערים יותר מאחר ואינם חשופים לשמש החמה שמייבשת את הצמחייה ואת האדמה, ומשאירה אותם לחים, לאומת המדרונים הצפוניים שפונים דרומה, לכיוון השמש החמה והמייבשת

ציר המעיינות

חורבת סעדים

שביל בסימון ירוק
חורבות המדרגות החקלאיות ומלחמת העצמאות הם הנושאים המרכזיים שמלווים את הרי ירושלים. הקרב הראשי היה על ירושלים, והקרבות האינטנסיביות ביותר היו בהרי ירושלים, והתמקדו על הפרוזדור לירושלים שהשתרע במתחם של 4קמ' על 24קמ'
צורת החקלאות בנויה מנקבות וטרסות שנוצרו שניהם בליטוש יד אדם על הגיאומורפולוגיה הקיימת. שלוחות הנחלים של עמינדב, שורק, וסלמון, מצטלבים בנחל רפאים
לשם סעדים שני מקורות אפשריים: אל סעידה – הגברת המאושרת, או רם ונישא
במקום קיים מכלול של בניינים עתיקים: מחסנים גדרות, מחבש אבן, ובית תפילה מוסלמי. בשמורה גדלים עצי אלון מצוי וחרוב מהגדולים באזור, וכן אחד הריכוזים הבודדים של נורית ירושלים הצהובה, שפורחת באביב. חיות בן בהן: תנים, שועלים, דרבנים, צבאים, מיני מכרסמים וזוחלים, ציפורי שיר ועופות דורסים, שמצאו להם משכן בשמורה
בתוקפה הביזנטית (רומי – פוסט יווני) המתחם תפקד כבית חווה. ונמצא על קורה כיתוב בלטינית שהיה כאן "בית מדרשו של הכומר מריאנוס", וכך מתחם לימוד נוצרי
ניתן לראות בסיס למכבש שמן זית, שהיה כנראה חלק מבית בד
מסורת האגדה מספרת כי זה היה מקום תפילה, שעלו אליו נשים עקרות, לבקר קדוש מוסלמי שנתקדש בסגולות לעזור לנשים (עקרות, וכך הביא לנשים אושר (סַעֲדָה
באתר עץ חרוב ואלון, שמתקדשים בזכות קברי המוסלמים הסמוכים להם
ב-1948 כל האזור שממה מלבד היער בשער הגיא שמחלקת היעור הבריטי נטעה . כל הייעור של הרי ירושלים הם צמיחה פוסט 1948. חרובים ואלונים היו עצים בתקופות עתיקות אך ליערות מגדלים עצי ארז ואילה כפי שראינו בביתר, אך לא פחות חשוב גם לימי קדם היה האורן
"לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע ארֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל"
(ישעיהו מד:14)

חורשת הארבעה
מול הנוף הצפוני, בתחילת שביל ישראל שמסתעף על המדרון הדרומי של השמורה, אנדרטא של קק"ל לזכרם של ארבעת חיילי דוכיפת שנפלו במלחמת ששת הימים בכיבוש הר האושר, שניתן להבחין בה מעבר לעמק על הר קירח מלבד המסגד שעל קברו של שמואל הנביא. מערבית מהר האושר ניתן להבחין בישובים, מעל הפסגות הר אדר, מעלה החמישה, ובראש גבעת צובה מבצר
הר אדר היא הנקודה הגבוה ביותר במרחב הצפוני של ירושלים, 880 מ'. משמאלו בית המלון של קיבוץ מעלה החמישה אחד מארבעת היישובים שהיו בהרי ירושלים במלחמת השחרור (נווה אילן, קרית ענבים, מעלה החמישה ורמת רחל). אפשר להוסיף גם את המושבה הקטנה מוצא. 40 יישובים ערבים היו בהרי ירושלים, חלקם יישובים גדולים מאוד, כמו בית מסמיל ומלחה. ניתן לראות בוואדי את אבן ספיר ונחל שורק. את צובה "בל מונד". צובה הוא שם מקראי. על גבעת צובה היה כפר ערבי בשם "סובא". ביולי 48 נחבש סובא בקרב 10 הימים. (סיפור של פלוגת העולים החדשים) אנשי סובא שוקמו ישר אחרי מלחמת השחרור בתקציב של מדינת ישראל

ציר המעיינות
"גַּן נָעוּל אֲחתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם"

(שיר השירים ד:12)
"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה"

(שיר השירים ב:14)

בניגוד למעיינות הגליל שנובעים בצורה טבעית בין סלעים ואבנים, המעיינות סביב ירושלים אינם נובעים באופן טבעי, ולולא יד אדם לא היה חוצב את הנקבה, ואת המאגרים לא היו המים מתנקזים לאפשר לבני אדם לתעל לטובת חקלאות, ובימינו פנאי. אופן בניית המעיינות מתאפשר עקב האופן הגיאולוגי שבהרי ירושלים. כמעט בכל המקרים מדובר בסלע אטום = אקויקלוט, בבסיסו של סלע מזרים = אקויפר. בהרי ירושלים שלושה קומות הידראוליות, שמופרדים זה מזו בשכבות סלע אטומים לחדירת מים, רוב מעיינות ירושלים נובעים מהקומה הראשונה. צורה אחת של יצירת מעיין היא מתצורת הכפירה, השנייה היא מקומה ההידרולוגית תצורת הסטף. בצורה שלפנינו יד אדם חפרה מערה בתוך סלע האקויפר (גיר), בצמוד לבסיסו השוכב על סלע אקויקלוט (חוואר מוצא, גרגיר זעיר, צהבהב- שניהם סלעי משקע). מאחר והסלע רווי במי תהום שלכודים מעל לשכבת הסלע האטומה, הם נוזלים לתוך החלל המערה, מתנקזים, ונשפכים החוצה, ושוב מתנקזים בבריכות שהאדם יצר לאגירתם. תחת המעיין טרסות שאליהם מובילות אמות מים - תעלות שילוח, שניתן לפתוח ולחסום, להשקיית הצפה. חלוקת המים לטרסות הוא עניין הנדסתי, כמות המים (קוב) מכתיבה את אזור ההשקיה (דונם). מאחר וצורת ההשקיה הייתה בהצפה, פילסו את הטרסות במעלה אחת מטרסה אחת לשנייה, כדי למנוע הצפה של ממש, ולבקר ניקוז תקין מטרסה לטרסה

PEF
חוקריו תארכו את המעיין בביתר לתקופת מרד בר כוכבא, אך זה אינו עונה על כמה היא קדמה לפני המרד. באבו גוש המעיין שמלווה בכתובת

LEGXFR

שהיה מחנה רומי גדול, קדומה לשנת 70 לספירה, ונחשבת להרודיאנית שמתארך אותה ל-40-3 לפנה"ס. העובדות הנ"ל מעצבים תמונה די מדהימה כי הידע של סוגי הסלעים, ניצולם, חציבת חדרי המעיינות – שבמקרה של עין חינדק נחפרה כ-75מ', ועין ג'וויזה כ-240מ' לתוך הצור, איסוף המים, אגירתם, תעלות והטרסות שכולם נקבעו מכוח המשיכה של מים זורמים נבנו ופעלו עוד לפני כ-2000 שנה, בתקופת בית שני, ועוד מתופעלים בכפרים שונים ובסטף
:בשביל ציר המעיינות נעבור על פני שש מעיינות
מעיינות חלקת העדשים הקטנות

עינות עמידנב (וענות בוזי (עבורזהאמיר באופלד
טל: 026429289אומנות חיבורי עץ. משתמש בעצים כרותים ומתים. בונה פסלים וטוטמים. משלב את הפילוסופיה המערבית אינדיאני אמריקאית, יחד עם פילוסופית העץ (יסוד חמישי שמכיל בו את כל ארבעת היסודות) מהמזרח של הפונג שווי הדאואיסטי, בבית מלכה צנוע ונאה על שביל ישראל והשביל הירוק

עין חנדק
שמו פרסי, ובערבית משמעותו החפירה. המעיין מציינת מערכת מורכבת יותר של חפירות לגילוי מים על פני השטח. המעיין נמצא ממפלס הביניים, השני שבמדרגות ההידראוליות שבהרי ירושלים. גם הוא מסוג כפירה, רק הפעם בגיר אמנטל (מחורר כמו גבינת אמנטל), ועל סלעי חוואר קטנה. מערכת של שלושה מובילים תת קרקעיים מזינים את המעיין. זרוע אחת בעורך של כ-75מ' (שהיה פעם הארוך ביותר עד שנגלה עין ג'וויזה) ואחת באורך של 30מ'. המים נאגרים בשלוחה, בבריכה תת קרקעית
ליד המעיין שני עמודים המציינים את הכניסה למנזר יוחנן במדבר במדרון הצפון מערבי של אבן ספיר. המנזר הוא הפרנסיסקני ומסמל את המקום אליו ברח יוחנן מהרומאים. הנזר סביב המערה והמעיין שבו לפי המסופר האדמה נפתחה ונבעו מים, ועץ חרוב שצמח להאכילו. מהמעיין לאורך השביל, אמת מים שהובילה מים לטרסות, ולגולת הכותרת – הכותל הקטן.

בשנות ה-60 היה ניסיון של קק"ל ובית ספר שדה לשחזר את האוטופיה שהתרחשה באזור כמו שהיום קק"ל שיקם ומתחזק בסטף, אך מעבר לשיקום היה צורך בתחזוקה, שלא פעלה. הכותל הקטן ממחיש עד כמה הבניה הייתה מסורטטת ופרי הנדסה מעמיקה. החומה תחמה את הטרסה האחרונה שכבר לא עמדה במדרון הגיא, אך בשיפוע חד יותר, וסכרה כביכול טרסה מלכותית, מלאכותית, נוספת, על טבעית. תצורתה ואופייה מזכירה את בנייתו המוניומנטלית של הורדוס בבניה יבשה, שבהם משטחי המגע מסורטטים במדויק. הבניה היבשה אפשרה עודפי מים לנוע בין הסלעים, ולהסיר לחץ מהטרסה למוטט את החומה. בנוסף לכך המערונת הקטנה, סגנון חדר מעיין, גם נועד לנקז עודפי מים, להסיר לחץ מהתמוטטות החומה

ביתר

מצפה ביתר
בנוף רואים את הר גילה, הנקודה הצפון מזרחית של הר חברון. בין הרי ירושלים והרי חברון נחל רפאים, שמנקז את מי ירושלים והינו יובל ראשי של נחל שורק. הר חברון גבוהים מהרי ירושלים עם שיא בהר אל חליל בגובה 1100מ', ההר ישר, מאורך וחסר פריצות, בניגוד למבנה של הר חברון, להרי ירושלים צורה פרוצה הדומה לכף יד. פרשת המים ממזרח למערב כבר הגדרנו כדרך האבות שחוצה את מרכז העיר ברח' המלך ג'ורג'. נחל כפירה תוחם מצפון את האצבע של הר אדר, מעלה החמישה ונטף, שתוחם מדרומם נחל יתלה. נחל יתלה תוחם את האצבע השנייה של קריית יערים ונווה אילן, שתוחם אותם מדרום נחל נחשון. נחל נחשון הוא הנחל שעליו סלול כביש מס' 1, ותוחם את האצבע השלישית מצפון לצובה, הר איתן, הר הטייסים, רמת רזיאל, כסלון, גבעת יערים, שורש, ומדרום תוחם אותו נחל שורק (באצבע זו נחלים כסלון וטייסים). נחל שורק התוחם את האצבע החמישית מצפון: אבן ספיר, הר עמינדב, הר שלמון, ורכס שורק,נתחמים בדרום ע"י ונחל רפאים
נחל רפאים הוא הנחל שניתן לראות בתחתית העמק, בין המצפה להר חברון, ומהווה את הגבול בין הרי ירושלים והר חברון. בערבית נקרא הנחל בשם "וואדי אל ורד" כלומר נחל הורדים, מאחר שלאורך בקעה, לאורך הוואדי היו שיחי ורדים שמהם הכינו מי ורדים. ב-1892 מקבל העמק שם חדש "וואדי סוקט חדיד" כלומר מסילת הברזל. בין 1888 ל-1892 יוסף נבון סולל את מסילת הרכבת הראשונה במזרח (התיכון והרחוק). אירוע "רכב אש ופרשים" מתועד בתקשורת העולמית. עד 1948 פעלה עם קיטור דיזל. המשימה הצבאית האחרונה של צה"ל באוקטובר 1948 בהרי ירושלים, הייתה לכבוש מבית שמש לבתיר וחוסן, ולספח את המסילה לא"י. המשימה נכשלה בראש בית וואלג'ה, והמסילות בבתיר עברו בין טווחי ירדן ולכן בין מלחמת השחרור 1948 וששת הימים הרכבת לא פעלה עקב חסימות ביטחוניות לאורך המסילה (בית שמש, בתיר, ובית צפפה). על פי תוואי הגדר החדש שאושר בממשלה בפברואר 2005, בתיר והכפרים השכנים וולג'ה, חוסן, נחאלין וואדי פוקין, ימצאו את עצמם מנותקים מעיר המחוז שלהם, בית לחם, על ידי חומה שתוקם לאורך כביש 60, ומתוכננת עבורם רק גישה תת-קרקעית לבית לחם, שתהיה בשליטת צה"ל

בבתיר ממשיכים את מסורת השלחין, שמתקופת בין שני, להשקיית הטרסות שקיימת יותר מ-2000 שנה. נאמן החלוקה של המעיין בכפר "עין אל-באלד", מכוון את הזרימה לכל חמולה ע"י פתיחת פקקים מהאמת מים
PEF

ב-1880 הגיעו לבתיר משלחת ה-פי אי אף בחסות המלכה ויקטוריה. צוות המשלחת שהגיעו למעיין להתרענן, תיעדו את אשר ראו על משקוף המעיין, שבה כתובת ביוונית

LEGVMC

כלומר הלגיון החמישי של מקדוניה. היסטוריון רומי שתיעד את מרד בר כוכבא, תיעד את אותו לגיון שנועד לכבוש את המעוז האחרון של בר כוכבא, ביתר

"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה"

(משנה תענית פרק ד משנה ו)

שמו לא היה בר כוכבא אלא שמעון בר כוסבא הנשיא על ישראל, כפי שהוא חותם למפקדיו במכתביו שנמצאו בעין גדי. לאחר התבוסה רבי עקיבא, מורו הרוחני, דורש לשנות את שמו לאל שאכזיב

"לחרבן בית מוקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינון בכיי ומשתתקין וקיימין לון תני אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי ברוך רבי היה דורש הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשו בביתר תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא אמר רבי יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנו' היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע"
(ירושלמי תענית פ"ד דף סח טור ד /ה"ה)

במסורת היהודית אין תיעוד מפורט על מרד בר כוכבא, שנלחם במרחב שבין הרי ירושלים ועין גדי. הטראומה הנוראה היא הסיבה לכך שאין דוקומנטציה היסטורית, כמו השואה שיש בה הדחקה, ועדיפות להבליג ולשכוח מאשר לעורר ולהיזכר בזוועות. אדריאנוס מכריז לרומאים לפתוח נגד היהודים בג'נוסייד, ורוצחים כ-700,000 יהודים. כמו בשואה השתמשו בטכניקה של עשן להוציא את היהודים מהמערות, ומחבואיהם, וכאשר יצאו טבחו בהם. ביתר היה הנקודה האחרונה במרד, לאחר התבוסה שם הסתיים המרד, ואנו לא מודעים לאשר התחולל שם במדויק

:ישנה אגדה לגבי איך המרד התחיל
היה מסורת בביתר שלכל ילד שנולד נטעו עץ ארז ולכל בת עץ אילה. כך נוצר קשר אישי בין האדם והעץ, נעלה יותר מהקשר האלגורי בן אדם לעץ. יום אחד רומאים קלגסים (נעל הלוחם הרומאי) ירדו ונשבר יצול בעגלתם. מיד כרתו עץ ארז להקציע ממנו עגלה. על מעשה הכריתה תושבי ביתר הרגו את אותם רומאים. כך התחיל המרד הגדול בביתר, ולסגירת המעגל נסתיים בביתר

:ישנה אגדה נוספת על מות בר כוכבא
אדריאנוס המלך, שהיהודים כינו כשוחק עצמות, היה מהמלכים הגדולים באימפריה הרומית, אדם משכיל ונאור שקידם את האימפריה. נודע לו ששמעון בר כוכבא יושב עם לוחמיו בביתר. אדריאנוס ציווה להרוג את כולם אך את בר כוכבא להביא לו חי בכדי שיוכל לשעשע אותו בקרב "לודרי", באזור הבאניאס, במלחמה מול אריה. כאשר הגיעו לבר כוכבא מצאו אותו מת, כשנחש מפותל על רגלו, וכך לא מת מחרב והשפלה

נבי סמואל

נביא שמואל
מהמצפה בגג (908מ') ניתן להבחין בכיוון צפון מזרח גבעה קרחת, עם שני אנטנות שידועה בשם "גבעה" ומוכרת מסיפור הפילגש בגבעה. מצפון ניתן לראות בבירור את גבעת גבעון ומערבית לה את עמק איילון

(וַיּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן (יהושע י:12 "
בעמק קרקע משובח לחקלאות, ומהווה פקפוק וסירוב בכריעת הברית בין הגבעונים ליהושע. על המדרון הצפוני של הכפר, בור מים עצום, עם מדרגות מעגליות. כביש 443 הוא ציר עתיק ימין שחיבר את קו החוף עם ירושלים, מתקופת המקרא ואף הרומאים בנו בו כביש. בין מלחמת השחרור וששת הימים, טילים ערוכי טווח שהוצבו על הר השמחה והר גילה, יצרו את "פרוזדור ירושלים" שהצטמצם ונהיה צר ככל שקרבו לעיר
בית אכסא מדרום להר השמחה ככל הנראה ירש את שמו מהלגיון הרומי (ה-10) שהתאכלס במקום. בקרחת לצד רמות 06, "גילו כפר צלבני בעל רחוב מרכזי ומשקיות שדומים לכפר שנמצא ב"קוביבה

ב-1192 הצלבנים בונים מבצר בראש ההר שהם מכנים הר השמחה. במהלך מסע הצלב ה-3 ריצ'ארד לב הארי שואף לכבוש את ירושלים ונכשל, ומתואר כשהוא מכסה את פניו מבושה
במקור המבנה שרואים היה כנסיה. הכניסה הייתה מכיוון המקום שבימינו המסגד והחלל הריק היה הטרנספט, שנראה כאילו היה יכול להיות האפסיס, והמדרגות לצריח שנתווסף מאוחר יותר, היה האפסיס
(וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה"(שמואל א' כה:1
עד החפירות של ד"ר יצחק מגן מתייחסים לרמה "תל א-נצבה" ליד רמאללה למקום קבורתו של שמואל. ד"ר יצחק מגן מוצא שרידים רבים מהתקופה הצלבנית: אולמות צלבנים, מערכת גשרים בחזית הכניסה שמדרום מזרח לכנסיה, יחד עם משטחי סלע ענקיים, אורוות אבוסים, ואבנים גדולות לאפשר לאבירים לעלות על סוסיהם. כלומר האתר תפקד למצודה של כפרים צלבניים ששכנו סביב לה. בנוסף לגילויים מתקופה הצלבנית מתגלה שריד מבנה הגדול והקדום ביותר מתקופת החשמונאים, שגורמים לו לקבוע כי זהו אותו "מצפה", אותו ההר שאליו קרא מתתיהו למאמינים להתאגד למלחמה נגד היוונים בקריאה: "מי לה' אלי" התחולל על הר השמחה. בבסיס הבניין החשמונאי שרידים מתקופת בית ראשון שמעלים לדיון שוב את האפשרות שאכן שמואל הנביא קבור בתל, עירו של שמואל "מצפה". המסורת עם שמואל הנביא הביאה לכך שהמקום נתקדש לנצרות, ליהדות ובמידה פחותה גם לאסלאם ; ובמקום ניצב אחד הבניינים היחידים בארץ, ששימשו במהלך הדורות מקום תפילה לשלוש הדתות. מתחת לקבר של שמואל הנביא במסגד, בית כנסת ובו הקבר של שמואל הנביא לפי המסורת שהושרשה עוד מבנימין מטודלה, בתקופת הצלבנים. מטודלה היה הראשון שמספר על מסורת קבר שמואל הנביא, בחשיפה מעניינת הוא מתעד כי משנת 1173 היהודים חגגו בכ"ח באייר את חג שמואל הנביא (משנת 1967 בכ"ח באייר חוגגים בימינו את יום ירושלים). בעקבות הרמב"ן שעולה לארץ, יהודים נוספים וחסידים עולים והמקום נמצא בשליטה יהודית, שחיים בשרידי המבצר הצלבני, שעמדה איתנה עוד בתקופת הממלוכים עד לכיבוש סלח א-דין. עד המאה ה-18 יהודים מופעל בידי יהודים, למרות שב-1219 אל מוע'טם עיסא הורס את חומות ירושלים ואת הביצורים הצלבניים בקו החוף, כמו החומה שצפונית מיפו. במאה-18 מוחמד אל חלילי (חליל = חבר, חברון = חבר קטן = אברהם חברו הקטן של ה') מגרש את היהודים ובונה בו את המסגד, ועל הגג את הצריח. במלחמת העולם הראשונה התורכים מתבצרים במבנה. ב-9 לדצמבר 1917, הבריטים כובשים את האתר לאחר קרבות מרים והופכים אותו לסמל כיבוש. במהלך המלחמה הצריח נפגע, ובתקופת המנדט משפצים אותו. בליל הסדר ה-23 באפריל 1948, גדוד הפורצים מחטיבת הראל בקריית ענבים, כובשים את בית איכסא, ומנסים לכבוש את קבר שמואל. הפעולה נכשלה מאחר והפעולה בבית איכסא אפשרה לערבים להתבצר ולהתכונן לקרב. הכישלון גורף עימו 30 חיילים (ו-17 בקסטל), וקיים עבורם אתר הנצחה בהר אדר. במלחמת ששת הימים ישראל כובשת את ההר

בית הקברות האנגלי

בית הקברות האנגלי

לאחר תבוסה בנפילת גליפולי ב-25 לאפריל 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה, בישראל הבריטים חוו ניצחונות. בין מרץ 1917 ל-24 לספטמבר 1918 בריטניה כובשת את ירושלים מידי התורכים. הכיבוש במהלך המלחמה התרחש מדרום לצפון: רצועת עזה, באר שבע, רמלה, ירושלים, חיפה ונצרת. החיילים לרוב היו פרשים שהגיעו מאוסטרליה וניו זילנד. הוכרע כי החיילים שנפלו במהלך הקרבות יקברו בשדות המערכה. ב-1927 נחנך בית הקברות האנגלי שעוצב על ידי ברנט, ברח' צ'רצ'יל בהר הצופים. השטח לבית הקברות ניתן לבריטים בידי העם הפלסטיני, שמופיע בשלט הכניסה. בנוסף לבית קברות זה עקב חוק הקבורה ישנם בתי קברות גם בבאר שבע, רמלה, וחיפה. למרות שהבית קברות בירושלים הוא המרשים ביותר מביניהם ומכיל כ-2500 קברים, בית העלמין ברמלה גדול ממנו ותומן כ-5000 קברים. המתחם מוקף גדר אבן , שבה מגולפים סמלי החילות שחלליהן קבורים במקום.

בית הקברות הוא מתחם מרשים ומטופח ואף בו עץ קטלב מבין היפים בארץ, שמניב פירות אכילים (אביב קיץ גזעו ירוק, סתיו חורף מתקלף ומביע צבע בורדו

המתחם מעוצב בצורה סימטרית של צלב
ובמרכזו פסל צלב גדול

מול שער הכניסה בציר ישר כנסייה קטנה ומפוארת לזכרם. מימין לכניסה פסל
ברונזה גדול של סנט ג'ורג' – פטרון אנגליה – והדרקון

המצבה שעל הרחבה המעוגלת הוקמה לזכר חיילי אוסטרליה שנפלו במלחמה. בכניסה לכנסייה מזבח פולחן, המסמלת את קורבנות הקרב, אך באותה מידה הכרזה על היותם של הבריטים באזור. המצבות מסורטטות לפי עמים ודתות. ראש מעוגל המלווה בסמל הוא אנגלי, ראש מעוגל עם מגן דוד הוא יהודי, ראש פרבולה מלווה בערבית הוא תורכי, ואף ראש מחודד עם צלב מרובע הוא גרמני. בית הקברות משתרע על המדרון המערבי של ההר ופונה לעיר העתיקה, ויש חובה מהשלטונות למנוע בניה לגובה שתחסום את התצפית, שאושרה בידי עירית ירושלים ב-1976 ביוזמתו של סגן ראש העיר דאז מירון בנבנישתי.הקונסוליה הבריטית אחראית לטקס הנצחה כל שנה באתר ב-11 לנובמבר (11) בשעה 11:00 בבוקר לחיילים שנפלו במערות הכיבוש של ירושלים. ברמלה הטקס מתקיים בימי ראשון שאחרי ה-11\11, וניתן לתאם מראש הגעה בטלפון - 089221220

אוגוסטה ויקטוריה

אגוסטֶה ויקטוריה

(!רח' מרטין בובר 02-6287704 (אריקה המזכירה, אוריקה (נזירה
במאה התשע עשרה התחילה התפוררות של האימפריה העותומאנית בארץ ישראל ומצב זה גרם למעצמות הגדולות (גרמניה, צרפת, אנגליה ורוסיה למעורבות ותמיכה בשלטון העותומאני כנגד השלטון המצרי. הן נאבקו בניהם על ההשפעה בירושלים מבחינה פוליטית-כלכלית-חברתית ולהתפתחות הארכיטקטונית שהתפתחה במאה התשע עשרה יש תפקיד חשוב. הסיבה לכך היא משום שהתחרות אינה מתבטאת רק בגודל, במסה ובגובה, אלא גם בדמיון למבנים האופייניים בארצות מוצאם. למעשה, האדריכלים עצמם היו מארצות המוצא ולבניינים שהקימו הייתה זהות לאומית חזקה במיוחד, משום שתוכננו ונבנו במתכונת שאליה היו רגילים. הייתה התפשטות ותחרות של שליטה קולוניאלית ויחד עם הקונסוליות השונות הגיעו אנשי הכנסייה שלהם היה אישורי רכישת קרקע ולבנייה. המשותף לרוב המבנים היה הרצון להפגין נוכחות, השפעה ועוצמה דתית וזאת דרך פעילות הומניטארית בתחום החינוך והבריאות. אחת המטרות העיקריות של הקהילה הנוצרית הייתה לספק מקום אכסון לכל הצליינים שהגיעו לארץ ובפרט לירושלים. נציגי המעצמות רצו להגדיל את השפעתם באמצעות מספר המאמינים שהגיעו מארצם, וכך ניתן לראות את המבצר המרשים של בניין אוגוסטה ויקטוריה ששוכן על הר הזיתים

ב-1898 קייזר ווילהלם ה-2 מגיע לישראל לחנוך בטקס את כנסיית הגואל בעיר העתיקה, כנסיה לותרנית (זרם פרוטסטנטי גרמני) לצידו של כנסיית הקבר\תחיה. בדרכו לישראל פוגש הקייזר פוגש את בנימין זאב הרצל במקווה ישראל. מאחר ולקייזר קשרים טובים עם המופתי עבדל חמיד ה-2, הרצל מבקש מהקייזר זיכיון להביא יהודים לארץ ישראל, ושניהם ממשיכים לירושלים. הרצל שתכנן להתאכסן במלון קמינץ שבסמוך לדווידקה ברח' יפו, נאלץ למצוא מקום אחר עקב הפמליה של הקייזר שאכלסו את כל החדרים, וכך הרצל מגיע לביתם של משפחת שפירא הסמוכה לשער יפו. בנוסף לכנסיית הגואל הקייזר מקבל אדמה בהר ציון שבה הוא בונה את הכנסייה הקתולית דורמיציו (תרדמת מרים), על חורבת הכנסייה האגיה ציון. המתחם השלישי שקיבל הוא זה של אגוסטה ויקטוריה. הבניין מכיל כנסיה ובית הארחה ומרגוע ללותראנים ופרוטסטנטים בארץ הקודש, ולמפגשי תרבות. את המתחם כנסיית העלייה מקדיש לאשתו אגוסטֶה. מתחם הכנסייה מוקף חומה, וכולל שני בניינים נוספים אחד ביתן לשומר והשני ביתן לגנן. בכניסה הראשית לבניין הראשי שער מפואר, שלצידו הימני פסל של ג'ורג' הקדוש, בעל צלב על החזה. בחצר הבניין פסל של הזוג המלכותי. פסלו של וילהלם השני לבוש בבגדי צלבן עם שריון ניצב בחצר הפנימית של הבניין. אנו רואים סמלי משפחה וזהו קישור לצלבנים על ידי השושלות והמסדרים הצלבנים, שכן אוגוסטה ויקטוריה ווילהלם ראו עצמם כממשיכי מסדרי הטמפלרים. הדמויות מופיעות בלבוש צלבני ושוב אנו רואים כיצד וילהלם רואה עצמו כמלך הצלבני האחרון של ירושלים, ממשיכו של פרידריך השני
הכנסייה מסמלת את מקום עלייתו של ישוע לשמים לאחר 40 יום שפעל. דרומית למגדל הפעמונים באגוסטה ויקטוריה מגדל פעמונים נוסף שבא לציין את אותו אירוע של העלייה של ישוע לשמים, ששיך לנוצרים רוסים פרובוסלאבים, וקאפלה ברח' רבעה אל אדווע, ליד מסגד שגם היא מסמלת את מקום עליית ישוע לשמים
[בסמוך על אותו הרחוב מתחם סגור בשער ירוק שמסמל את מקום קבורתה של קדושה מוסלמית רבעה אל אדוויע, או\גם קדושה של הנצרות סנטה פלאגיה שהתחפשה לנזיר בכדי להתקבל למנזר, או\גם ליהודים מקום קבורתה של חולדה הנביאה, שהיה ליד המדרגות בקיר המערבי בכניסה לבית המקדש

אוגוסטה ויקטוריה נבנה בין 1906-1910 בידי האדריכל הגרמני לייבניץ. רק 4 שנים המתחם פעל לשמש את הצליינים הלותרנים אכסנה. במלחמת העולם הראשונה הבניין הפך הסבה ושירת כבית חולים – כפי שהו עד היום, תחת UNWA שמשרת את האוכלוסייה הפלסטינית של יהודה ושומרון. הכנסייה היום משרתת את הנצרות המאוחדת הגרמנית שכוללת את הלותראנים, רפורמים, ומאוחדים. הבריטים שכובשים את הבניין ב-1917 הופכים אותו לבית הנציב העליון. לאחר רעידת אדמה הבריטים מעבירים את הנציב העליון לבית מחניים שלנבנה בידי פרוטינגר שברח' שבטי ישראל, ומפנים את מנחם אוסישקין שעובר לרח' יהודה הלוי\אוסישקין

לייבניץ מעצב את הכנסייה בסגנון טירה צלבנית. הוא מקשט את הבניין הצלבני\אירופאי באיתורים ממלוכים\מוסלמים. קשתות אדומות ולבנות, רצפת פאזל שחורה ולבנה, אלבק (ערבית) = קלבור (אירופה) = מקלדת הפסנתר, האיתורים הם תעתיק מסגנון ביזנטי של 'מיאנדר' כפול. שפע של גילופים באבן מעל השערים בצורות וסגנונות שונים. המבנה כולו משלב צורות וסמלים גרמניים-קיסריים ומהווה את עוצמת שלטון המעצמה הגרמנית בירושלים מעל האורגן הזוג המלכותי אוחזים בדגל המתחם. הוא מתייחס באומנות על התקרה למלכים דוד ושלמה, נביאים, ולשליחים, ולאוונגליסטים. אטריבוטים סמלים באומנות הנוצרית

:האוונגליסטים מתוארים כחיות המרכבה בחזון יחזקאל
וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן"

(יחזקאל א:10)

אדם מסמל את מתי שפותח בשושלת האנושים וייחוס של ישוע לשושלת בית דוד
אריה מסמל את מרקוס שפותח את הסיפור במדבר, שבארץ יהודה עם סיפור הטבילה
(שור מסמל את לוקס שמסמל את הקרבן שזכריה מקריב בבית המקדש (דודו של ישוע ואביו של יוחנן
נשר מסמל את יוחנן שזורק אותנו לבראשית, "

וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת"

(בראשית א:2)
:ישוע מתואר יושב על כיסא מלכות, קשת סביבו ומאורות השמים הדומים לרגליו
"והנה כסא מצב בשמים ועל הכסא יושב. והיושב דומה במראה לאבן ישפה ואדם וקשת סביב לכסא דומה במראה לברקת"

(התגלות ד:2-3)
שהוא אוחז בידו- AΩ (אלפה ואומגה)

אני האלף אף אני התו, נאום ה' אלהים, ההוה והיה ויבא, אלהי צבאות"

(התגלות א:8)
אני האלף אף אני התו, הראשון אף האחרון, הראשית והתכלית"

(התגלות כב:13)
סביב ישוע דמויות של קדושים בבניינים שמסמלים את ירושלים של מעלה
ירושלים החדשה היורדת משמים מאת אלהי ואת שמי החדש"

(התגלות ג:12)

עיר הקדש ירושלים החדשה יורדת מן השמים מאת האלהים, מוכנה ככלה מקשטת לבעלה"

(התגלות כא:2)
עיר הקודש ירושלים יורדת מן השמים מאת אלהים וכבוד אלהים לה... ולחומת העיר שנים עשר יסודות... שנים עשר שליחי השה"

(התגלות כא:14-10)

בקצה הצלב הקרוב לאפסיס יש תיאור ירושלים בדימוי של ה'טמפלום דומיני' עם כיפת הסלע בצורת תלתן – מוטיב צלבני נפוץ. ישנו ציר בין קיסר גרמניה-ישו-ירושלים השמימית. הדבר מכוון ובא להעצים את יוקרת הקיסר והמעצמה כולה. הקיסר מקבל גיבוי וכוח מההיסטריה הצלבנית והגרמנית. ממלכת ירושלים (נקראת גם 'הממלכה הצלבנית') הייתה מדינה נוצרית שהוקמה בארץ ישראל בשנת 1099 כתוצאה מכיבוש ארץ ישראל על ידי הצלבנים במסע הצב הראשון. מדינה זו הייתה המדינה הצלבנית הראשונה והמפורסמת ביותר. היא החזיקה מעמד כ-200 שנה עד שנפלה תחת נחשול הכיבוש המוסלמי. 200 שנות קיומה של הממלכה הטביעו חותם עמוק על אירופה וגרמו לשינויים ניכרים ביבשת זו. השפעתה על המזרח התיכון הייתה קטנה יותר, בעיקר בגלל האופי הבדלני של הצלבנים כלפי העולם המוסלמי.יש שימוש מכוון בפרטים מתוך ההיסטוריה כדי ליצור קשר תוכני ותרבותי בין יצירת ההיסטוריה ליצירה החדשה
אפסיס - הגומחה של הכנסייה, דומה לרעיון של ארון קודש בבית כנסת. בעוד ששבתי כנסת ומסגדים פונים תמיד לירושלים ומכה, כנסיות פונים כמעט כולן למזרח! נדיר שכנסיה תכוון לכיוון אחר. אוגוסטה ויקטוריה פונה להר הזיתים – שממנו עלה ישוע לשמים וממנו ירד באחרית הימים כפי שעלה, דוגמא נוספת היא דומינוס פלביוס הפונה לכנסיית הקבר\תחיה, ומסמל מקום בכי
במרכז המזבח שה, ישוע הקרבן, שה לעולה, שמזכיר את עקדת יצחק, עם סוף רע. בפולחן המיסה אוכלים את בשרו ושותים את דמו. השה הוא גם שה האלהים

היכל לא ראיתי בה, כי היכלה הוא ה' אלהי צבאות והשה. והעיר איננה צריכה לשמש ולירח שיאירו בה כי כבוד אלהים (האיר אותה והשה הוא מנורתה"(התגלות כא:22-23
(נהר מים חיים מבהיק כבדולח יוצא מכיסא האלהים והשה" (התגלות כב:1"
סביב החלונות פרחים שמשובצים במוזאיקה, שדומים מאוד לכיפת הסלע, ומסמלים את גן עדן ומושפע עוד מהתרבות הביזנטית
(אני יתן לו לאכל מעץ החיים אשר בגן אלהים"(התגלות ב:7"
בקיעור בתקרת האפסיס פטרוס (שמעון כיפא - זקן לבן) האוחז במפתחות השמים
"אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהילתי... אתן לך את מפתחות מלכות השמים"
(מתי טז:18-19)
פאולוס (שאול – זקן חום) האוחז בצלב והפצת האמונה
"על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב הבן ורוח הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה "שציויתי אתכם הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם
(מתי כח:19-20)
הכנסייה הזו היא מערבית מאחר ואין קיר חוצץ שמשובץ באיקונות איקונו-סטאזיס, כמו המזרחיות
P+X = חי ו... רו - שהם תחילת שמו של 'משיח' ביוונית כריסטוס. הם מתווספים לנצרות אחרי חלומות של קונסטנטינוס שחולם את הסימן בערבי ניצחון. בנוסף ל-AΩ יוצרים סמל, שמתחיל בעולם הביזנטי, והופך לסמל הנצרות. הסמלים הנ"ל מאומצים גם מחוץ לתחומי הכנסיות בארגונים שונים

מצד ימין זר האדבנט מסמל את חודש האדבנט, בקהילות פרוטסטנטיות, בחודש שקודם לחג המולד. דומה לחנוכייה. בכל יום ראשון בשבוע שמתקרב לחג המולד מדליקים נר נוסף על שכל ה-4 נרות דולקים
באולם הנשפים שמאחורי האורגן בקומה העליונה שמימינה פרדריך ברברוסה האכזר, שהתנכל ביהודים בימי הביניים ומוזכר במעוז צור": "דחה באדמון בצל צלמון", ריצפה אדומה עם דגים מגולפים בה
דג ביוונית = אִכְטִיוֹס = יֵזוּס קְרִיסְטוֹס תֵּאוֹס סוּטֵר = ישוע המשיח האלהי והמושיע

ממגדל הפעמונים לכיוון דרום רואים את רעפי הגג של משכן הפרטריארך האורתודוקסי היווני, בבית אנשי הגליל שמוזכרים בברית החדשה כעולים לרגל. את כנסיית פטר גנוסטה שבה לימד ישוע את תלמידיו את ברכת האב "אבינו שבשמים". רואים את כיפת כנסיית אלאינה אחת מארבעת הכנסיות הראשונות, שאמו של קונסטנטינוס בונה בישראל (קבר\תחיה ,המולד,אלוני (ממרא מקום התגלות המלאכים לאברהם
בצפון מערב את הבית כנסת הגדול בעולם ששיך לחסידות בלז
בצפון את נבי שמואל = הר השמחה

כיכר החיים

Wall of Life = כיכר החיים

קיר שמות התורמים לבניית האוניברסיטה עם תצפית מהר הצופים למערב העיר. מהתצפית יש שביל שעוקף ממערב את קמפוס האוניברסיטה ומתחבר לרח' יצחק לייב גולדברג. בית הקברות שייך למושבה האמריקאית. בית הקברות האמריקאי בגב ביתן הביטחון, ובמתחם בית הקברות בית של המשפחה הערבית שומרת על המקום. זהו בית הקברות הראשון של העת החדשה בהר לעומת השני הקטן ממנו ששיך למשפחות יהודיות (פרידלנדר, לאנגה, בנטביטש), שרכשו את האדמות לאחוזת קבר. המשפחות היהודיות מקושרות לתולדות זיכרון יעקב. בזיכרון בית דניאל, מבנה תרבות על שם דניאל פרידלנדר – פסנתרן (שהתאבד בגיל 18 (כיום שייך לאוניברסיטה הפתוחה ומתקיימים שם קונצרטים

הנוף המערבי
מדרום מערב עמק יהושפט המפריד בין הרכס של הר הצופים והר הזיתים לירושלים. מתצפית צפונית ניתן אף לראות את נחל קדרון, גת שמנים, ויד אבשלום. לכל המסורות חשיבות לעמק שבו יתחוללו ניסים באחרית הימים. לא ניתן לראות את עיר דוד שנמצאת דרומית מהנוף, ומחוץ לחומות העיר העתיקה. התפתחות ירושלים הייתה מהנמוך את הגבוה. חזקיהו, מאה 6-7 לפנה"ס תוחם את עיר דוד, הר ציון, הרובע הארמני והיהודי. עיר דוד נמצא בין הקדרון לגיא והאופל. חומותיו של סולימן המפואר חופפים לחומות קדומים. תיחום החומות
בדרום מזרח: מסגד אל אקצה
(בדרום מערב: כנסיית דורמיציו (מלשון תרדמת מרים , על הכנסייה דור מציון
בצפון מערב: כנסיית נוטרדם
בצפון מזרח: מוזיאון רוקופלר
תחום החומה השלישית בתקופת בית שני תחם מעיר דוד ועד מגרש הרוסים ומוסררה

ציר האבות
באופק הדרומי רואים את הר גילה, שממנו נמשך הציר דרומה דרך בית לחם, חברון לבאר שבע. זהו ציר חשוב מתקופת האבות, ומהווה את קו פרשת המים. בעיר של היום קו פרשת המים וציר האבות ממשיך מגילה, בדרך בית לחם, לתחנת הרכבת, קרן היסוד, "קינג ג'ורג' ", עד לבנייני האומה, ומשם ממשיך צפונה (כביש 60) לבית אל, שכם, ועמק יזרעאל.

"יְרוּשָׁלַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיקוָק סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם"

(תהלים קכה:2)
אזכור ראשון בתנ"ך לירושלים בספר בראשית
וַיּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר "אֵלֶיךָ

(בראשית כב:2)

?איפה זה
וַיָּחֶל שְׁלמה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקוָק בִּירוּשָׁלַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (דברי הימים ב' ג:1
בעולם הקדמון גורן היה מקום פולחן. מאז ומתמיד היה צורך לייצור בסיסי של אוכל, צמוד לו פולחן תודה
(פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה:16"
הגורן ואתר הפולחן היו בנויים במקום גבוהה מהצורך ברוח
יוסף יושב שבעה ליעקב
" וַיָּבאוּ עַד גּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים"
(בראשית נ:10)

באחת התחנות של ארון הברית בכניסה לירושלים
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקוָק בְּכל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: וַיָּבאוּ עַד גּרֶן "נָכוֹן

(שמואל ב' ו:5-6)

כנסיית הקבר\תחיה - Holy Sepulcher
תבור העולם" מאומץ בידי הנוצרים שמעבירים את המסורת של הר הבית למקום בו מתחולל הנס שמחונן את הנצרות. ישוע, יהודי משיחי, עולה לירושלים ביום ראשון, נתפס ביום חמישי, נשפט למוות ונצלב ביום שישי. ערב שבת, מת, ומונח במערה, ביום ראשון מתברר לנשים שהוא קם לתחייה

כיפת הסלע ומסגד אל אקצה
בסורה 17 (פרק 17 בקוראן) מסופר כי במסע לילי שנערך שבריר שנייה על גב חיה פלאית, אלבורק (שילוב של סוס נשר ואישה שעטוף ביהלומים), ומגיע אל המסגד הקיצון = אקצה. משם מוחמד עולה לשמים ומוריד למאמיניו את הקוראן. בשמים פוגש את משה ומתייעץ איתו לגבי תפילה. בסורה 17 לא מופיע העיר או המושג ירושלים. חוקרי האסלאם המוקדמים מתארים את מקום הקיצון במרחק של כ-15 ק"מ ממכה, ששם קיבל מוחמד את הקוראן. פירושים מאוחרים יותר רק מייחסים את ירושלים לקיצון. ירושלים נחשב למקום השלישי בחשיבותו באסלאם. כיוון התפילה (קבלה) לכיוון מכה, למרות שהיו תקופות ובו התייחסו לירושלים ככיוון התפילה. הר הבית מאפשר לכל מוסלמי מאמין יכולת לחוש את הסלע שממנו עלה מוחמד לשמים. בתקופה ה'אומיית' הערבית, ע"פ המסורת ביום הדין האחרון המשפט יערך בהר הבית. המוסלמים לא רצו למחוק כל זכר, אלה בנו את עליונותם הדתית פוליטית על המסורות שהיו קיימות כאן ומכאן הגיע כוחם
ב- 638 עומר עולה לירושלים מהצפון ובונה את המסגד הראשון. יועצו היה יהודי מומר שחולץ את נעליו וטוען כי נקודת הפולחן במקום המקדש. עומר מפקפק ביועצו, המומר, שברגע האחרון מעביר את הנקודה דרומה, ובונה את המסגד הקטן ומעץ. כך המתפללים מתפללים עם גבם לכיפת הסלע, הר הבית, בית המקדש
ב-691 עבד אל מלךּ, בונה את כיפת הסלע כמבנה מונומנטאלי – שאינו מסגד
ב-701 אלוואליד, בנו של עבד אל מלךּ, הופך את מסגד העץ למסגד. לאחר התלבטות נבנה המסגד כאשר מקום התפילה היה ממוקם בקצה הדרומי בפינה המזרחית משום ששם היו שרידים של עומר. עם זאת, המבנה הוזז מ"מחרב עומר" ל"מחרב הראשי" למקומו כיום על מנת שיהיה ציר אחד עם המבנה המרכזי של כיפת הסלע. אי אפשר היה להזיז את הסלע ולכן הזיזו את המסגד. החזית כיום היא מסוף המאה 12 ובשילוב של מסורות מוסלמיות נוצריות (ספוליה: שימוש משני בשרידים ובחלקים). במסגד נערכות התפילות. גודלו המקורי היה פי 2 או 3 מגודלו של המסגד של ימינו. הצורה היום מלבנית ובמקור היה רוחבי לחלוטין עם 15 אולמות לעומת ה 3 שיש היום: 7 מכל צד של אולם התווך. זאת משום שרצו מספר מקסימאלי של קרבת אנשים למכה בו זמנית. יש גומחה קטנה "מיחרב" ומציינת את כיוון התפילה למכה
מוסלמים קוראים לכל המתחם של הר הבית – אל אקצה = אל חראם שריף, מאחר וניתן להתייחס אל כל הרחבה כמסגד שלם. יש שני מוקדים עיקריים בהר הבית: כיפת הסלע כמבנה 'ממוראלי' ומסגד אל אקצא כמבנה תפילה הנמצאים שניהם על ציר מרכזי אחד. בשאר הרחבה מופיעים מבנים ארכיטקטוניים קטנים פונקציונלים של מבנה שתייה לרחצה וטהרה, בכניסה לשני המוקדים העיקרים."אין אל מלבד אללא ומוחמד הנביא האחרון"... שימוש האתר של הדת המונותיאיסטית הראשונה, מגבה את האמונה באל אחד, ומשתמש באתר הקדוש שנביאים שקדמו למוחמד מתייחסים לו

הספריה הלאומית האוניברסיטאית

הספריה הלאומית

ובית עקד ספרים לאומי ואוניברסיטאי כדי לקבצם מפיזורם וטלטולם בכל פנות העיר ירושלים... ויהי רצון שהמוסדות [שייבנו ויתוכננו במקום הזה יזכו להגדיל תורה..." [ממגילת טקס "עליה על הקרקע
ב-1872 : ר' יהושוע השל לוין, מעלה רעיון לאסוף את הספרים היהודים למקום אחד,בעוד שאין לעם היהודי מדינה, והעם דובר שפות רבות. רעיון זה נראה כמופרח מאחר והכתבים היהודים מפוזרים בכל אירופה ובארה"ב. עיתון חבצלת – מפרסם מאמר הקורא לאסוף ספרי קודש תחת השגחת הרבנים, שיכריעו מה יכנס ומה לא
ב- 1875 : מקימים ספריה על שמו של משה מונטיפיורי. לאחר שנה הנסיון נמוג עקב קשיים כלכלים, והתנגדות הרבנים לאגור "ספרי חול של המושב הישן, ידוע כ"גחלי אש"

ב- 1884 : אליעזר בן יהודה ומשכילי ירושלים מנסים את הנסיון השני, אך שוב נתקלים בבעיות כלכליות

למרות שאוגרים כ-1000 ספרים. חרם רבני מביא לסוף הניסיון השני והספרייה נסגרת
ב- 1888 : בני ברית, האחראים על חיי תרבות ביישוב, בעידודו של אליעזר בן יהודה מנסים את הנסיון השלישי – שתקף עד היום. הדמות המרכזית בפרוייקט הנה יוסף חזנוביץ, רופא מאודסה שמקדיש את חייו וכספו לספריה
ב- 1890 : יוסף חזנוביץ רוכש כ-9000 ספרים ושולח אותם לספריה
ב- 1900 : חובבי ציון + מנחם אוסישקין, בונים את הבנין הראשון ברח' החבשים הצמוד לרח' שטראוס, והספריה הופכת למרכז תרבותי גדול עם תקנות מוסר וחברה. הבעיה הכלכלית שוב עולה על הפרק, ואין גוף שיתמוך כלכלית במפעל, והנושא אף עולה בקונגרס הציוני לגבי תחזוקת הספריה בירושלים. מקימים ועדה שלא מועילה
ב- 1918 : שמואל הוגו ברגמן + ההסתדרות, לוקח על עצמו להפוך את הספריה למקצועית. 15 שנה דואג להזרמת כספים, והעסק מתפתח
"ב- 1925 : הספריה הלאומית עוברת לניהול האוניברסיטה העברית – ושמה הוסב ל-"בית הספרים הלאומי אוניברסיטאי
ב-1930 : הספריה עוברת לבית וולפסון, בניין שמאכלס כיום את ספריית הפקולטה למשפטים בהר הצופים. מזרימים את כל הספרים הנטושים באירופה ומזרימים אותם לספריה
ב- 1947 : הר הצופים הפך לאיזור סגור שניתן להגיע אליו רק ע"י שיירות, והספריה נודדת חזרה לעיר, ומוצאת את מקומה תוך זמן קצר בבנין טרסנטה, בכיכר פריז, מול מלון המלכים, עד שנת 1960
ב- 1950 : בן גוריון מכריז שכל כתבי יד שאינם בישראל, יש לצלם ולהעביר לארץ. מצלמים את כתבי היד בחו"ל ומעבירים את ה'פילם' לארץ. ככה יש בידי הספריה כ-10,000 צילומים מאוצרות הוותיקן, וכרבע מליון כתבי יד מהגניזה בקהיר, שנמצאת בלונדון. ערך זה הפך את הספריה למעצמה הגדולה ביותר של 'מיקרופילם' מבחינה בינלאומית
ב- 1960 : הספריה הלאומית עוברת לגבעת רם למשכנה הנוכחי – שגם הוא כבר קטן לאכסון כל הספרים
בעתיד – הספריה אמורה להתנתק מהאוניברסיטה. משפחת רוטשילד תרמה כספים לבניית בניין מודרני וצמוד
הבנין של הספריה הלאומית הושפעה מווילה שבסבואה, צרפת, שהועתקה במדויק
הספרייה מכילה כ-5 מליון ספרים, כתבי עת, כתבי יד, מיקרופילם, וספרים נדירים מאוד – "כתבי עריסה" Incunabulaהספרייה הגדולה ביותר במזרח התיכון, ונחשבת לענקית בסביבתה. גודלה משתווה לרבע מספריית הקונגרס שבארה"ב. בניגוד לספריות לאומיות, ניתן לכל אדם להכנס אליה, למצוא מספר קטלוגי ולהזמין את הספר לאולם הקריאה מהמרתף. לא ניתן להגיע לאוצרות היקרים שבמרתף, אך יש צילומים של אותם ספרים יקרים, מאחר והיה נסיון גניבה. ספרים שנדפסו עד 1900 נחשבים לספרים נדירים (נחשב כהגדרה קשה). במאגר יש גם מוזיקה ופיוט. הספריה אקדמית וכוללת ספרים של הפקולטה למדעי הרוח. וכל הזכויות וכתביו של אלברט איינשטיין שמורים לספריה הלאומית
חוק עותק חובה – כל פריט שיוצא לאור כולל מוזיקה וסרטים, במעל ל-50 עותקים, יש חובה להנפיק 2 עותקים לספריה הלאומית. חוק זה מקובל בכל העולם, ויוצר מגמה לאסוף כל דבר אפשרי (גם הזמנות לחתונה). משמרת הספרים קיימת לקבץ ספרים במגזר החרדי, שיוצר בעיות, עקב המסגרת הנוקשה שקיימת במגזר זה. יש בספריה פטנט של שימוש בנוזל 'סודי' שממחזר דפים רעועים בלויים ואכולים. בספריה כתבי עת וירחונים שיצאו עוד מלפני קום המדינה, צילומי ארץ ישראל נדירים, (ומאגר של זיופים ווחיקויים שמופיעים בספרי קודש (תלמוד בבלי [גולדברג ברלין] שבת דף לא
!הספריה הלאומית מהווה את המרכז התרבותי היהודי הגדול ביותר בעולם
פתוח בימי א-ה: 09:00-19:00 ימי ו : 09:00-13:00

מפות ומיפוי ארץ ישראל
!לארץ ישראל וירושלים תיעוד שאין כמוהו בעולם המיפוי העולמי
במאה 19 ישראל עברה מהפיכה במספר תחומים שונים. לאחר כיבוש נפוליון ב-1799, א"י נפתחת לעולם המערבי. 1870 נפוליאון בעצמו מתעד חי, צומח, ארכיטקטורה, שנמצא בשלמותו, יחד עם מפות ג'קוטע' . באמצע המאה 19 חודרים לא"י מעצמות שונים, בינם חוקרים אנגלים
PEF = Palestine Exploration Fund = קרן לחקירת ארץ ישראל
מפרסמים חומר ספרותי עשיר מאוד, שסוקר במספר כרכים את א"י המערבית
1870-1877 Survey of Western Palestineבראש הסקר עומד תחילה קצין בריטי בשם קונדר , אחריו קיצ'נר . הם בוחנים את א"י מבחינת טופוגרפיה, גיאולוגיה, הידרוגרפיה, חי צומח. הם משלבים בסקריהם סרטוטים של אתרים שתיעדו
ברוסיה מוקמת גם כן חברה לחקר ישראל
מפות עתיקות
מפות נועדו בימים עברו לשימוש צבא, שליטה, גבולות, וקניית שטחים. המפות הקדומות ביותר נועדו לקבוע שטחים וקביעת בעלות, ושימשו ככלי תקשורת בין עמים שדברו בשפות שונות ואף בעמים שלהם לא היתה שפה כתובה
מפת פוייטינגר - מאה 4 לספירה. פוייטינגר יורש מחברו "קונרד צ'לטס" במאה 16, עותק של מפה שהועתקה במאה 12-13. המפה מתארת את ארץ ישראל בתקופה קדומה ביותר, תחת האמפריה הרומית, והיא כוללת בה את שטח האמפריה – מאירופה ועד פרס והודו. היא מורכבת מרצועות רצועות שחוברו יחד ויצרו מפה אחת ארוכה. אין לה אורינטציה (מזרח) כלומר היא אינה פונה למזרח, ואף מתארת את דלתת הנילוס בקו ישר עם חוף הים התיכון של ישראל. קנה המידה של המפה נחשב על פי מיל רומי (1000 צעדים כפולים = 1,6ק"מ). בן השאר ניתן לתארך אותו עקב האתרים שהוא מציג: אנטיוכיה וקונסטנטין מעדים כי שורטטה רק אחרי הפיכת הנצרות לדת האמפריה
מפת מדבא – המאה ה-6 לספירה. פסיפס שנמצא ברצפת הכנסיה שבמדבא (מי דבה בתנ"ך), במואב שממזרח לים המלח. גם כן מתועד ע"פ המבנים שמתועדים במפה. מתגלה כשהפטריאך היווני של ירושלים שולח בסביבות 1880 את הספרן שלו לשפץ כנסיה חרובה. הספרן קליופס קויקילידס משרטט את הרצפה בסביבות 1884 ואחריו שוב משרטטים את הפסיפס ב- 1894. יש במפה תיאור מעניין של ירושלים, שמציין את ה-"קרדו" (ציר), הכביש הראשי שחוצה את ירושלים משער שכם, מהצפון, לדרום, וכביש שמקביל לו לאורך הגיא. יש תיאור של כנסיית התחיה (הקבר), מהתקופה ההלניסטית – תרום צלבנית. ודרומית לה את כנסיית האגיה ציון, פרוקופיוס מתעד שנבנתה על ידי "יוסטיניאנוס" במאה ה-6. במאה ה-8 הכנסיה בזזה איקונות, סיבה זו או האסלאם היא שחלקים מהמפה הושחתו. לאחר מלחמת ששת הימים בחפירות מוצאים תיעוד כי אכן היה שער מתחת לשער שכם של היום, ואבסיס של כנסיה ענקית (כ-100מ') תחת החניון של העיר העתיקה עם הוכחות נוספות ש"יוסטיניאנוס בנה את הכנסיה, והיא הכנסיה החדשה של מרים (הָנֵאַה). ב-1906 מפרסמים את המפה האגיה הוליס ירושלים, שמופיעים בה יישובים שחלקם עוד מהברית החדשה, אומנסטיקון, ומתארת את סדר הגודל של היישובים. נפתלי קדמון אף מרחיק לכת ומוצא מכנה משותף בין פסיפסים עתיקים לבין פיקסלים בטכנולוגיה של ימינו
ברנרד ברייטנבכט – כומר גרמני 1463, מפת דפוס ראשונה, מגילוף בעץ. מושפע מהנצרות וחשיבות הר הזיתים, בכך שאת (ירושלים מתאר מהר הזיתים (מערב), בעוד המפה "אוריינטלית"(מזרח

קורניליוס דה ברון – סוף המאה ה-17, מפה של ירושלים. תחת השלטון העותומאני היה קשה לחקור את ארץ הקודש מחשדות השלטון, אך האומן ההולנדי פלמי, מתאר את מסעו למזרח
בנוסף לאלו ראינו מפות דמיוניות שניסו לכלול את כל האנפורמציה האפשרית ללא כל קשר לזמן אחיד, בנסיון לשבץ את סיפורי התנ"ך והברית החדשה יחד במפה\ציור אחד

:ראו גם
http://jnul.huji.ac.il/heb/ ספריה לאומית

http://maps-of-jerusalem.huji.ac.il/ מפות ירושלים עתיקות
http://historic-cities.huji.ac.ilמפות ערים הסטורים

קמפוס הר הצופים

קמפוס הר הצופים

הר הצופים הוא ההפך המוחלט מסגנון עיר הגנים של גבעת רם. אמנם קיימים מספר בניינים בהתקופה שקדמה ל-67, ביניהם בית דוד וולפסון עם הכיפה. הבניה בקמפוס הר הצופים היא מבוצרת לאחר מלחמת ששת הימים, עקב טראומה טריה. הקמפוס וגדר' כברוטליסטי ומבצר בעל חללים תת קרקעים, שמשמשים כמקלט'

בפורום ציור של פוליחובסקי שמתאר את עצמו מצייר את עצמו מצייר את טקס הפתיחה ב-1925

מפה טופוגרפית – זלמן ליף 1952. יחידה מסוגה בעולם ליצוג ישראל נמצאת בגוש גיאוגרפיה, שבנוי ממאות גליונות של מפות טופוגרפיות 1:100,000, שיוצר את התבליט המדויק ביותר שניתן ליצור
בגוש של גיאוגרפיה בפקולטה של חברה יש ספריה של מפות: ימים א-ה 08:30-13:00

גן בוטני – אפרים וחנה ראובני. הגן הראשון מסוגו בארץ ישראל ובמזרח התיכון, שמכיל צמחים שמייצגים את הצמחים מכל הארץ. בגבעת רם גן בוטני שמכיל צמחים מכל העולם. בנם נגה ארובני מקים את נאות קדומים. טוביה קושניר חובב אירוסים מצטרף לגן שבהר הצופים, ואחד מהנופלים של הל"ה, מקבץ אירוסים שלו הועברו לקיבוץ נתיב הל"ה

ארכיאולוגיה – אולי המכון לארכיאולוגיה הטוב בעולם, שחושף תגליות מהחשובות בעולם. בית שאן וחצור – "ראשל לכל הממלכות". אמנון בן טור מחליף את יגאל ידין. ראינו העתק של תבליט בן 2700שנה, שבו מתואר קרב צבא אשורי, בכיבוש העיר לכיש (ב-700 לפנה"ס כולא את חזקיהו בחומות ירושלים "כציפור בכלוב"). שבראש עומד סנחריב מלך אשור (שלא ראינו). ראינו לעומת זאת תיאור צבא קדום: קשתות, חרבות, סוללות לגלגל את עין המצור, "מכבי אש", אבנים, מגנים, ולוחמה פסיכולוגית עם משופדים. מאחר והתיאור של המלחמה חוזר על עצמו ניתן להפיק כי המלחמה נמשכה זמן מה. בנוסף למלחמה ראינו תיאור נוף: ענבי טלי, תאנה, ודקלי תמר

http://www.huji.ac.il/

בית כנסת הכת

בית הכנסת
בית הכנסת ע"ש הכט – יש לתאם את שעות התפילה בכדי לא להפריע
תרמה משפחת הכט ע"ש עמנואל סטרייסנד, אביה של ברברה סטייסנד
:דב כרמי מעצב את בית הכנסת בלא מעט סמלים יהודים
כבש – בכניסה ולא מעלות\מדרגות, כפי שהחוק קובע לבניית מזבח, לעליה בקודש
הר הבית – במקום ארון הקודש. והחלון הוא בתצורה של טריפתיך
מַה טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד:5) – תקרה בצורת חופה או אהל, עם פתח של אוהל המשקיף על העיר העתיקה, הר הבית, ומוקד בית המקדש, משכנו של השכינה
זכר לחורבן – נרמז ע"י טשטוש הצלב בקודקוד התיקרה וחור
עיגולים ופתח אחד -ששת העיגולים מסמלים שלמות, ומעגל, יחד שבע שהוא המספר המיסטי ביותר שמחבר בין עולמינו לעולם האל
חנוכיה – מושבים מסודרים לפי קנים שמספרם כחנוכיה, שהיא מעצמה סמל למנורה
אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז:11) - מעוצב בנרות התמיד על הפרוכת – אור התורה
שני ארונות קודש... שני נרות תמיד – אחד לתורה ואחד למדע

מערת ניקנור

מערת ניקנור
בגן הבוטני בהר הצופים
מערות קבורה מתקופת בית שני (קיים הבדל בין מערכת הקבורה של בית ראשון ובית שני). המערה חצובה בסלע רך, עם כוכים . את הגופות היו טומנים בסרקופג אוכל בשר), ומעבירים את העצמות להטמנה סופית בגלוסקמאות, שאורכם אורך עצם ירך האדם. מערות מפורסמות מסוג זה, מערות המלוכה של המלכה הלני ובניה שבדרך שכם. מצידו השני של הצור שבו חצובה מערת ניקנור, נמצאה הגלוסקמא המפוארת ביותר
ניקנור מאלכסנדריה – תרם שערי נחושת לבית השני שעמדו בקצה המעלות, והפרידו בין עזרת נשים וקהל ישראל. למרות השיפוצים בבית המקדש, והחלפת השערים בשערי זהב, את שערי ניקנור שמרו על אף היותם מנחושת, מאחר שנעשה להם נס
"ניקנור נעשו נסים לדלתותיו. תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה שיר השירים א:יז) קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים)

אל תיקרי ברותים אלא ברית ים. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת היתה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: נחשת קלוניתא היתה, והיתה (מאירה כשל זהב." (תלמוד בבלי יומא דף לח ע"א
:זה מופיע גם בתלמוד ירושלמי עם שינוי קטן בנמל יפו

ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח: תני מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד וגייפו אמר להן אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו והיה בוכה ומתאבל ובא עד שהגיע ללמינה של יפו כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה כיי דתנינן תמן כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב תני (בשם ר' אליעזר נחושתן היה מצהיב ויותר יפה משל זהב" (יומא פ"ג דף יט ע"א הלכה ח

יפו הרציונלי יותר מבין שניהם מופיע בירושלמי מאחר והם ישבו בא"י וידעו כי סביר יותר להגיע ממצרים ליפו, וגם לירושלים מיפו שהיה קרוב יותר. את התלמוד הירושלמי חותמים במאה ה-4 לעומת הבבלי שחותמים רק במאה ה-שישית

איש הברזל \ מנחם אוסישקין – עמד בראש קק"ל בשנות ה-20. בחייו כבר שינה את שם הרחוב בו התגורר לרח' אוסישקיןועקר את ר' יהודה הלוי משאר רבני תור הזהב שברחביה. (ב-67 את המדרגות שיורדות לכותל קראו על שם ריה"ל). לאוסישקין היה חזון כושל להפוך את מתחם מערת ניקנור וגן הבוטני בהר הצופים לפנתיאון האומה. את הנסיון החל כאשר העלו את עצמות יהודה לייב פנסקר (מחבר אוטואמנסיפציה, וראש חובבי ציון ברוסיה) מרוסיה לקבורה ב-1935 שהוטמנו במערת ניקנור
ב- 1942 מנחם אוסישקין נפטר ולא היה ניתן לסרב לבקשתו, לטקס קבורה לאומית בניקנור
ב-1948 הר הרצל הוקצה למתחם הקבורה של מנהיגי האומה – פנתיאון האומה

הר הצופים

הר הצופים
סביב קמפוס ההר שני מיצפים: אחד המשקיף על העיר המערבית, ואחד המשקיף על המדבר. הרכס של הר הצופים ממשיך דרומה, להר הזיתים. ניתן לזהות את הקו הרכס משלושה מגדלים
(א.מגדל האוניברסיטה העברית – בהר הצופים (חלקו העליון ברשות צה"ל
(ב. אגוסטה ויקטוריה – מגדל פעמונים ע"ש אשת הקיסר וילהם השני (1898 נבנה 1908-1910
(ג. טור מלכא - כנסיית העליה לשמים (הרוסית
שתי הכנסיות בנקודות שונות מסמלות אירוע מסויים אחד! אחת גרמנית פרוטסטנטית גרמנית והשניה פרובוסלאבית רוסית
מבחינה מתודית רצוי להגיע למצפה המשקיף על המדבר בשעות אחר הצהרים בכדי שהשמש תהיה בגבם של הצופים, המשקיפים על המדבר

מדבר צל גשם - נוצר מכך שרוחות מערביות רויים מים שמטפסים לפסגות ההרים כ-800מ' מתקררים במעלה כל 100מ' גובה. ההתקררות = איבוד אנרגיה, שגורמת להתכנסות, עיבוי עננים, וטיפות גשם ככל שהעננים עולים ומתקררים עוד יותר. העננים שעוברים את הפסגה, יורדים מעבר להר, מתחממים ומתמוגגים. פיזור העננים מביא לידי האויר היבש. ציר הפסגות יוצר קו שמצדו האחד יש גשם ומצידו השני בקושי

City Shadow Desert
מדבר בצל עיר למדבר קשר הדוק עוד מימי המקרא. נביאים ומנהיגים בורחים למדבר. מדבר = דבר√, לדבר. דוד בורח למדבר מפני שאול
"וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי... וַיֵּלֶךְ (לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים" (שמואל א' כג:29-כד:2
ציון – עיר דוד: [מלשון] ציה, שממה, צחיחה \ מדבר: לא זרועה
("יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמצָאֵי מָיִם" (תהלים קז:35
הָלךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמר כּה אָמַר יְקוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא (זְרוּעָה" (ירמיהו פרק ב:2
בנוף ניתן להבחין בקרן בקיפרוס – מבצר לאימו, אחד משבעת המבצרים של הורדוס, בואדי קלט, ובמעלה אדומים:

(וְתָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר נכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים"(יה' יח:17
(המעלה בצורת S אכסניית השומרוני הטוב (לוקס י:25-37
ממצפה בנין רבין

( הר בעל חצור – ההר הגבוה ביותר בצפון הרי יהודה 1016מ'. (בדרום חלחול 1026מ

בית החולים ובית וולפסון - ספריית משפטים (ה'כיפה' של נשיא האוניברסיטה מאגנס) קיימים לפני 67

חלונות ארדון

חלונות מרדכי ארדון – בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים
מרדכי ארדון נולד בפולין, מתנתק מהמסורת והדת ונוסע לברלין ללמוד אומנות. קנדינסקי הוא אחד ממוריו, וסגנון הבאוהאוס הינו אחד מן האומנויות שהוא לומד. ב-1933 עם עליית הנאציזם הוא בורח לארץ ישראל, לא בכוונה לעלות ולהתיישב, בשלב שהוא נחשב כבר לאמן מפורסם. ארדון מצטרף לבצלאל, ונהיה מנהל בית הספר לאומנות, וגם מלמד במשרד החינוך. למרות שעזב את הדת, והתמקד בתורות הצבעים והאפקט שהם יוצרים, לא ניתן להתעלם מעולם האמונה והמסורת שהשפיע עליו. את הווטראז' של הספריה הלאומית הוא בונה בצרפת ומעביר לבניין הספריה במהלך שנתיים
:הוויטראי של מרדכי ארדון מוקדש לחזון אחרית הימים של ישעיהו ומקבילתו במיכה

הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָים: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְקוָק בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקוָק אֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקב וְירֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּארְחתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר לְמַזְמֵרוֹת לא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: בֵּית יַעֲקב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְקוָק

(ישעיהו פרק ב 1-5)

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְקוָק נָכוֹן בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים:וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקוָק וְאֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּארְחתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקוָק מִירוּשָׁלָים: וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה

(מיכה פרק ד 1-3)

יצירת אומנות הופכת לרכוש המתבונן מהרגע שבו היא מתפרסמת. למתבונן יש את האפשרות לנתח אותה כפי שהוא מבין ומרגיש כלפיה. הוויטראז' שנחנך ב-1984 היה הגדול, בסדר גודלו בעולם. היא מורכבת מ-3 חלקים, בסגנון ה'טריפתיכון' (נפתח כספר או חלון לשלושה חלקים), שמוסיף לו פן אומנותי עמוק יותר שמקשר את היצירה ל-"עם הספר", ל-"צהר תעשה לתיבה", עבר הווה עתיד, שלוש פעמים כי טוב

בחלקו השמאלי : נראים השבילים שבהם עולים העמים לירושלים. בכל שביל מופיע הפסוק "לכו ונעלה אל הר ה'..." בלשון שונה ובאותיות לטיניות יווניות וערביות. אין עברית ולכן ניתן לאמר שהקול הקורא נמצא כאן בירושלים. הדרכים מובילות למקור, "כל הדרכים מובילות לירושלים" (בניגוד לרומא – שנחשבת למקור הדרכים, ירושלים היא למעשה המקור של המקור). הצבעים הכחולים והירוקים רגועים

במרכז : ירושלים. בחלק התחתון עיצב ארדון את חומת העיר ממגילת ישעיהו (מן המגילות הגנוזות – בקומראן נמצאו שתי מגילות שלמות של ספר ישעיהו). ירושלים בוויטראז' זה אינה ירושלים הממשית של עץ ואבן, ודאי שאינה "ירושלים של זהב". אפילו החומה הגשמית הופכת מחומת אבן לחומה רוחנית עשויה ממגילת ישעיהו, אך בעת ובעונה אחת היא החומה שכולם מכירים. "ירושלים של מטה" היא גם "ירושלים של מעלה", של "אילן הספירות" הקבלי, סמל למערכת האלוהית המיסטית, המרחפת בשמי העיר. שילוב של עיגולים וקוים כחולים שהוא "אילן הספירות" הקבלי מרחפת מעל החומה ומעל פיסת קלף שלצידה קטע הנבואה "וכתתו חרבותם לאתים...". לשמאלו מערכת ספירות נוספת, עיגול בתוך עיגול, שגם היא מספר הזהר, למרות היחס הדתי הצורות הגיאומטריות מדגישות את שילובם של המדע והאמונה יחד. הצבע האדום זועק ומסמל מלחמה ודם דם ואש", שריפת גבילין. "שבירת המאורות" או "ליקוי המאורות" מסומלים בידי שמש שבורה וירח כפול

בחלק הימני : התגשמות החזון: תותחים ופגזים נשברו וכותתו לאתים המרחפות מעליהם. עתיק וחדש משמשים בערבוביה, כלי מלחמה של ימינו הופכים לאתים. הצבעים חוזרים להיות כחול וירוק שמשיב את הרוגע, שלוה ושלום.

ניתן קבל סיור מודרך מבנו של מרדכי ארדון בתקופת חופשת הקיץ בתיאום טל: 02-6521288

האוניברסיטה העברית

האוניברסיטה העברית

ההסטוריה של האוניברסיטה
1918 – יצחק לייב גולדברג הנדיב, תורם כסף לרכישת הקרקע בהר הצופים. ומתחיל מפעל הבניה

(ב-1 לאפריל 1925 – טקס הפתיחה הרישמי ב'אמפי' תיאטרון (מעוצב עם צמד עמודים קאלסים
עד 1948 – ומלחמת השחרור, האוניברסיטה פועלת בהר הצופים
1948-1950 - הר הצופים הופך לשטח מופרז, ולמובלעל בתחום ירדן. והאוניברסיטה נמצאת במצב נדידה
ב-1950 נקנית קרקע לקמפוס בגבעת רם
ב-2 ליוני 1954 – טקס העליה עקרקע בגבעת רם, ותחילת עבודות הקמת הקמפוס
ב-27 באפריל 1958 – טקס חנוכת קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם

גבעת רם

השם של 'גבעת רם' אינו מהמובן של המושג רם, גבוה. הוא למעשה ראשי תיבות של "רמת מפקדים", מאחר וב'שיח באדר' (ליד בנייני האומה), בתקופת מלחמת השחרור (העצמאות), היה ריכוז רב של מפקדים. הסיבה לכך היתה עקב היותו ממוקם על ציר מרכזי של פרשת דרכים
ציר הסטורי: לעיר דוד והר הבית
ציר התרבות: מוזיאונים – כנסת - משרדי הממשלה - ובית המשפט העליון
(ציר החזון: הר הרצל – יד ושם – ובית הקברות הצבאי (הגשמת החזון
מתחם נבנה בסגנון באוהאוס שבשנות ה- 20 נפוץ באירופה (בגרמניה בפרט). הסגנון האדריכולוגי מסוג באוהאוס שנפוץ בעיר ת"א, נותן לעיר הכרה במורשת העולמית, בינלאומית. הבניה בעלת קוים ישרים היא פונקציונלית, ומתחם גבעת רם נחשב ל"עיר גנים", כמעט כפרית