חורבת סעדים
שביל בסימון ירוק
חורבות המדרגות החקלאיות ומלחמת העצמאות הם הנושאים המרכזיים שמלווים את הרי ירושלים. הקרב הראשי היה על ירושלים, והקרבות האינטנסיביות ביותר היו בהרי ירושלים, והתמקדו על הפרוזדור לירושלים שהשתרע במתחם של 4קמ' על 24קמ'
צורת החקלאות בנויה מנקבות וטרסות שנוצרו שניהם בליטוש יד אדם על הגיאומורפולוגיה הקיימת. שלוחות הנחלים של עמינדב, שורק, וסלמון, מצטלבים בנחל רפאים
לשם סעדים שני מקורות אפשריים: אל סעידה – הגברת המאושרת, או רם ונישא
במקום קיים מכלול של בניינים עתיקים: מחסנים גדרות, מחבש אבן, ובית תפילה מוסלמי. בשמורה גדלים עצי אלון מצוי וחרוב מהגדולים באזור, וכן אחד הריכוזים הבודדים של נורית ירושלים הצהובה, שפורחת באביב. חיות בן בהן: תנים, שועלים, דרבנים, צבאים, מיני מכרסמים וזוחלים, ציפורי שיר ועופות דורסים, שמצאו להם משכן בשמורה
בתוקפה הביזנטית (רומי – פוסט יווני) המתחם תפקד כבית חווה. ונמצא על קורה כיתוב בלטינית שהיה כאן "בית מדרשו של הכומר מריאנוס", וכך מתחם לימוד נוצרי
ניתן לראות בסיס למכבש שמן זית, שהיה כנראה חלק מבית בד
מסורת האגדה מספרת כי זה היה מקום תפילה, שעלו אליו נשים עקרות, לבקר קדוש מוסלמי שנתקדש בסגולות לעזור לנשים (עקרות, וכך הביא לנשים אושר (סַעֲדָה
באתר עץ חרוב ואלון, שמתקדשים בזכות קברי המוסלמים הסמוכים להם
ב-1948 כל האזור שממה מלבד היער בשער הגיא שמחלקת היעור הבריטי נטעה . כל הייעור של הרי ירושלים הם צמיחה פוסט 1948. חרובים ואלונים היו עצים בתקופות עתיקות אך ליערות מגדלים עצי ארז ואילה כפי שראינו בביתר, אך לא פחות חשוב גם לימי קדם היה האורן
"לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע ארֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל"
(ישעיהו מד:14)
חורשת הארבעה
מול הנוף הצפוני, בתחילת שביל ישראל שמסתעף על המדרון הדרומי של השמורה, אנדרטא של קק"ל לזכרם של ארבעת חיילי דוכיפת שנפלו במלחמת ששת הימים בכיבוש הר האושר, שניתן להבחין בה מעבר לעמק על הר קירח מלבד המסגד שעל קברו של שמואל הנביא. מערבית מהר האושר ניתן להבחין בישובים, מעל הפסגות הר אדר, מעלה החמישה, ובראש גבעת צובה מבצר
הר אדר היא הנקודה הגבוה ביותר במרחב הצפוני של ירושלים, 880 מ'. משמאלו בית המלון של קיבוץ מעלה החמישה אחד מארבעת היישובים שהיו בהרי ירושלים במלחמת השחרור (נווה אילן, קרית ענבים, מעלה החמישה ורמת רחל). אפשר להוסיף גם את המושבה הקטנה מוצא. 40 יישובים ערבים היו בהרי ירושלים, חלקם יישובים גדולים מאוד, כמו בית מסמיל ומלחה. ניתן לראות בוואדי את אבן ספיר ונחל שורק. את צובה "בל מונד". צובה הוא שם מקראי. על גבעת צובה היה כפר ערבי בשם "סובא". ביולי 48 נחבש סובא בקרב 10 הימים. (סיפור של פלוגת העולים החדשים) אנשי סובא שוקמו ישר אחרי מלחמת השחרור בתקציב של מדינת ישראל
ציר המעיינות
"גַּן נָעוּל אֲחתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם"
(שיר השירים ד:12)
"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה"
(שיר השירים ב:14)
בניגוד למעיינות הגליל שנובעים בצורה טבעית בין סלעים ואבנים, המעיינות סביב ירושלים אינם נובעים באופן טבעי, ולולא יד אדם לא היה חוצב את הנקבה, ואת המאגרים לא היו המים מתנקזים לאפשר לבני אדם לתעל לטובת חקלאות, ובימינו פנאי. אופן בניית המעיינות מתאפשר עקב האופן הגיאולוגי שבהרי ירושלים. כמעט בכל המקרים מדובר בסלע אטום = אקויקלוט, בבסיסו של סלע מזרים = אקויפר. בהרי ירושלים שלושה קומות הידראוליות, שמופרדים זה מזו בשכבות סלע אטומים לחדירת מים, רוב מעיינות ירושלים נובעים מהקומה הראשונה. צורה אחת של יצירת מעיין היא מתצורת הכפירה, השנייה היא מקומה ההידרולוגית תצורת הסטף. בצורה שלפנינו יד אדם חפרה מערה בתוך סלע האקויפר (גיר), בצמוד לבסיסו השוכב על סלע אקויקלוט (חוואר מוצא, גרגיר זעיר, צהבהב- שניהם סלעי משקע). מאחר והסלע רווי במי תהום שלכודים מעל לשכבת הסלע האטומה, הם נוזלים לתוך החלל המערה, מתנקזים, ונשפכים החוצה, ושוב מתנקזים בבריכות שהאדם יצר לאגירתם. תחת המעיין טרסות שאליהם מובילות אמות מים - תעלות שילוח, שניתן לפתוח ולחסום, להשקיית הצפה. חלוקת המים לטרסות הוא עניין הנדסתי, כמות המים (קוב) מכתיבה את אזור ההשקיה (דונם). מאחר וצורת ההשקיה הייתה בהצפה, פילסו את הטרסות במעלה אחת מטרסה אחת לשנייה, כדי למנוע הצפה של ממש, ולבקר ניקוז תקין מטרסה לטרסה
PEF
חוקריו תארכו את המעיין בביתר לתקופת מרד בר כוכבא, אך זה אינו עונה על כמה היא קדמה לפני המרד. באבו גוש המעיין שמלווה בכתובת
LEGXFR
שהיה מחנה רומי גדול, קדומה לשנת 70 לספירה, ונחשבת להרודיאנית שמתארך אותה ל-40-3 לפנה"ס. העובדות הנ"ל מעצבים תמונה די מדהימה כי הידע של סוגי הסלעים, ניצולם, חציבת חדרי המעיינות – שבמקרה של עין חינדק נחפרה כ-75מ', ועין ג'וויזה כ-240מ' לתוך הצור, איסוף המים, אגירתם, תעלות והטרסות שכולם נקבעו מכוח המשיכה של מים זורמים נבנו ופעלו עוד לפני כ-2000 שנה, בתקופת בית שני, ועוד מתופעלים בכפרים שונים ובסטף
:בשביל ציר המעיינות נעבור על פני שש מעיינות
מעיינות חלקת העדשים הקטנות
עינות עמידנב
(וענות בוזי (עבורזה
אמיר באופלדטל: 026429289אומנות חיבורי עץ. משתמש בעצים כרותים ומתים. בונה פסלים וטוטמים. משלב את הפילוסופיה המערבית אינדיאני אמריקאית, יחד עם פילוסופית העץ (יסוד חמישי שמכיל בו את כל ארבעת היסודות) מהמזרח של הפונג שווי הדאואיסטי, בבית מלכה צנוע ונאה על שביל ישראל והשביל הירוק
עין חנדק
שמו פרסי, ובערבית משמעותו החפירה. המעיין מציינת מערכת מורכבת יותר של חפירות לגילוי מים על פני השטח. המעיין נמצא ממפלס הביניים, השני שבמדרגות ההידראוליות שבהרי ירושלים. גם הוא מסוג כפירה, רק הפעם בגיר אמנטל (מחורר כמו גבינת אמנטל), ועל סלעי חוואר קטנה. מערכת של שלושה מובילים תת קרקעיים מזינים את המעיין. זרוע אחת בעורך של כ-75מ' (שהיה פעם הארוך ביותר עד שנגלה עין ג'וויזה) ואחת באורך של 30מ'. המים נאגרים בשלוחה, בבריכה תת קרקעית
ליד המעיין שני עמודים המציינים את הכניסה למנזר יוחנן במדבר במדרון הצפון מערבי של אבן ספיר. המנזר הוא הפרנסיסקני ומסמל את המקום אליו ברח יוחנן מהרומאים. הנזר סביב המערה והמעיין שבו לפי המסופר האדמה נפתחה ונבעו מים, ועץ חרוב שצמח להאכילו. מהמעיין לאורך השביל, אמת מים שהובילה מים לטרסות, ולגולת הכותרת – הכותל הקטן.
בשנות ה-60 היה ניסיון של קק"ל ובית ספר שדה לשחזר את האוטופיה שהתרחשה באזור כמו שהיום קק"ל שיקם ומתחזק בסטף, אך מעבר לשיקום היה צורך בתחזוקה, שלא פעלה. הכותל הקטן ממחיש עד כמה הבניה הייתה מסורטטת ופרי הנדסה מעמיקה. החומה תחמה את הטרסה האחרונה שכבר לא עמדה במדרון הגיא, אך בשיפוע חד יותר, וסכרה כביכול טרסה מלכותית, מלאכותית, נוספת, על טבעית. תצורתה ואופייה מזכירה את בנייתו המוניומנטלית של הורדוס בבניה יבשה, שבהם משטחי המגע מסורטטים במדויק. הבניה היבשה אפשרה עודפי מים לנוע בין הסלעים, ולהסיר לחץ מהטרסה למוטט את החומה. בנוסף לכך המערונת הקטנה, סגנון חדר מעיין, גם נועד לנקז עודפי מים, להסיר לחץ מהתמוטטות החומה
מערת הנטיפים (מערת שורק \ מערת אבשלום
