הנצחה לחיל ההנדסה

אתר ההנצחה לחיל ההנדסה

מהמצפה רואים את מושב עידן, חצבה, נחלה ערבה, נחל אמציהו,עין קרבים, ועין צין (עצי דקל). בקעת צין (השניה בגודלה אחרי פארן) מפרידה בין צפון הנגב לנגב המרכזית. נחל צין בערבית מחולק למספר שמות
רמת נפח - שבו נושבת הרוח
רמליה – דיונות החול הקטנות
וואדי מורא – מים מרים
אתיהמה – שדה בוקר, שופע מרעה
פוקרה – דל (סיבה אקלימית בוטנית) נחל דל ועני שאין בו מרעה

אתר ההנצחה עומד על פסגת מעלה העקרבים שבתנ"ך תוחם את ארץ ישראל
"וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה" (יהושע טו:3)

הכביש כבר היה קיים בצורה בסיסית מ-1918
ב- 1925 שפצו אותו לכביש אילת
ב- 1927 P.W.D. נחנך בידי Texas oil
ערוצי נחלים מבלים את הכביש והיה צורך מתמיד בתחזוקתו
ב- 1948 משתמשים בכביש ל"מבצע לוט", שבה חטיבת גולני ירדו לחצבה הנטושה
חיל ההנדסה שיפץ את הדרך הבריטית, ואת המעלה ציפו באספלט
(ב- 1953 "מבצא דרך המלך" החל בתכנון כביש מבאר שבע דרך עובדת לאילת (כביש 40
בי"א אדר, ב- 17 למרץ 1954 תקרית טבח מעלה עקרבים שבו נרצחו 11 נוסעים
אוטובוס "אגד" היה בדרכו לתל-אביב מהחגיגות שנערכו באילת לציון חמש שנים להנפתדגל הדיו. על גג האוטבוס, בחזיתו, התנוססה כרזה: "ליום אילת ברכת אגד - אשד לחלוצי הנגב". בהגיע האוטובוס למעלה הפיתולים התלולים שלמעלה עקרבים, צמוד לאנדרטת חיל ההנדסה, הוא הותקף בירי על ידי מחבלים, בעת שנסע באיטיות בעלייה התלולה. במכת האש הראשונה נהרג הנהג ונפצעו רבים מהנוסעים. המחבלים נכנסו לאוטובוס וירו בנוסעיו מטווח קצר. ארבעה חיילים, שהיו באוטובוס כמלווים, לא הספיקו להגיב מפני שנשקם היה מוטל על המדפים העליוניים של האוטובוס. 11 מנוסעי האוטובוס נרצחו בפיגוע, שני נוסעים נפצעו קשה ושניים נוספים נותרו ללא פגע
כעבור זמן קצר חזר במקום הקומנדקר צבאי שהקדים את האוטובוס ובו שלושה חיילים. השלושה נתקפו בהלם למראה הזוועה, נטלו אתם ילדה בת חמש שניצלה מהתוקפים, ומחשש שהרוצחים עדיין נמצאים בשטח עזבו את המקום ונסעו במהירות למשטרה הצבאית בבאר שבע. שלושת החיילים נשפטו מאוחר יותר על שלא טיפלו ביתר הפצועים. קומנדקר נוסף שהגיע מהמושב חצבה נתקל באוטובוס ואסף ניצול ושני פצועים נוספים
לאחר שהתברר היקף הפיגוע לממשלה ואחרי שגופות ההרוגים כבר הועברו לבאר שבע, ניתנה הוראה להחזיר את גופות הנרצחים ולהציב אותן באזור האוטובוס כדי לתת אפשרות לצלם את הזוועה לעיתוני העולם. ואכן, למרות שהפגוע התרחש בשעות הבוקר התמונות המפורסמות של האוטובוס עם ההרוגים מצולמות בלילה
הייתה זו פעולת הטרור האכזרית והחמורה ביותר שנעשתה מאז תום מלחמת העמצמאות. בדיקות הצבא העלו שהמחבלים הגיעו מירדן והיו מחופשים לחוליית פדאיון, וזו הייתה העמדה הרשמית, אם כי הועלו השערות שהמחבלים הגיעו מצרים או שהיו תושבי הנגב שעסקו בהברחות בין מצרים לירדן. הפעולה עוררה בציבור הישראלי זעזוע עמוק וזעם, ונראה היה כאילו מלחמה בין ישראל לירדן היא בלתי נמנעת. ראש הממשלה באותה עת, משה שרת, התנגד לפעולת תגמול
(ב- 1958 הושלם פרויקט "דרך המלך" (כביש 40