Sunday, January 21, 2007

באר ירוחם

באר ירוחם


וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱלהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. וַיִּפְקַח אֱלהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר
(בראשית כא:14-19 )
"פרפ' י' אהרוני מזהה את באר ירוחם עם "ראמת נגב
"וְכָל הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת נֶגֶב זאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחתָם"

(יהושע יט:8)

כמו שמות רבים שמו המקורי נשמר דרך המסורת הערבית שכינתה אותו באר הרחמים, עקב סיפור הגר וישמעאל. בתקופת המנדט הבריטי הבאר עבר שיפוץ משמעותי. מקורות מים היו מרכזיים בחיי הבדואים, ובאחיזה בבארות אפשר לבריטים מעקב על האוכלוסיות והתושבים הסובבים את צפון הנגב. מי הבאר נשאבו ואף שרתו את תושבי שדה בוקר. בסביבה ישנם גילויים מהתיישבות ומבצר ישראל במאה ה-10 לפנה"ס בתל ירוחם. הבאר מסמל צומת דרכים קדומות שיצאו לערד ים המלח, הרי אדום ומואב, עזה, קדש ברנע, וירושלים . הראשון הוא דרך שמיוחס להגר ומכוון למדבר סיני.
"וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר"
(בראשית טז:6)
דרך נוספת מופיעה בספר שמות, כדרך מהירה יותר לבני ישראל להיכנס לארץ ישראל, מחוף ים התיכון. העם הפלשתי התגורר בתחום השפלה הנגבית הצפונית, בעזה, ואשקלון
"וְלא נָחָם אֱלהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא"
(שמות יג:17)
דרך נוספת שעמדה על פרשת הדרכים היא גבולית, ומסמלת את התיחום הדרומי של ארץ ישראל הקדום
"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי"
(במדבר כא:1)

מאחר ודרך האתרים הייתה גבול ישראל, לאורך דרכה הוקמו מצודות בטחון, בקדש ברנע, ניצנה, ירוחם, ערער, וערד. לאורך התקופות סביב המבצרים ועל יסודות קיימים שבטים ועמים הקימו את מצודותיהם, ודרכים התפתחו על דרכים שקדמו להם

באפוגת מלחמת השחרור, שביולי 1948, ברנדות השוודי מגיע לישראל לנסות ולגשר בין ישראל וירדן. בסופו של דבר נרצח ברח' הפלמ"ח שבירושלים, ואם מותו נפסקו השיחות עם ישראל, לגבי הנגב, שמבחינת ישראל לא היה נושא למשא ומתן. באותו רגע מדיניות ישראל פנתה כיוון מהגנה בלבד על שטחים, להרחבת שטחים. שתי חטיבות יצאו להלחם ולכבוש את הנגב עד אילת, חטיבת הנגב וחטיבת גולני, נפגשו בבאר ירוחם ערב היציאה לשטח. החטיבות התפצלו
חטיבת הנגב עלו על הרי רמון, צניפים, עובדה, דרך תחנה מיצרית, וירדו לאילת
חטיבת גולני חדר מקורנוב, מישור הימים, מעלה עקרבים, חצבה, בדרך אפר בריטים לאום ראשרש
בתחרות שנוצרה בין החטיבות, מי יגיע לאילת ראשון , חטיבת הנגב ניצחה. למרות שהיה לחטיבת גולני דרכי אפר בריטיות, הם התעקבו בסרפנטינות מעלה עקרבים, ובתיל בבאר אורה שסימן כי יש שדה מוקשים לפניהם (שככל הנראה חטיבת הנגב הציבה (להם כמכשול סרק

1 comment:

Maya Cohen said...

מעניין ומקסים גם יחד לגלות את ההיסטוריה שלפעמים אנחנו מפספסים בטיולינו על מפות ישראל.